סרטים מקוונים והרצאות ללא עלות במסגרת יד ושם:
https://cutt.ly/aFBONEv

המלצה על הסרט "שואה" של קלוד לנצמן מ-1985.
מדובר על סרט תיעודי, המורכב מראיונות שערך הבמאי עם ניצולים, תושבים מקומיים וגם עם נאצי (ראיון עם מצלמה נסתרת), על רקע המקומות בהם היו הגטאות והמחנות. אין בסרט תמונות או סרטים מהתקופה, אלא רק ראיונות שברקע שלהם צילומים מודרניים של המקומות האמורים. הסרט נמשך 9 שעות!

שלומות
ברשותי כ90 ספרים חדשים על חקר השואה ומכיוון שאני רוצה לפנות מקום במדפי הספריה הפרטית של הם מיועדים למכירה אבל..
את פדיון הספרים ,הכסף יועבר לעמותה התומכת בשורדי השואה אשמח לשיתוף מהפורום
בברכה
שמוליק

משתף אתכם בספרי החדש - "שרדתי כדיי לספר". מעט על הספר...
באוגוסט 2020 יצא לאור בהוצאת "ספרי ניב", ספרו החדש של ד"ר שי אפרת - "שרדתי כדי לספר" - חיים וזיכרון בצל השואה - סיפורם של שמואל סוכה ובני משפחתו והשתקפותו בראי החברה הישראלית. בפברואר 2021 יצאה לאור המהדורה השנייה.
בספר שלשה חלקים המשלימים זה את זה: החלק הראשון עוסק בסיפור חייו של שורד השואה שמואל סוכה, החלק השני חושף את סיפורם של בני משפחתו המספרים עליו ועל עצמם בצל השואה, ובחלק השלישי מובאת סקירה של היבטים פסיכו-היסטוריים מרכזיים של השואה והתקומה. הספר נוגע בשלושה מרכיבים אלה - האישי, המשפחתי והחברתי - ומחבר ביניהם ובכך ייחודו. הוא משלב בצורה ייחודית סיפורת ועיון, היסטוריה ופסיכולוגיה, סיפור הישרדות ותקומה, היבטים חינוכיים וערכיים, ומתאים מאוד למבוגרים, לסטודנטים וגם לנוער.
שי אפרת 050-5914899

אני ממליץ על ספריה של אורה מורג, ספרים לנוער, שמדברים על השואה ובכלל על מלחמת העולם ה-2.

ספרי השואה בשפות שונות ...בהזדמנות ... ניתן לשלוח לי הודעה אישית באתר

אני עכשיו קוראת את הספר האבודים אני חושבת שהספר הזה חשוב לכולם כי הם אנשים כמונו אבל לא זכרולהקיר את המדינה

