"זה קרה כהרף עין, ברגע אחד מהיר, בעשירית השנייה הצחוק הפך לאימה".

ברוקס ומגי מכירים מאז היותם ילדים. בהיותה בת 6, עברה מגי עם אביה לביתה של קייטי בת זוגתו. קייטי היא אלמנה עם שני ילדים, שריל וקלווין. באותו יום שבו הכירה מגי את אחיה ואחותה החדשים, היא הכירה גם את ברוקס - ילד פרוע שיער, חברו הטוב ביותר של קלווין.
ביומה הראשון בבית החדש, מגי בכתה חרישית בלילה, ברוקס שישן בחדר הסמוך אצל קלווין, שמע את בכיה והגיע לחדרה לברר מה קרה. היא סיפרה לו שהיא פוחדת מהחושך והוא העביר את מנורת הלילה בצורת ספינת חלל של קלווין אל חדרה. מאותו רגע ידעה מגי שזה לנצח. מאז אותה היכרות ראשונית, החליפו ביניהם מגי וברוקס פתקים. בפתקים משתקף כי מגי מאוהבת ואילו ברוקס כועס, רוטן וזועף, אבל מגי בשלה, היא החליטה שהיא וברוקס יתחתנו ויהי מה.
הגיע היום הגדול - מגי מציבה לברוקס עובדה ופוקדת עליו שיפגוש אותה ביער לחזרות לקראת החתונה למחרת (הם ילדים - ברוקס בן 11 והיא בת 10).
היא חומקת מהבית וברוקס אינו שם, עומד להחשיך וברוקס עדיין לא מגיע...
משהו קורה ביער וכשברוקס מגיע הוא מוצא את מגי רועדת, מפוחדת. מאותו יום קולה של מגי נאלם וכמו שנרמז מהציטוט שהובא לעיל, חייה של מגי משתנים ברגע אחד מהיר. ברוקס מלא רגשות אשם ולאחר שיחה עם אימו מחליט לשמש כעוגן למגי ואכן הוא האדם הכמעט יחיד שמבין אותה גם ללא מילים.
הספר מתפרש על פני שנים, אך למרות שעוברות השנים ולמרות שמגי ספונה בביתה ואילו ברוקס עוזב את העיירה ומתפתח מקצועית, הקשר בין ברוקס למגי, לא נס לחו. אבל אז קורה משהו, גם ברוקס נשבר וגם חייו משתנים ללא היכר. כעת מגי צריכה להחליט האם היא תהיה עוגן עבור ברוקס, כפי שהוא היה עבורה לאורך שנים.
ספר יפה, מרגש, שובר לב, אך גם מחבר אותו מחדש ומרפא אותו.
המסרים חזקים וחשובים, הספר משמיע את קולם של שבורי הלב, את קולם של אלה שבדרך כלל קולם לא נשמע. מומלץ מאד.

אלייזה: "שפתיו הזכירו לי את הקיץ שבו לא עשינו דבר מלבד להתנשק. הן הזכירו לי את הבחור הראשון שאי פעם אהבתי והבחור הראשון והיחיד שהצליח לשבור לי את הלב".
לוגן: "הצחוקים שלה הפכו לנשימות שלי. החיוכים שלה היו פעימות הלב שלי".

