|
הפאנפיק של היוש
קבוצה ציבורית
רקע והסרת אחריות
זהו פאנפיק בפאנדום הארי פוטר. הרעיון שמאחוריו שייך להיוש, והיא כבר תכננה את קווי העלילה העיקריים. כולם מוזמנים להצטרף לכתיבה. הקבוצה היא קבוצת עבודה. כאן כותבים ביחד ודנים ברציונל שמאחורי הפאנפיק. יהיו ספוילרים. מי שרוצה רק לקרוא את הסיפור, ימצא את הפרקים בסיפור שכתבתי. כל מי שנשאר כאן עושה זאת על אחריותו בלבד. תקציר עלילה מקוצר ביותר השנה היא 2007. הגיבור שלנו הוא אדמונד לורנס. אדמונד מאמין בקסם וחלום חייו הוא לקבל מכתב מהוגוורטס, אבל כשהמכתב מגיע, הוא ממוען לאחיו. איכשהו הוא מצליח להגיע להוגוורטס, ושם מצטרף לשנה הראשונה של הארי, הרמיוני ורון. הוא יודע מה עומד לקרות על פי הספרים ומנסה למנוע תקריות עם טרולי הרים, וכמובן שהוא רק מסבך את המצב. איך אמר מרלין, היזהר במשאלותיך. הנפשות הפועלות אדמונד לורנס אדמונד לורנס הוא מסוג האנשים שיטפס על ההר כי הוא שם. לא בשביל הרפתקאות, לא בשביל לגלות מה נמצא שם, אלא פשוט בגלל שאיש לא היה שם קודם. בשבילו העולם רחוק מלהיות מה שהוא נראה, הוא מדהים וקסום ומלא במעשים שרק מחכים להיעשות, בין אם זה להעביר לילות שלמים בהסתכלות בשמיים דרך טלסקופ, מתוך תקווה כנה שהוא יגלה משהו חדש, ובין אם זה לנסות לשחזר את מה שהילדים בנני מקפי עשו למטפלות שלהם. הוא נע באופן מבלבל למדי בין לשבת בשקט ולחשוב לבין להתחיל לקפצץ סביב בניסיון לגרום לאחיו לשתף איתו פעולה ברעיון המדהים עליו חשב (מה שבדרך כלל נגמר בפנס בעין לפחות לבריה אחת בעולם). הוא מאוד אוהב לאכול חצילים מאז תקרית בגיל 7 בה הוא בטעות אכל פשטידה מלאה בהם. הפעילות הרגועה ביותר בה אד מוכן להשקיע זמן רב היא קריאה, שמצריכה שקט מוחלט מכל הסובבים אותו. אד הוא בן אדם חברותי במיוחד, אבל הוא מהיר מאוד להניח הנחות לגבי אנשים. חברו הטוב ביותר הוא תאומו הזהה, אדוארד, ולטענת אדמונד הוא גם האדם היפה ביותר שראה מימיו. בגיל 10 אד מצא בערמת הקלטות הישנות של ההורים שלו את סטאר טרק, סדרת הטלוויזיה הטובה ביותר שעיניו נחו עליה. הספר האהוב עליו בכל הזמנים הוא כמובן הארי פוטר: הוא זוכר את כל הלחשים בסדר אלפביתי מאגואמנטי ועד שתק, וממתין בקוצר רוח ליום הולדת 11. כל שאר הספרים נמצאים בפער גדול מאחור, אבל עליהם מולך נרניה בלי היסוס. אד נולד ברביעי במאי 1996 ביחד עם אדוארד. אדוארד לורנס אדמונד לורנס הוא מסוג האנשים שיטפס על ההר כי אח שלו שכנע אותו לעשות את זה - לא, אני אתחיל את הפסקה הזאת מחדש. אדוארד לורנס תמיד היה מאוד בטוח במה שהוא הולך לעשות יחסית לאדם בלי יותר מדי ביטחון עצמי. אדוארד שאב הנאה רבה מלהכין רשימות ולהתכונן לדברים, לפעמים הנאה רבה יותר מאשר עצם הביצוע של הדבר הנ"ל. למרות הנראה לעין הכישרון העיקרי של אדוארד הוא הנכונות להשקיע. הוא היה חכם, לא היה בכך ספק, אבל זה רק אחוז אחד מהצלחה, ואדוארד הזיע כמעט בכל הזדמנות. כדורגל היה דבר נוסף שגרם לאד הנאה - לו ולא לאף אחד אחר שהשתתף במשחק; בגיל 7 אמא שלו רשמה אותו לחוג, ולאחר שלושה חודשים המאמן הושיב אותה לשיחה על כך שהדרך שבה אד משחק יכולה לסכן אותו ואת הילדים האחרים, לא בגלל שהוא היה אלים, מה פתאום, וגם לא פרוע, אלא בגלל שהוא פשוט לא ידע לבעוט בכדור. אדוארד היה מסודר וממוין בכל דבר חוץ מהחדר שלו, שהיה בעצמו שיא חדש. לאדוארד לא היו הרבה בעיות עם ילדים בגילו - למעשה לא היה לו שום דבר עם ילדים בגילו, וגם לא בכל