אומנם אני בן לעדות המזרח וככזה- מעולם לא אוכר כדור X לניצולי שואה, למרות שסבתי הטריפולטאית תספר( או שלא תספר, היא רק בוכה כשמזכירים את הנושא לידה...) לכם דברים אחרים לחלוטין. על מחנה הריכוז ג'אדו, למשל, מישהו שמע? לא? לא חשבתי כך.
בכל אופן, מעבר להיותי כרוך סדרתי אחר מאורעות השואה(אני קורא אדוק של כל כתבי ק.צטניק, למשל...), אני גם מעריץ נלהב של יצירות פנטזיה ומדע בדיוני, ואם אנסה להסביר את העניין באופן קונספטי, הנושא הוא די ברור מאליו: התימה המרכזית שסבובבת ומאגדת בתוכה את רוב רובה המכריע של ספרות הפנטזיה/מד"ב היא גם השתלשלות העניינים ההסטורית-עולמית מבחינה שואתית,באופן גורף ומכליל בעליל- הטובים נגד הרעים, כשבתווך עם אחד קטן, חסר אונים וחסר הגנות, זוהר וטוב לב, נטבח למוות ברשעות עד אין קץ. נשמע מוכר? נכון מאוד. 'שר הטבעות'. אז נכון, הסיפור האמיתי הרבה יותר מורכב מהאלמנטים הפשוטים הללו, של שחור-לבן,רע-טוב, טבעת קסומה והוביט אמיץ אחד, אבל אני אכן מאמין שישנו קשר הדוק בין הרעיונות הפנטסטיים של הז'אנר הזה ובין הקורות ההסטוריות המזעזעות והמחרידות של מלחמת העולם השנייה.
ואולי בשל כך, בשל הדרך השונה במקצת בה אני רואה וחווה את העולם יקל עליכם להכיל את הלינק הבא שאני מעלה כאן. דווקא בשל האמונה שכל יצירה שואתית היא חשובה. כל מחקר וכל פיסת מידע שתעזור לנו להבין, לחוות, להרגיש ולשחזר. עד כמה שאפשר. צר לי לאמר שכנראה זה לעולם זה לא יהיה מספיק.ואולי טוב שכך, כי אם נצליח להקיף את מלוא גודל הזוועה ביצירותינו, בתיעודנו- הרי שהיא הייתה בעלת מימדים נתפסים, אנושיים-ולא כך הוא הדבר. עליה,אם כן, להישאר תמיד בלתי מושגת, בלתי מובנת או מעוכלת עד תום.רק כך נמצה את הבלתי ניתן למיצוי... כל תיעוד, אם כן, ולא רק כזה ששם לעצמו למטרה לתעד את הימים שלפני או תוך כדי, אלא גם את הימים שאחרי. אילו יצירות הושפעו מהנעשה במחנות? אילו מורשת השאירו אחריהם אנשי אותה תקופה? אילו רשמים הותירו הניצולים על אלו שצרבו במבטם את הספינות הראשונות לחופי הארץ? ולעומק הדברים- מי היו האנדרדוגז של אותה התקופה? אנשי תרבות השוליים? אוהדי הפרינג'? אלו שהעזו כשאסור היה? במה עסקו?
אמר פעם משורר אחד (לא זכור לי שמו כרגע, עברו כמה שנים טובות מאז התיכון, אבל אני בטוח שהוא משורר נחשב...): "אחרי השואה - לא תיתכן יותר שירה לירית". והוא טעה. היא תיתכן ועוד איך. שירה לירית, מאמרים כלכליים, כתבות ספורט ונוער שחוטא בסמים. האנושות שרדה ואיתה- תחלואייה. זהו טבע האנושות. היכן שהיא נמצאת- תמיד יהיה פשע, סמים וזנות.
זהו לא ניסיון לשפוט, או למתוח ביקורת. זוהי רק הצבת עובדה יבשה ותו לא.
בכולופן, ללינק עצמו.
במהלך שיטוטיי ברשת, לאחר שקראתי את 'בית הבובות', של ק.צטניק, גברה עליי סקרנותי וניסיתי להבין מהי האמת מאחוריי אותם ביתנים עלומי שם, אך בעלי מספר. הבלוקים הללו, שכותליהם ידעו לספר על הזוועות שהתחוללו בתוכם. התגלגלתי,אפוא,לתוך אתר ביזארי בעליל, ושם- גיליתי את אשר גיליתי. חשפתי פן נוסף, אחר, של ספרות שואה. והוא חשוב לא פחות כשחוקרים את התקופה, את השפעותיה ואת הרעיונות הנובעים ממנה. כמה עוצמתית היא. כמה מנחה. כמה ידה בכל ויד כל בה. אפילו בז'אנרים ספרותיים שכאלו.

אל תמהרו לשפוט - רק לימדו. היחשפו, ראו, הטמיעו ולימדו.

אחרי הכל, זהו פורום על השואה, לא? הבה לא נבטל אף שביב ופיסה של מידע אודותיה.

http://www.haayal.co.il/story_423

תודה על הסבלנות והסובלנות - יאסון.

