1. |
בקיבוץ אשר בעמק, מדי יום בשעה ארבע אחרי הצהריים, יוצאות האחיות נילי ושלומית מבתי הילדים אל חדרי ההורים. דרכיהן נפרדות בקצה השביל. שלומית הולכת לחדר של יצחק, אביהן, בעוד שנילי הולכת לבלות את שעות אחר הצהריים בחדר של דודיה, צפירה ויואל. היא אינה מבינה מדוע, אבל הכניסה לחדר של אביה אסורה עליה. קשר השתיקה סביב הדרמה שהביאה אותן למציאות ...
|
2. |
בילדותן, לפני עידנים, הן היו החברות הכי טובות. בילו יחד שעות, נשבעו לשתף זו את זו בכל סודותיהן לנצח. כשגדלו התפצלו דרכיהן: האחת עברה לקיבוץ, והאחרת לעיר הגדולה. שני אחים שתקנים שהכירו מפרידים ביניהן בסופו של דבר. האחת מקימה משפחה, האחרת נשארת ברווקותה. עשרים וחמש שנה לאחר שהקשר ניתק הן מחליטות להיפגש ולברר כל מה שלא נאמר בזמנו: לשמוע...
|
3. |
אנחנו יושבות בפונדק דרכים. "שוקו חם," אני מבקשת. מבקשת ישירות ובגלוי. לא בסתר. לא מחכה כמו אז, כשחיכיתי לשובו של אבי מאוחר בלילה. הוא היה נכנס בשקט בשקט, מסיר בפרוזדור את כובעו (כובע לבד של בוגארט), מתקרב למיטתי על בהונותיו, בידו הספל הגדול ובתוכו שוקו. לא סתןם שוקו, משקה שוקולד עשיר וסמיך. אני יונקת את המתיקות הזו אל תוך לשד עצמותי יחד ...
|
4. |
כל שאיפותיה של רונה היו לאהוב ולהיאהב, להיות פסנתרנית ולהופיע באולמות הקונצרטים, ולא פחות מכך, לשמח את הוריה ושיהיו גאים בה. אבל אירוע שהתרחש בשנות העשרים שלה הסיט את חייה לכיוון אחר לגמרי, וכעת היא מורה מוערכת לפסנתר, רווקה בשנות הארבעים המאוחרות, שגרה לבדה בדירה שכורה באחד מפרוורי תל אביב.
כבר עשרים ושמונה שנים היא שותקת, ממתינ...
|