גיל אחר. חברו הטוב ביותר היה אדמונד, אחיו התאום, למרות שהיה אשם בלא מעט מקרים בהם מישהו קיבל פנס בעין. אבל הוא שיחק איתו כדורגל, זה מספיק. הדבר שאותו אדוארד רצה לעשות יותר מכל היה להיות כימאי, וכבר בגיל 11 הוא היה שותף בלא פחות מ6 תחרויות מחוננים. כשאמרו לאדוארד שהוא נמוך, הוא היה עונה שהגובה שלו זהה לגובהם של כל הילדים הבריטים בהירי השיער העונים לשם אד לורנס. התשובה המוזרה הזאת נבעה משתי סיבות: ראשית, היה קשה להכחיש שהוא צודק, ושנית, בעולם של אדוארד, רוב הילדים ענו לתנאים האלה. ליסה לורנס ליסה לורנס עשתה טעות נוראית בבחירת השמות לבנים שלה. היא מצטערת על זה עד היום. היא אישה נמוכה ורזה, עם שיער כהה והבעה מודאגת. היא בורכה מגיל צעיר ביכולת לדעת כשמסתירים ממנה משהו, אחת הסיבות העיקריות לבחירה שלה להיות פסיכולוגית. הסיבה הנוספת היא שלדעתה זה עיסוק נהדר, לשבת במשרד ממוזג ולהקשיב לצרות של אחרים, ואז עוד לקבל על זה כסף. הסיבה השלישית היא הרצינית מכולן: אם היא היתה נשארת בבית עם אד ואד, היא היתה צריכה פסיכולוגית. ליסה מדברת במבטא סקוטי "מקסים" (לדעת אלפרד, בעלה). השאר נמנעים מלהביע דעה. יש לה אלרגיה לחתולים שחורים, ג'ינגים, מנומרים, ואפילו לחתולות עם סימון משקפיים מסביב לעיניים. אל תדברו עם ליסה לורנס על פילים לבנים. אל תחשבו עליהם אפילו (סיפור ארוך). אבל אתם יכולים בשמחה לדבר איתה על כל דבר אחר. היא מאזינה נהדרת. אם אתם רוצים לקנות את לבה, תחמיאו לה על העוגיות שלה. היא קונה אותן אצל אנה'ס בייקרי במורד הרחוב, ולדעתה, כל מי שיודע להעריך את האמנות המדהימה של אנה ראוי להערכה בעצמו. אלפרד לורנס אלפרד לורנס אוהב לעשות סקי, לטייל, לגנן ולאכול קינמון. הוא מלמד מתמטיקה יישומית לפרנסתו. יש לו אחות גדולה בשם פולי שגרה ביורקשייר, בת אדם זועפת למדי, אותה הוא רואה רק לעתים רחוקות. מאז תאונת סקי אותה עבר בגיל 22 הוא צריך להיעזר במקל הליכה כדי ללכת, דבר שממרמר אותו בכל פעם שהוא חושב עליו. הוא מחשיב את השמש לאויבו הגדול ביותר, אויב אכזר, בהתחשב בעובדה שלא משנה כמה קרם הגנה הוא שם, היא לא מפסיקה לשרוף אותו. יש לו כל קלטת קיימת של סטאר טרק, ולא היה גאה ממנו כשאדמונד התמכר לסדרה. אם תשאלו את אלפרד, האדם המושלם ביותר עלי אדמות היא ליסה אשתו; מספיק לו לשמוע מספר מילים אקראיות במבטא הסקוטי המלבב שלה והוא כבר מרגיש יותר טוב. אלפרד מתקשה לסרב לבקשות של התאומים. הוא דווקא מאמין בהורות אסרטיבית! זה פשוט המבט הזה שאדוארד ואדמונד תוקעים בו והוא לא מסוגל לעמוד בפניו. הוא מסכים כמעט לכל דבר שהם מתחננים לקבל... אבל דווקא בגלל זה, כשאלפרד לורנס אומר לא, מילתו היא חוק בבית שברחוב ג'נטלי. דמיאן רוסֶטִי דמיאן היה ילד גבוה עם עינים ירוקות נוצצות, ונטיה להגיד לאנשים מה לעשות. הוא אהב תפוחי אדמה בכל מצב צבירה והיתה לו התנגדות עקרונית לשיעורי בית. בנוסף לכל התכונות המפלילות האלו, היה לו גם כישרון מעיק למצוא חן, בו הוא השתמש רק על האנשים הלא נכונים. הוא ניסה כל הזמן נואשות לרסן את אד, וריסון היה דבר חדש, כי אף אחד לא ממש ריסן את אד קודם, חוץ מליסה, ואלפרד לעתים רחוקות. אבל הורים לא נחשבים בסיטואציות כאלו. ורק לשם הגיוון, אד הניח לדמיאן לעשות את זה. ברגע שזה יפסיק להיות משעשע ויתחיל להיות מטריד, הוא ינער ממנו את הילד הזה. זה מה שאד אמר לעצמו בתקיפות. הוא כמעט השתכנע. יש אנשים שיקראו לזה החבר הכי טוב