יום השואה מתקרב ואיתו כול הפחדים לדעת עוד על התקופה הזאת , כעיינתי בתמונות קראתי ספרים ושמתעי שירים על היום הזה הבנתי כמה הם היו חסרי חופש , כול החיים שלהם נלקחו מהם רק משום שהיו יהודים. והיום אני גאה בזה שאני יהודייה צברית אמיתית אחת שנלחמת למען המולדת.. אבל איך אפשר לשכוח את אותם האנשים את אותם התמונות , איך אפשר לעבור בשתיקה על 6 מיליון אנשים שנספו לחינם. וחוסר החופש שניתן להם בגטו מזכיר לי את גלעד שליט.. הבחור הזה נלחם למען המולדת ובמקום להושיט לו יד לעזרה להחזיר לו טובה משאירים אותו בחרו חשוך בוכה וזועק רוצה את אמא אבא את כול המשפחה מחכה .. מחכה ימים ולילות שנים לחזור מהשבי לחזור לזכות החופש.

הספר: "בכינו בלי דמעות..." / גדעון גרייף
אני אתחיל עם ציטוט: "אם לא ייעלמו עם שוך המבול גם אלה העשויים לשמש עדות חיה, העשויים לספר את האמת כולה..."
זהו ספר מדהים, עצוב, כואב ומצמרר על עדותיהם של ניצולי הזונדרקומנדו במחנה ההשמדה אושוויץ.
ספר חובה לכל יהודי, לזכור ולא לשכוח!
מומלץ, מומלץ, מומלץ!

אתם מקירים את השיר יומנה של אנה פרנק ? הוא תמיד עושה לי צמרמורת! (ארון ספרים מסתיר אותי ואיזה איזה פחד.....)

מישהי קרא את "לבד בברלין"?משהו ממליץ?

ממליץ על הספר של מרטין גילברט History of World War Two
ניכתב בצורה טובה ומאוד מעמיק. מומלץ לכל אחד שקורא על המילחמה והשואה.

לאחרונה קראתי את הספר "ועד הים הגדול" של אסתי קון.
סיפור אהבה נפלא בין זוג צעיר שחזרו מהתופת ועלו לארץ בשנות החמישים.הם ניפגשו על חוף ימה של תל-אביב.שייע ונושה נישאים
מתוך אהבה עזה.נושה שומרת בסוד את סיבת הצלקת שהיא נושאת
על הבטן שביגללה היא לא יכולה להביא ילדים.{יש חוות דעת}

הרגע סיימתי את לגדול עם זאבים.ספר מאוד קשה על השואה.אני דור שלישי(סבא וסבתא מצד אבא)ויש לי מלא סיפורים ששמעתי.מיש רוצה(סבי ז''ל היה בברגן בלזן וניצל.ונפטר לפני חודש וקצת.וסבתי תודה לאל עדיין חיה.בלי עין הרע עוד שנים רבות.שניהם מהולנד)ועכשיו אני קוראת את יומנה של אנה פרנק(פעם ראשונה!)

פתחתי דיון על האמצעים לשיכנוע הציבור "באמיתות" חדשות לגבי מלחמת העולם השנייה - בפורום כללי. אתם מוזמנים !

היום באו לראין ולהסריט את אימי על השואה.
היא עמדה בזה בכבוד.טוב אמא שלי היא אשה חזקה מאוד.לא בוכה אף
פעם.יש לה חוש הומור אפילו כשמספרת על קורות חייה בתקופת השואה.
הראיון יופיע באינטרנט כעדות נוספת עבור יד ושם.

כרגע סימתי את הספר "ויום אחד עוד ניפגש" .
ספר קשה על דור שני לניצולי שואה מפולין הגרים בשכונה בתל-אביב.
זה מדהים איך אוית השואה מרחפת באויר מדור לדור.

אני רוצה לשתף אותכם ברגשות שלי ביום השואה השנה.
השנה היום הזה היה לי קשה מאוד משנים קודמות.ככל שעובר הזמן זה ניהיה קשה יותר ויותר.
אימי גם אמרה לי שהשנה היה לה מאוד קשה ,בכתה אימי שלא בוכה אף פעם כי היתגעגעה לאמה שלה מאוד.
אני מתכוונת להזמין "מיד ושם" אדם שיקליט אותה על כל מה שעברה.

