הרכבת חלפה על פני שדות כותנה אין-סופיים והאטה את מהירותה ככל שהתקרבה לתחנה. מהטמה גנדי הביט בריכוז מבעד לחלון הרכבת בילדה הודית שעבדה בשדה. "היא נראית עצובה, היא בוודאי עייפה ורעבה," חשב ונאנח, "אך אם תפסיק לעבוד, יכה אותה המשגיח בחוזקה". הרכבת עצרה בתחנה, וגנדי ירד ממנה. כל בני הכפר הזדקפו ורצו לתחנת הרכבת. המשגיח ניסה לעצור אותם, אך...

"אני רואה ת'פרצופים שלכם, כאלה כועסים / אתם בטח מרגישים עכשיו מה-זה מבואסים / נראים כאילו בחיים אתם לגמרי מואסים / יושבים וכוססים ציפורניים, כל כך מובסים / אבל זה לא הזמן, כי אנטי בא לכאן / לתת לכם בראש ראפ שחבל על הזמן / אל תיראו כל כך מיואשים / אל תראו לאויב שאתם חלשים / הוא רק יבין מזה שאתם מותשים / וימחץ אתכם בהזדמנות הראשונה כמו יתושי...