שלך. אד פשוט קרא לו דמיאן. דמיאן ייזכר לנצח בתולדות סלית'רין כאדם היחיד שהלך לאיבוד במסדרון המוביל אל החדר שלו. הוא אומר שמישהו הטיל עליו לחש תעתוע. מדראקו מאלפוי לא נמסרה תגובה עד מועד סגירת הגיליון. יום למחרת דראקו נמצא תקוע בתוך ארון, האחראי עדיין לא התגלה. כשדמיאן לא יודע מה הולך סביבו, המסקנה הבסיסית שלו היא שהוא הפסיד, ורק אחריה הוא מנסה להבין את המצב. העניין העצוב הוא, שלעתים קרובות הוא צודק. הנחמה היחידה היתה שהוא היה כפי הנראה הכי גבוה והכי עשיר בכל חדר שהוא נכנס אליו. כשאתה קטן ומבוהל וחסר אונים, לא מזיק בכלל להיות בעל אמצעים. שרה אלווין משהו היה מאוד לא מאוזן בכמות המילים של שרה אלווין. עם אנשים שהיא לא הכירה היא בדרך כלל שתקה. עם אנשים מוכרים בסיטואציה מביכה היא עשתה קולות של שטיח. אבל בסיטואציות מלחיצות ממש היא דיברה בלי הפסקה והיה בלתי אפשרי לעצור אותה. היה לה שיער קצר ומתולתל ועיניים אפורות. מוזיקה היתה החיים שלה, אבל זאת תמיד מוזיקת מוגלגים, כי איכשהו בעולם הקוסמים הפרובינציאלי יש רק להקה אחת (!), ואין להם אוזניות, וסלסטינה וורבק נחשבת אצלם זמרת, עם מנעד קולי של קדרה חורקנית. בהתחלה היא חשבה שקסם משפיע לרעה על מוזיקה, אבל לא! הם יצרו את הזוועות האלו בדעה צלולה! שרה חשה אי נוחות חברתית לעתים קרובות, מה שהיה ממש *מקסים* בהתחשב בעובדה שהיא היתה בהפלפאף... מצד שני, בהפלפאף אף אחד לא צחק עליה. כשמצנפת המיון הציעה לה סלית'רין - ואחרי שהיא הפסיקה להשתנק ונזכרה איך נושמים ואיך נושפים, ואחרי שהיא שאלה פעמיים אם המצנפת בטוחה - היא סירבה רק למחשבה על כל האסלות שהראש שלה עתיד להכיר מבפנים בבית הזה. וגריפינדור לא בא בחשבון, במחשבה על כל המדרגות האלה. הו, כן, היתה לה אסתמה. הידד. אבל אם יש דבר אחד שיכול לדחוף אותה מעבר לקצה, היה שמישהו יחבק אותה בלי רשותה. וגם זה לא לגמרי מתאים לבית כמו הפלפאף. שם כשאתה נראה עצוב מישהו בא ומניח לך יד על הכתף, מה שגורם לה להסתמר, ושואל מה הבעיה, והבעיה היא שמישהו ממש מצפה לאינטראקציה כלשהי איתה כשהיא במצב מעורער ממילא... זה לא יכול להוביל לשום דבר טוב. אבל יש פעילויות מסוימות שנחמד בכל זאת לעשות עם אנשים אחרים: מבוכים ודרקונים לדוגמה. שם היא יכולה לעשות את מה שהיא טובה בו, שזה לירות באורקים, טרולים, זאבים ענקיים וכו' בחץ וקשת, או בנשק המועדף עליה - קוביית עשרים. אליתה לורלין לאליתה לורלין לא היה שום דבר אישי נגד אף אחד, היא פשוט לא חיבבה במיוחד את האנושות. היא היתה נערה יפה ומוקפדת, עם שיער בלונדיני ומשקפיים עגולים גדולים. היא גרה בחדר גדול וכתום, עם פסנתר גדול וכתום (לא קל להשיג פסנתרים כתומים, לכן הוא נעשה בעבודת יד). אמה הקפידה על נימוסים, אהבה בכל ליבה מוזיקה קלאסית (למעשה היא אהבה גם עיצוב קלאסי, סגנון לבוש קלאסי, וכלי חרסינה קלאסיים) וערכה מסיבות גדולות בבית; אליתה היתה בלתי מנומסת להחריד, ועיסוקיה המועדפים היו להסתגר בחדר, לנגן ג'ז בפסנתר, לקרוא ספרים והגרוע מכל! היא העדיפה ללמוד מאשר לנהל חיי חברה! אם הפרעת לה באמצע ספר היא היתה מרימה שרביט בלי לטרוח להביט בך אפילו, ומשהו נורא היה קורה. אליתה היתה עילוי בלחשים. הדבר היחיד שהיה מסוגל לתפוס את תשומת לבה באמצע קריאה היה לחישה חרישית, "פרודו!" או "גנדלף!" או אפילו "סרומן!". כן, אב הפנטזיה היה גם מלך הספרות מבחינת אליתה, והיא ענדה את הטבעת האחת כל יום כדי להזכיר לכולם