יום השואה קרב הוא בא.
יום של זיכרון,אל האסון הנורא,
שקרא במלחמת העולם השנייה.
רציתי לספר:
סבי וסבתי היו בשואה.
סבי היה במחנות הריכז.הוא שיקר בגילו כדי שיוכל לעבוד.
בסוף המלחמה אחותו רושה מצאה אותו בצריף מורעב חלש וחולה.
סבי הבריא (אך לא לגמרי),והתחתן עם סבתי,נולדה להם אמי.
אך כשאמי הייתה בת שנתיים סבי חלה מאוד,הייתה לא בעיה עם השניים בגלל שלא אכל הרבה בשואה וירעבו אותו.
סבי לא נחלץ מהמחלה ונפטר.
סבתי הסתתרה עם משפחת ברוסיה בעיר ושמה סיביר.
סבתי ומשפחתה גרו בתוך צריף.
ומאז שסיפרה לי אמי את הסיפור הזה,אני כועסה וזועמת אל כך שהגרמנים לקחו לי את סבא,וסבא כבר לא יחזור.
ולא מספיק שלקחו את סבא הם רצחו 6 מליון (6,000,000) יהודים,ומהם חצי מליון ילדים.

בשואה,נושא כה מעציב ומצמרר אותי אישית.
כמה אנשים מסוגלים להיות אכזריים כלפיי אחרים
כיצד היטלר שיחק בנו ביהודים
ולא היה ניתן לעשות דבר?
אילו רק היה אכפת לכמה מהאנשים האחרים ולא היו מתביישים ועוזרים לנו.
אך עד עכשיו לא הצליחו להעלים אותנו את היהודים,וגם לא יצליחו ה' בחר בנו כעמו ואנחנו נהיה עימו לעד וגם אם לא בגוף אז בנפש או בלב בתוך עמוק טמון.
בבושת פנים אנשים היו עדים לנושא כה אכזר שכזה,והתעלמו למי כבר אכפת מאיתנו,הרי אנחנו היינו בשבילם האנשים המכוערים כמו שציירו בקריקטורות.כשבא אלינו ניצול שואה וסיפור כיצד שרד את הימיםי שלו בחבית כשאישה אחת אמרה לו להתחבא שם,והיא טיפלה בו,איך הנאצים ניסו לדקור את החבית אך למזלו של הניצול הם לא פצעו אותו.ישנם אנשים שעזרו ליהודים אך זה המעט.ואני שמחה שיש לנו את העדים הניצולי השואה,אך עוד כמה שנים הם יעלמו לנו ואנחנו צריכים להנציח את המלחמת הארורה הזאת.
60 מיליון יהודים נספו היינו יכולים להיות הרבה יותר.

אני ממליצה מאוד לקרוא את הספר "איצ'ו וברנרד" מאת מלכה אדלר.מי שרוצה להרגיש טיפה מהשואה שיקרא את הספר .מרגישים את הכינים שהולכים על העור, הכל ממש מוחשי.הסופרת מתארת דברים שהקורא ממש מרגיש את עצמו בתוך הזבעות.

לשקדנית,
בזמן מילחמת עולם השניה רומניה היתה מחולקת ל 2 שטחים.
טרנסילבניה שהיתה שייכת אז להונגריה,כל אזור הצפון רומני שקרוב מאוד לגבול הונגריה והיתר שטח ענק שהיה שייך לרומניה.
היטלר היגיע לטרנסילבניה לרומניה לא הספיק......
אחרי המילחמה צירפו את טרנסילבניה לרומניה כך שניהיה שטח אחד .לכן הילדים שנולדו לאחר המילחמה למדו בבתי ספר רומנית
ולא הונגרית.למרות ששפת האם היא הונגרית.אני ועוד הרבה כמוני "הירוחנו מכך".... כי אני יודעת לדבר,לקרוא ולכתוב
גם בהונגרית {למדתי לבד} וגם ברומנית שלימדו בבית הספר.

