דירוגים › מחברות לספרות

**כדי ליהנות מהספר הזה, הייתי חייבת לעשות שינוי בראש, להחליף דיסקט** ולא לצפות לשחזור של העומק והחנק הפסיכולוגי של "סיפורה של שפחה". ברגע שניגשים אל "העדויות" כאל יצירה שעומדת בפני עצמה – זה לגמרי עובד. זו אמנם לא כתיבה פנומנלית, רחוק מזה, אבל זו כתי

אחת הבעיות בליקוט ספרים בספריות רחוב היא שאם יש כריכה פגומה אי אפשר לדעת אם זה באג או פיצ'ר. במקרה הזה הכריכה פגומה מאוד, היא גם חתוכה ויש גם סימני שריפה, והייתי צריכה להיכנס לסקירות כאן באתר כדי להבין שזה ממש לא באג. ספר שמדבר על הצתות, אז כדאי שהוא

ספר מרתק ומדהים קשה להניח מהיד כתוב בכישרון רב. לא שיפוטי

וואו, אפוס יפהפה (ומוגזם משהו) של עצב- לא עצב ורוד ומתקתק, עצב אמיתי ושורף. למי שלא נרתע מספרים כואבים

אני יודעת שמדובר בספר טוב כשאני מסיימת אותו ולא יכולה להאמין, רצה מיד לעמוד הראשון, להתחיל שוב מההתחלה. לא יכולה להפרד מהדמויות, סקרנית מידי לגילויים המגיעים בקריאה שנייה. הספר הזה היה כל מה שיחלתי לו. התגעגעתי לספר טוב שישאב אותי פנימה אל הדפים והד

יש ספרים שמספרים את סיפור חייו של אדם, ויש ספרים שמספרים את סיפורו של עולם שלם. העולם של אתמול של סטפן צווייג, הוא גם זה וגם זה. צווייג לוקח אותנו אל וינה של סוף המאה ה-19 ותחילת המאה ה-20, עולם שנראה אז יציב, בטוח בעצמו, משוכנע בקדמה. עולם של תרבות

את רוצה ספר שישבור לך את הלב לאט, בעדינות, ואז ישבור אותו שוב, וידרך עליו, רק כדי לוודא? **חיים קטנים** – האניה ינגיהארה אין תאריך תפוגה על הצורך בעזרה או צורך באנשים אחרים. לא מגיעים לגיל מסוים וזה נפסק. **עלילה:** ארבעה חברים שאפתנים בניו יורק,

אני מודה שהמוטיבציה שלי לקריאת הספר היתה הסדרה שהממה אותי בעוצמתה - סדרה שהלכה והשתבחה, ובעונה האחרונה עלתה לגבהים, לטעמי. הסדרה הסתיימה מבלי שהעלילה הגיע לפתרון, והרגשתי ממש קשורה לדמויות ומתגעגעת אליהן, ועל כן נמשכתי לקרוא את העדויות שקיבל הרבה שבח

סיימתי את הספר או שהספר סיים אותי?

סיפורו של ויליאם תורנהיל מתחיל בלונדון, 1806. ילד עני שתמיד היה רעב וסבל מקור. כילד העביר את ימיו ברחוב, בגניבות. שם גם הכיר את סאל, שאביה, מר מידלטון עבד כשייט. כשויליאם רק בן שלוש עשרה, הוא התייתם מהוריו ועבד בעבודות מזדמנות עד שאביה של סאל,

אין ספק שתקציר הספר מרשים. ארבעה חברים השונים זה מזה, נתמכים זה בזה, ומלווים איש את רעהו בדרכי החיים הפתלתלות. אז התחלתי לקרוא והרגשתי שהסופרת מתפזרת לכל כיוון בתיאורים על תיאורים של דמויות משניות, של פרטים מעייפים, עד שהיא חוזרת לפוקוס ושוב מ