את העובדה הזאת. היא האמינה שהיא חזקה מספיק כדי לשאת אותה; אל. תגעו. לאליתה. בטבעת. זה עלול לעצבן אותה, וכשהיא מתעצבנת היא מחזיקה קופסת חלב ביד שלה ומאיימת לשתות אותה ולהקיא על השטיח הקלאסי שבסלון (אליתה רגישה ללקטוז). אליתה חושבת שהבריטים מתנשאים. הבריטים טוענים להגנתם שהם באמת טובים יותר, והיה קשה להתווכח עם הטענה הזאת כשלבריטים יש הכל: מבטא מושלם. טולקין, קרול, ק"ס לואיס, דאגלס אדאמס, טרי פראצ'ט, כל הסופרים הטובים. שרלוק הולמס. ההמצאה הגאונית של שעת תה. התנשאות מובנית. ספרי פנימיות בריטיים מדהימים (ג'נינגס...) ואת בית ספר הוגוורטס לכישוף ולקוסמות. על המוניטין של האחרון אליתה התכוונה לערער. |
קיר הדיונים
|
טוג
לפני 7 שנים ו-11 חודשים
הנה האתר של דיסקורד שם אפשר לקרוא על התוכנה, איך היא פועלת מה היתרונות שלה וכו'. שם גם מורידים אותה. היא חינמית וללא תשלום.
https://discordapp.com/ |
|
פוונסי
לפני 8 שנים
אז חשבתי שאת המיפגש של אד הם הרמיוני ניחתוב מנקודת המבת של הרמיוני, מה אתם חושבים?
|
|
טוג
לפני 8 שנים ו-1 חודשים
יש לי רעיון למה אד החכם לא רוצה ללכת להוגוורסט
|
|
פֶּפֶּר
לפני 8 שנים ו-1 חודשים
הפרק השלישי יצא לאוויר העולם
https://simania.co.il/forum.php?showNoteId=358412#noteId_358412 מחמאות תכתבו איפה שאתם רוצים, אבל ויכוחים עדיף כאן |
|
פוונסי חשבון חרום
לפני 8 שנים ו-1 חודשים
ניראה לי שאד יגיעה מ2002, כי הסכמנו שהוא קרעה עד אחשב רק עד הספר הרביעי (הנקודה המושלת בה דברים מתחילים להידפק, בגיל 12 הוא יקרה את החמישי, בגיל 14 את השישי ובגיל 16 את השביעי. אז הוא עדיין ידעה את כל העלילה ליפניי הסוף, זה פשוט יבוא אלה בגלים של זיאזואה. אה ובגיל 25 את הרביעי.
|
|
סנונית
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
סליחה שלקח לי שבועיים לחזור... אבל חזרתי!!!
יש מצב לסיכום קצר למה שהוחלט? כי לא בטוחה שהבנתי מכל התכתובת
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
הקטה שבו אד הבוגר פוגש את דמבלדור (קותרת מופלה ופיוטית)
זה היה ב29 בנובמבר 1991, אלבוס דמבלדור ישב במיסרדו וקרה שוב את המיחתב שהגיעה ליפניי שלושה שבועות, ואת זה שהגיעה ליפניי 10 דקות (האמת שאת זה שהגיעה ליפניי 10 דקותת הקרה קגע לראשונה) קשה דפיקה נישמעה על דלתות הוגוורץ, פרופסור דמבלדור הסתקל בשעון "מקדים בחמש דקות" מילמל "צריך לתקן אותו" (הוהיתקבן לשעון, לא לדופק בדלת). מילמתה מינרבה מגונגל אצה ליפתוח את הדלת "עים זה בקשר למיסרה להיתגוננות ליפניי קוחת האופל, היא תפוסה" אמרה בעודה מוציעה את המפתחות "אני ירשום אותחה לשנה הבעה" היפחה את הדלת, מולה אמד גבר בלונדיני ונמוך בסוף שנות הארים לחייב "אני מפחד, פרופסור מגונגל, שכבר יש לי התחיבויות קודמות. אני ישאיר את המיסרה לגילדויי לוקהרת. שמי הוא אד לורנס, קבתי פגישה להיום עם פרופסור דמבלדור" "מינרווה, את חולה בבקשה להראות לפרופסור לורנס את הדרך למיסרד שלי?" זה לא הכול, אבל זמן הקטיבה שלי מוגבל קיוון שאני בשוויץ מה אתם חושבים? אני לא מצליחה ליחתוב את דמבלדור דמבלדורי
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
לכל חבריי הקבוצה שנוהגים לישון בלילה, תעור הקבוצה אחשב כולל תיעורים של הדמויות (ליסה ואלפרד מגיעים בקרוב)
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
והאים זה אגיוני מיבחינב גנתית שלתעום זהה אחד יהיו קוחות קסם ולאחד לא?