שלום לכולם.. רציתי לספר לכם על הספר של הרב מאיר לאו... אל תשלח ידך אל הנער.. אם כן ספר מרתק מאוד ומרגש עוד יותר הוא נכתב לקראת מלאת60 שנה לשחרור מחנה בוכנוולד.. הספר מחולק לשני חלקים בחלק הראשון מספר הילד לולק על זכרונותיו ...ובחלק השני של הספר מספר הרב ישראל מאיר לאו כיצד עיצבו זכרונת אלה את דרכו כרב וכמנהיג ..אני חושב שהספר הזה מתאר לנו סיפור עצןב מאוד אבל עם תקווה שהתממשה בסוף והילד המשיך את השושלת כרב ראשי לישראל .סיפור ממש מרגש ונוגיע לכל אדם כאשר הוא אדם ..כן יהיה רצון

ספרים חזקים על השואה

חברה מה קורה?.......

אין תגובות? אין מענות לשאלות שלי?
אולי בכל זאת?

אפיזודה מענינת שאני רוצה לשתף אותכם.
אימי היתה בת 80 ב 29 ביוני .היא צופה רבות בערוץ דונה ערוץ ההונגרי .שלא נדבר על כך שכל לילה היא חולמת על אבי שנפטר לפני 12 שנים וכמובן מנהלים דו שיח על כל מה שמיתרחש במישפחה, ביום הולדתה צפתה בערוץ דונה בתוכנית דוקומנטרית על פיסטבל בין לאומי שכלל ריקודי עם מכל העולם ,תערוכת פרחים ועוד...בעיר בהונגריה שיש בה מיבצר ששימש את הנאצים כמגורים במילחמה..

אבי עבד עבודות כפיה ואז עבודתו היתה לשרת קצין נאצי הונגרי וזה אומר לדאוג לו שהמדים יהיו מגוהצים, מגפיו מצוחצחים ,העגלה והסוסים שיהו תמיד לרשותו.אבי לא רק היה משרתו אלא גם הסייח שלו.

בסרט הדוקומנטרי הראו את המיבצר וכמובן היסבירו למה הוא שימש והראו קטע מהמילחמה שפתאום אימי נידהמה...הראו עגלה עם סוסים ועומד לידה קצין גרמני לבוש טיפ טופ ולידו עם הגב עומד הסייח כלומר תחילה אימי לא ראתה את פניו.
פתאום הקצין קרא בשמו של הסייח "ברנרד אנו יכולים לזוז" הסייח היסתובב ואמי ראתה את אבי וכמובן נידהמה.

מתנה ניפלאה ליום הולדתה ה 80 מאבי!!!!!!!!!!!!!

גם היום היתי אצל אימי וכמו בימים אחרים הוזכר נושא השואה,בעיקר כשאוכלים.
אמי היתה בת 14 כשלקחו אותה יחד עם כל המישפחה לאושויץ מטרנסילבניה שהיתה אז בטרטוריה של הונגריה.היטלר לא הגיע לרומניה ."מיסכן לא הספיק".אביה היה דתי שהיתפלל כל יום בתפילין.אמה כל שנה היתה בהריון. כך שאמי הבכורה עם 9 אחים ואחד בבטן של אמה. בתחילה היו בגטו שהקימו ההונגרים הנאצים באזור מגוריהם.

בגטו כל בוקר תפסו את אביה מיתפלל וישר היו תולים אותו עד שלשונו יצא ואז מורידים אותו, שופכים עליו מים שיתעורר ושוב חזרו על הפעולה מספר פעמים בכל בוקר,אך אביה לא ויתר.

הרעב היה האויב הכי גדול .לא היה אוכל ואמי סבלה מהרעב קשות.
הרכבות הגיעו אספו את כולם צפופים ,ללא אויר ומים. הגופות שמתו בדרך ניזקרו החוצה.

הגיעו לאושוייץ.נישפכו החוצה מהרכבות ואז היתחילה "הסלקציה" .{היום לפעמים אני שומעת את המילה הזאת שמישתמשים בה בהקשר לנושאים אחרים ואני מיצתמררת}
גברים לחוד ,נשים לחוד. כמובן שסבתי יחד עם הילדים הקטנים נישלחו ישר לתאי הגזים. את סבי אימי ראתה פעם אחרונה. רק אימי נשלחה לעבודות כיון שהיתה גבוהה ,נראתה להם מספיק בריאה וחזקה.

