“"זה קרה כהרף עין, ברגע אחד מהיר, בעשירית השנייה הצחוק הפך לאימה".

ברוקס ומגי מכירים מאז היותם ילדים. בהיותה בת 6, עברה מגי עם אביה לביתה של קייטי בת זוגתו. קייטי היא אלמנה עם שני ילדים, שריל וקלווין. באותו יום שבו הכירה מגי את אחיה ואחותה החדשים, היא הכירה גם את ברוקס - ילד פרוע שיער, חברו הטוב ביותר של קלווין.
ביומה הראשון בבית החדש, מגי בכתה חרישית בלילה, ברוקס שישן בחדר הסמוך אצל קלווין, שמע את בכיה והגיע לחדרה לברר מה קרה. היא סיפרה לו שהיא פוחדת מהחושך והוא העביר את מנורת הלילה בצורת ספינת חלל של קלווין אל חדרה. מאותו רגע ידעה מגי שזה לנצח. מאז אותה היכרות ראשונית, החליפו ביניהם מגי וברוקס פתקים. בפתקים משתקף כי מגי מאוהבת ואילו ברוקס כועס, רוטן וזועף, אבל מגי בשלה, היא החליטה שהיא וברוקס יתחתנו ויהי מה.
הגיע היום הגדול - מגי מציבה לברוקס עובדה ופוקדת עליו שיפגוש אותה ביער לחזרות לקראת החתונה למחרת (הם ילדים - ברוקס בן 11 והיא בת 10).
היא חומקת מהבית וברוקס אינו שם, עומד להחשיך וברוקס עדיין לא מגיע...
משהו קורה ביער וכשברוקס מגיע הוא מוצא את מגי רועדת, מפוחדת. מאותו יום קולה של מגי נאלם וכמו שנרמז מהציטוט שהובא לעיל, חייה של מגי משתנים ברגע אחד מהיר. ברוקס מלא רגשות אשם ולאחר שיחה עם אימו מחליט לשמש כעוגן למגי ואכן הוא האדם הכמעט יחיד שמבין אותה גם ללא מילים.
הספר מתפרש על פני שנים, אך למרות שעוברות השנים ולמרות שמגי ספונה בביתה ואילו ברוקס עוזב את העיירה ומתפתח מקצועית, הקשר בין ברוקס למגי, לא נס לחו. אבל אז קורה משהו, גם ברוקס נשבר וגם חייו משתנים ללא היכר. כעת מגי צריכה להחליט האם היא תהיה עוגן עבור ברוקס, כפי שהוא היה עבורה לאורך שנים.
ספר יפה, מרגש, שובר לב, אך גם מחבר אותו מחדש ומרפא אותו.
המסרים חזקים וחשובים, הספר משמיע את קולם של שבורי הלב, את קולם של אלה שבדרך כלל קולם לא נשמע. מומלץ מאד.”