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
עוד פרת ליזקור זה שאדוד ראה רק את הסרטים עד מיסדר עוף החול, כל סרט שיצה אחריי זה הוא האתי דבישביל אד ב2007
|
|
טוג
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
הבעיה העיקרית שלנו כרגע
צריך למצוא פתרון טוב לאיך דמבלדור בעתיד, או פתרון בכללי לבעיה של ילדים אחרים בעלי ידע על ספרי הארי פוטר, אם אדמונד לא מהעתיד.
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
https://www.youtube.com/watch?v=yyU_1JD2wuA
ככה הוגוורץ יודעה על ילדיי מוגלגים
|
|
פוונסי
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
אםם אולי זה קצת מוכדם אבל אין בושה בתיחנון כדימה
זוחרים את הסוף של הספר הרישון? ברור שאתם זוחרים. סליטרין אמדו ליזקות בגוויאה הבתים וגריפינדור קיבלו אתו. ניראה לי שכרגע אד זוחר את הקתה הזה כניצחון הטובים על הראים, והפורמולה שלנו של תחושת אחזבה אין סופית מיצד אד יחולה להיתבתות שם באופן מושלם, אז אנחנו צרחים להראות שאד מיתאמץ מעוד להסיג נקודות ומחין את שאוריי הבית שלו בהתמדה וזה והוא ניחנס כל כך לזה שהוא מרגיש שהם אומדים לנצח אד שהוא שוחח את סוף הספר, או לפחות לא מיתייחס אלב (זה גם יראה עד קמה הוא סליטרין )
|
|
סנונית
לפני 8 שנים ו-2 חודשים
"בסדר גמור, אז אלבוס, אני שמח שליסה הצטרפה אלינו כי חשוב שהיא תהיה גם כן נוכחת בדיון. האם בית הספר שלכם הוא פנימיה?"
"אכן, פנימיה מלאה כאשר הילדים יוכלו לחזור בזמן החגים וחופשת הקיץ. למעט מקרים חמורים אנחנו לא מאפשרים לתלמידים לעזוב את תחומי הוגוורטס" "תסלח לי אלבוס שאני שואל, לא כי אני מפקפק ביכולות ההוראה של צוות המורים שלך, אך האם ינתן לילדים חומרים נוספים ללמידה והתקדמות? התכוננו לשלוח את אדוארד שלנו לקימברידג' אחרי שישלים את המבחנים המקדימים. לכל הפחות עד גיל 15. בנוסף, נשמח להתעדכן בסילבוס הלמידה שלהם לפני כדי לדעת אם תכנית הלימודים אכן מתאימה לרמה של אדוארד" אדוארד נראה כאילו הספיק לו שהמבוגרים מדברים מעל לראש של הילדים כאילו אין להם מה לומר בנושא אמר בקול שקול ובטוח כאילו קורא תיגר על מי שיעז לומר אחרת. "אבא, אדמונד מגיע איתי גם, אני לא נוטש את החצי השני שלי מאחורה. גם אם הייתם שולחים אותי עכשיו לאוניברסיטה לא הייתי הולך בלי אדמונד" אלבוס עם אנחה קטנה החליט להגיב קודם לאלברט "תכנית הלימודים קצת שונה מהסגנון שאתה בטח מדמיין לעצמך. תכנית הלימודים שלנו לשכבת הגיל הצעירה מתעסקת בעיקר בבסיס הקסם- אם בצד המעשי של העניין, כמו ההפעלה עצמה או בתאוריה העומדת מאחורי הקסם. צר לי לומר שאנו לא מלמדים את הפילוסופיה המדעית שניתן לקבל בקימברידג'. בכל אופן, חשוב לאדוארד לקבל את ההכשרה הקסומה, אחרת הקסם שלו עלול לפגוע בו. הקסם הוא כמו שריר חיוני בגוף, המוח או הלב אם תרצו באספקטים מסויימים. כאשר לא מפעילים אותו הוא לאט לאט מתנוון ומשפיע על מערכות אחרות. לרוב גילינו שקוסמים שניסו להדחיק את היכולת הקסומה שלהם נהיו קצת לא בריאים בנפשם, התנהגו בצורה בלתי מוסברת עם התפרצויות קסם בלתי רצוניות והפכו להיות אגרסיבים לעיתים ובכן..." ליסה התפרצה לדברים בחרדה "אלבוס, אנחנו מאמינים שאם לילד יש יכולת מסויימת ראוי בהחלט לפתח אותה ולא לתת לה לשלוט עליו בצורה לא מודעת. אבל תבין, בתור אקדמאים חשוב לנו שהילדים שלנו יוכלו להתקדם ולהתפתח גם בתחומים המדעיים" "אמא" נראה