אוכל היו מחפשים בשירותים בתוך הצואה העיקר לשרוד. כל אחד "שמר " על האינטרס של עצמו".היו מוכנים להוציא את עיניו של האחר רק בישביל עוד חתיכה
קטנה של לחם.

בלילות היו רואים את הלהבה הגדולה שיצאה מארובת הקרמטוריום,והיו מריחים את ריח הגופות שנישרפו.האויר היה מלא בפיח שחור.

ב 1945 האמריקאים היגיעו ושחררו את היהודים שנותרו.
במשך שנה מ 1944 ועד 1945 אימי ניסתה להיתאבד במחנה כ 3 פעמים וניצלה.

אבי היה במחנה עבודה בעבודות כפיה. 12 שנים היו בין אימי לאבי.
לפני המילחמה אבי ז"ל הכיר את אימי כילדה ,היה מיתעסק במיסחר ועשה עסקים עם אביה.היה בא אליהם והיה גם משחק עם אימי.
כניראה היא הזיזה לו משהו.... אימי לא שמה עליו מעבר למישחקים.

אבל בכל זאת.... כשהגיעו לאושויץ נתנו הגרמנים לכולם גלויות שיכתבו לקרוביהם .אימי למי כתבה? לאבי......

לאחר המילחמה הם שוב ניפגשו ואבי נפל שדוד לרגליה כי היא היתה בת 15 בסך הכל אבל יפפיה .לא האמין שזאת הילדה ששיחק עימה. אימי היספיקה קצת לעלות במישקל כשהאמריקאים שיחררו אותם. קיבלו המון אוכל, פירות ,ירקות לחם ולחם....
הוא הציחע לה נישואין ובגיל 16 היא נישאה לאבי ואת ילדה הראשון ילדה בגיל 17 .
אבי ניפטר לצערי הרב היה בגיל 83.

האם זה גורל ?
הרבה שאלות נישאלות בקשר לשואה ואני לא מדברת על השאלה הכי נפוצה "איפה היה
אלוקים"?
איפה היו כל הארצות האחרות שידעו בודאות על השואה?

איך אנשים אינטליגנטים נתנו להוביל אותם כצאן לטבח ? .איך האמינו שיצאו מהתופת הזאת בחיים ? איך האמינו שלוקחים אותם לישב ולעבוד אדמות אחרות?
איך יצאו מבתיהם לפי פקודת הנאצים? כי כך הרוצחים החליטו ?

איך 1000 יהודים מובלים ברגל ממקום למקום רק עם חייל נאצי אחד ששומר עליהם
נכון שעם נשק ,ולא מיתנפלים עליו והורגים אותו ?

איך יתכן שרוצים למחוק את פרק השואה מההיסטוריה ?

כל כך הרבה שאלות.......

אם אתם רוצים להרגיש במעט מה אנשים עברו בשואה אני מאוד ממליצה על הספר
איצ'ו וברנרד מלכה אדלר.הסופרת מעבירה אלינו את התחושות ורגשות שעברו שני אחים בשואה .אני אישית הירגשתי את הכינים הולכים על עורי.

בימינו אנו מאוד חשוב לזכור את השואה שהיתה במלחמת עולם השניה.הרי בעולם יש ארצות שמתכחשות לשואה ואפילו לא רוצים להזכיר את התקופה הזאת בספרי ההיסטוריה.נידמה לי שאפילו שמעתי שפה בארץ לא רוצים להכניס את הנושא בספר ההיסטוריה בבתי הספר.ע צ ו ב מ א ו ד!!!!!
אני מזמינה אותכם להישתתף בדיון על הנושא. אני דור שני לשואה ואישית אני מוכנה לישמוע את סיפורי אימי מהשואה מאושויץ יום ולילה.
יש לי גם ספרים רבים בנושא סיפורים אמיתיים ועדויות .
אחד הספרים שני מאוד ממליצה לקרוא הוא "אל תשלח ידך אל הנער" מאת הרב ישראל לאו.

היתי רוצה לשמוע דיונים מדור שני ואפילו דור שלישי לשואה.