אימא־חור־אני נע באין מקום־אין זמן־אין כיוון כמו הלא מודע הפרוידיאני. גוף ראשון מדבר עם גוף שני ועם גוף שלישי לחילופין כמו על סרט מוביוס. כמעט שאין שמות. מה שיש הוא חור  הדומה לחור שחור  ששואב הכול  וחוט בין־חורי  בין חור  מולד  בלב לבין חור בתמונת חתונה ראשונה של אימא, חור שזוהה כאב.  זוהי פיקציה ביוגרפית הגולשת אל הכתב על גבי תו ק...

האחר הוא שמורת טבע, אין לגעת, לשנות, אפשר רק להיות, לפסוע בגנים שבחזית הבית. מה שמעבר לגדר אינו נגיש. תוותר, קח או לך. הבעיה היא לא שמאל וימין, הבעיה, היא אומרת לו, זה שהחוכמה הולכת חפוית ראש, עוברת למדרכה השנייה. הראש בין הכתפיים. הוא מחזיר אותה לגינונים פוליטיים וזה שונה, היא רוצה שתדבר איתה שפינוזה ודה-קארט על הכרטא, בגלוי, שתכה בה תו...