שאדמונד מצא את האומץ לדבר שוב "אם בחופשת הקיץ כשנחזור הביתה אדוארד ואני נשב ובאמת ונלמד את כל מה שהפסדנו בשנה שלמדנו בהגוורטס זה יהיה בסדר?" ליסה ואלברט החליפו בינהם מבטים ולבסוף אלברט ניתק את מבטו ופנה לאדוארד "בן, מה אתה חושב על ההצעה של אחיך?" אדוארד הסתכל על אלברט כשאין בעיניו אפילו צל של היסוס "אתה יודע אבא שאנחנו אוהבים ללמוד. ואתה יודע ששנינו חכמים מספיק. אם הייתי רוצה הייתי יכול עכשיו לנסות לגשת וכנראה הייתי עובר את המבחנים של השנה הראשונה בקיימברידג'. אל תדאג. זה חשוב לנו מספיק כדי שנרצה ללמוד גם בקיץ. בכל מקרה, לא שיש לנו משהו יותר טוב לעשות , כל החברים שלנו כבר יהיו בהוגוורטס" "הי אד! דבר בשם עצמך! זה שלך אין חברים בבית הספר לא אומר שלי אין" אדמונד אמר בחיוך והיה ברור שהוא סתם מקניט את אחיו. "אם כן, אז הוחלט. נצטרך לראות מה נוכל לעשות לגבי אדמונד כי בעצם רוב הכיתות שלנו קשורות לקסם עצמו. חוץ אולי מההיסטוריה של הקסם ואסטרונומיה. ואולי גם שיקויים. למרות שכנראה אצטרך להתייעץ עם פרופסור סנייפ בעניין. בכל אופן, אבקש ממקגונגול ליצור מערכת מסודרת ולשלוח לכם שבוע לפני תחילת הלימודים" אלבוס סיים באנחה קלה ונעמד "תודה ליסה על אירוח נפלא. והיה בהחלט תענוג לשוחח איתך אלברט. ילדים" הוא הרים את שולי כובעו בברכה ובקראק רעשני במיוחד נעלם ממקומו. "זו בהחלט הייתה חוויה מעוררת מחשבה" ציין אדוארד את המובן מאליו
|
|
סנונית
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
בדיוק בזה הרגע ליסה נכנסה לחדר עם מגש של כוסות ועוגיות שוקולד תוצרת בית על צלחת זכוכית.
היא הניחה את המגש על השולחן הקטן ליד הספות, לקחה שתי כוסות מהמגש ופנתה להתיישב ליד בעלה באחד הכיסאות שמול הספה. "קח יקירי, אני מניחה שתרצה קפה חדש בהתחשב בסופו המצער של הקודם" אמרה ליסה עם חצי חיוך שריקד בזוית הפה יחד עם הושטת יד שמאל שהחזיקה את אחד הספלים שהרימה קודם לכן מהמגש. אלברט לקח את הספל בהנהון תודה "בבקשה, מר דמבלדור, תתכבד. העוגיות שלי מפורסמות בטעמן בכל הבלוק שלנו. אני בטוחה שתגלה את הקסם שלהן אחרי שתטעם" דמבלדור בחיוך משועשע הרים אחת מעוגיות השוקולד נגס בקצה ומייד עצם את עיניו והתענג על הטעם העשיר של השוקולד. נראה שליסה חיממה את העוגיות לפני ההגשה והשוקולד הנמס יחד עם המרקם הפריך של העוגיה פשוט היו השילוב שקנה את הקוסם הזקן. "גברת ליסה, אני חייב לציין שמעולם לא טעמתי עוגיות כל כך יוצאות מן הכלל. שום קסם לא יכול להשתוות למיומנות המורגשת להפליא ו..." "כן כן, אנחנו יודעים כמה העוגיות של אמא שוות אתה יכול לזמר להן אהבה אחר כך. תוכל בבקשה מר דמבלדור לחזור לדיון שלנו? האם הקסם.." "אדמונד, זו פעם אחרונה שאני שומע אותך קוטע אדם מבוגר ממך, ועוד את המנהל שטרח להגיע עד לכאן מרחוק. עוד פעם אחת אתה מדבר בצורה לא מכובדת כזו ואתה עולה לחדר שלך עד ארוחת הצהריים" הלחיים של אדמונד נראו כאילו צלו אותם על אש קטנה והוא פתח את פיו כדי לומר משהו אבל המבט ששלח אלברט לכיוונו סגר אותו מיד אחר כך. "סליחה, מר דמבלדור. הם לא מתנהגים בגסות כזו בדרך כלל. אני חושב שניתן להאשים את ההתרגשות שלהם מכל העניין" "לא לא, הכל בסדר, לא נוצר שום נזק. אני יודע מה זה ילדים היום ואני לא לוקח אישית את חוסר הסבלנות. ובבקשה תקרא לי אלבוס" "אז אלבוס, תוכל בבקשה לענות, ואני שמח שאליס הצטרפה אלינו, האם בית הספר שלך פנימיה? אנחנו כעיקרון לא תיכננו לשלוח את הבנים לפנימיה לפני שלפחות מלאו להם 15"