גיבוריו של ספר זה הם אלייזה ולוגן שהפכו לחברים הכי טובים מאז שהיו בני נוער. הם היו מאוד שונים זה מזה: היא ילדה טובה, הוא נער מתוסבך משום שנסיבות החיים הובילו אותו להתמודדויות קשות ובכל זאת הם תמכו זו בזה והפכו לבלתי נפרדים. כפי שאני רואה זאת, מה שחיבר ביניהם היה הרצון להיות נאהבים על ידי האנשים שהיו אמורים להיות המגנים שלהם, אך במקום זאת זנחו אותם ובמקרה של לוגן אף התעללו בו: ההורים.
אביו של לוגן איש רשע, אלים, סוחר סמים שכולם פוחדים ממנו. אמו של לוגן אישה חלשה שלא יודעת כיצד לצאת מהרשת שאליה הפיל אותה אבא של לוגן , כאשר הוא עצמו מספק לה את הסמים. לעתים תכופות, אביו של לוגן מכה אותו בחוזקה ועל מנת להתמודד לוגן בורח אל הסמים. במקרה הטוב הוא משתמש במריחואנה, במקרה הרע בסמים קשים יותר. גם את האמא האבא מכה ובאווירה כזו לוגן גדל מאז היה בן שבע.
אמה של אלייזה עורכת דין שהדבר היחיד שמעניין אותה הוא עבודתה. כלפי בנותיה היא מפגינה קשיחות רבה ובעיקר כלפי אלייזה שלא תמיד עומדת בציפיות של אמה ולא תמיד הסכימה עם הדרך שבה אמה רצתה שתלך. בנוסף, נסיבות החיים הובילו לפרידה בין אלייזה לאביה, פרידה אשר כאבה לה מאוד כי בניגוד לאמה הוא הפגין כלפיה סוג של רכות.
ללוגן היה איש תומך אחד בחייו, פרט לאלייזה. האיש הזה הוא אחיו, קאלן, שהמזל שלו שהוא בן לאבא אחר. קאלן הוא זה שדאג ללוגן הצעיר ולאימם המסוממת, כמובן במסגרת יכולותיו, כי הוא עצמו היה צעיר.
למרות הקירבה הרבה בין לוגן לאלייזה, יום אחד לוגן עזב והחליט לא לשוב. אלייזה חשבה שישנה את החלטתו וישוב, אך הוא לא שב ובדיוק כשהיא החליטה להרים דגל לבן ולוותר, הוא חזר.
האם השיבה של לוגן תהיה גם הזדמנות שנייה עבור הקשר של אלייזה ולוגן? קיראו וגלו בעצמכם.
ספר עצוב, מרגש ונוגע ללב, הכולל מסרים חשובים על אהבה, על משפחה ועל קימה מחדש מתוך האפר. אהבתי את הקשר בין אלייזה ללוגן וכן את הקשר בין לוגן לאחיו, שלמרות שחווה חיים נוחים יותר ולמרות שתמיד כשנכתב עליו הייתה התמקדות בחלק האופטימי יותר של החיים, גם קאלן נאלץ לעבור התמודדות קשה במהלך הספר ולנוכח התמודדותו שימש ללוגן כמקור השראה ואפילו כגיבור על.

"לפעמים מחר לא מגיע לעולם ואתה נשאר עם זיכרונות האתמול"

בתחושה הזו חי טריסטן במשך זמן רב, מאז איבד את אשתו ואת בנו בתאונת דרכים מחרידה. בעצבונו הגדול הוא מתנתק מהוריו האוהבים ומחליט לחיות בבדידות בעיירה קטנה ורכלנית במיוחד. עולמו כולל רק את כלבו זאוס, כלב נאמן שנותר לו כזיכרון מבנו המת צ'ארלי.
בעיירה לא מודעים לאסונו הגדול של טריסטן והתנהגותו המוזרה מביאה את האנשים להכתירו כאידיוט של העיירה. פרט למר הנסון שמאמץ את טריסטן ונותן לו לעבוד בחנותו המוזרה לא פחות, כולם בעיירה שומרים מטריסטן מרחק.
במבט ראשון גם את אליזבת טריסטן מפחיד, אך בניגוד לאחרים, משהו בליבה אומר לה להתקרב אליו. אולי הדבר נובע מכך שגם אליזבת חוזרת לעיירה לאחר שנה של ניתוק.
בתחילה אליזבת כמו כולם רואה בו את האידיוט ואת ה"נאחס", אך מצד שני גם אליזבת עברה דבר או שניים קשים בחייה - גם היא איבדה את בעלה ונאלצה להישאר עצובה ובודדה, כשנקודת האור היחידה בחייה היא אמה המתוקה - בתה בת החמש.
הדבר הראשון המחבר בין טריסטן לבין אליזבת הוא הכאב, שניהם מנסים להתנגד לחיבור על מנת לא לבגוד באהוביהם המתים. לאחר מכן הם משתמשים זה בזו כדי לזכור. לבסוף הבלתי נמנע קורה והם מתאהבים, אבל אז נכנס לתמונה גלגל שלישי אכזרי במיוחד, אדם שיעשה הכל כדי להפריד ביניהם, האם הוא יצליח?
ספר עצוב ומרגש... לקראת הסוף צובר תאוצה ונכנס גם גורם המתח... ספר שמראה עד כמה החיים שבירים, או שאולי הם לא כאלה?
קראו וגלו בעצמכם. מצאתי בספר הזה מספר תובנות על החיים ובפרט על אהבה, אובדן ומשפחה. אולי במבט ראשון התובנות נראות כאלה שכבר ידועות ומובנות מאליהן, אך תמיד טוב להיזכר בהן ולשוב ולנצור אותם בלב.

ספר רומן מקסים משולב עם מתח... מתחיל בשתי טרגדיות, שני אנשים שאיבדו את האהבהויחד איתה כל תקווה ורצון לחיות עד שהם נפגשים ולמעשה משתמשים אחד בשניה כדי לזכור את האהבה שעזבה למרות כל הקשיים והאנשים שמנסים להכשיל אותם בדרך אל האושר.