|
|
טוג
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
האם נרצה שאדמונד יהיה "מיוחד" או נורמלי לחלוטין
הרעיון במיוחד זה בעל איזה יכולת אחת או שניים שיהיו לו תקראו את מה שאני וסנונית דיברנו עליו שתבינו קצת יותר את העניין ואז נחליט
|
|
טוג
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
ממשיכים?
|
|
פֶּפֶּר
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
"ילד?"
האוזניים של אדמונד נזכרו לפתע בתפקידן, והוא שמע את הדוור שואל בפעם החמישית, "ילד? הכל בסדר?" הכל בסדר? אתה רציני? אדמונד החזיק במכתב כל כך חזק שפרקי האצבעות שלו כמעט התפוקקו. המוח שלו עדיין לא חזר לתפקד. הדוור התייאש. הוא ירד במדרגות וטיפס על אופניו. מקצה השביל שלח מבט אחרון אל הילד, שעוד נעץ מבט מסרב להאמין בשם הרשום בדיו ירוקה מנצנצת על המכתב שבידו. זאת בטח מהתלה קוסמית, נכון? מגיע מכתב, מכתב אמיתי, מכתב מהוגוורטס, וזה מה שכתוב עליו? הוא עצם עיניים לרגע, ופקח אותן שוב. מר אדוארד לורנס קומה שניה, החדר הראשון מימין, מיטה שמאלית רחוב ג'נטלי 17 ב' רובע קמדן לונדון לעזאזל. עדיין היה כתוב שם בדיוק אותו דבר. אדמונד עשה את הדבר היחיד שעלה בדעתו, את מה שעשה תמיד כשלא הצליח לחשוב בצלילות. הוא פתח את פיו וצעק: "אדוארד!!!" ~ המשיכוני
|
|
פֶּפֶּר
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
אירועים עיקריים בהמשך
פרק ראשון: - הצגה של המישפחה - פיתוח הדמויות ומערחת היחסים של אדמונד ואדוארד - הגעת המכתב - פרופסור מהוגוורטס בא להוכיח להורים של אדמונד שיש קסם (על פי הארי פוטר והשיטה הרציונלית) - אדמונד ואדוארד מתחלפים בדרך לסימטת דיאגון - אדוארד הולך לחבר משותף שלהם שחי באזור ואדמונד נכנס עם הפרופסור לסימטת דיאגון פרק שני: - אדמונד מתעלף בכניסה לקלחת הרותחת - החנות הראשונה שבה הם קונים היא חנות הספרים, אדמונד מחליט לפרסם את הספרים האלו בתור פאנפיקים ברגע שהוא ימצא משהו מעניין בתוכן - אדמונד מסתכל על קדרת הזהב שהארי רצה לקנות ונזכר שאדוארד התלונן על זה שטמפרטורת ההתכה של זהב נורא נמוכה בפעם הראשונה שאמא שלהם קראה להם את הסיפור - אדמונד מתלהב מהטלסקופ ופולט בהסח הדעת כמה דברים על אסטרונומיה, מאוחר יותר אהבתו של אדמונד לאסטרונומיה תהיה משהו חשוב בסיפור וכך גם הטלסקופ הזה, וזה ייתן תרוץ מצוין למה הוא יוצא לפעמים ממרתפי סלית'רין למצוא חלון באמצע הלילה -אדמונד רוצה חתול סיאמי - אדמונד פוגש את הרמיוני בזמן שמכינים לו את המדים של הוגוורטס. זה אמור להזכיר קצת את הדרך שבה הארי ודראקו נפגשים בפעם הרישונה, רק שנושאי השיחה של אד והרמיוני כמובן שונים משל הארי ודראקו, והם מדברים על העולם הקסום, אדמונד מרשים אותה עם הידע שלו (אה והוא מתעלף כשהיא אומרת שהיא הרמיוני גריינג'ר) - החנות האחרונה בה הם עוברים היא החנות של אוליבנדר ועוברים המון שרביטים לפני שהם מוצאים את השרביט המתאים, מה שגורם לאדמונד לחשוש - כשהם סוף סוף מוצאים שרביט יש פיצוץ ענקי של קסם שמפיל קמה קופסאות של שרביטים + בפרק הזה מבינים שאדמונד כן מתעניין בתחומים מסוימים של מדע (אסטרונומיה ומאוחר יותר הוא מספר להרמיוני בהתלהבות רבה על לוויתנים כחולים בזמן שהם ברכבת) והוא גם די חכם אבל בהשוואה לאדוארד הוא פשוט לא מצליח להשתוות לגאונות שלו.
|
|
פֶּפֶּר
לפני 8 שנים ו-3 חודשים
מה שנכתב עד כֹּה
אלפרד וליסה לורנס, דיירי רחוב ג'נטלי 17 ב', טענו ללא הרף שהם אנשים רציונליים לגמרי - ותודה ששאלתם. לא יעלה על הדעת שמכל הילדים בעולם דווקא הילד שלהם יתעסק באובססיביות כזאת בפנטזיה ובקסם - והרי הם פשוט לא סובלים שטויות מסוג זה. "היית מאמינה?" שאלה ליסה את אחת מאלף החברות שלה בטלפון, מאוחר בלילה, כשחשבה שאדמונד ישן. "הילד בודק יום יום את תיבת המכתבים - הוא בטוח שהמכתב מהוגוורטס יגיע בזמן הקרוב. הוא מסרב לעשות הפרדה מינימלית בין הפנטזיה לבין המציאות. הוגוורטס, תארי לך!" היא סלסלה את חוט הטלפון סביב אצבעה ונאנחה. היא היתה אישה נמוכה ורזה, עם שיער כהה והבעה מודאגת. היתה לה יכולת מבהילה לדעת כשמסתירים ממנה משהו, מה שהיה שימושי מאוד בעבודתה כפסיכולוגית. במבט ראשון היתה נראית אולי שברירית, אבל אדמונד ואדוארד ידעו מניסיון מר שהיא מסוגלת להיות תוקפנית כמו צבא חייז"לים שלם. לא שאדוארד יקרא לזה ככה. לאחרונה הוא זנח לגמרי את הסדרה. אדמונד ניסה בכל כוחו שלא לראות בזה עלבון אישי. הם התחילו את הסדרה באותו היום. "הארי פוטר ואבן החכמים" היה מתנה מאבא שלהם ליום הולדתם השביעי, ואמא שלהם הקריאה להם אותו ערב ערב במשך שלושה חודשים תמימים. את הספרים הבאים כבר קראו לבדם. בסביבות הספר השלישי אדוארד התחיל לסיים את הספרים לפני אדוארד - בפעם הראשונה בחייו – כפי הנראה זה פשוט היה צריך להיות הספר הנכון. זה הגיעה לשלב שאדמונד קרא את הספר השישי פעמיים לפני שאדוארד הואיל בטובו לעבור לספר השביעי. אבל אז לפחות אדוארד התעניין בסדרה. כשהוא לא היה שקוע באחת האנציקלופדיות שלו או כשאדמונד הפעיל את מיטב קסמו האישי, הם נופפו זה כנגד זה שרביטים בחצר האחורית, מתאמנים על אקספליארמוס ווינגארדיום לביוסה ומשתדלים לגרום לזה איכשהו לעבוד הפעם. בארוחת ערב הם דרשו מאמא שלהם בירצפת ובימי ראשון התחננו לצפרדעי שוקולד. עד שאדוארד, לעזאזל איתו, החליט שהוא מבוגר מדי לאמונה עיוורת בהוגוורטס. "אני אוהב את הסדרה!" הוא התגונן, "אני תמיד אוהב אותה. אני פשוט לא רוצה לשחק כאילו זה אמיתי. זה לא אמיתי, אד." "זה לא אמיתי, אד." כולם אמרו לו את זה: אמא שלו, אבא שלו, המורה שלו, הספרנית. "מה אתה רוצה להיות כשתהיה גדול?" שאל סבא סטיוארט את אדוארד בחג המולד. "פיזיקאי." זה היה החלום החדש של אדוארד. הוא היה מסוגל לדבר שעות על ריצ'רד פיינמן ועל אלקטרודינמיקה קוונטית, והוא הרבה לעשות זאת, ואדוארד היה חייב להקשיב. סבא נראה מאוכזב קצת. מתמטיקה היתה בעיניו מלכת המדעים, האחת והיחידה. הוא הקדיש לה את חייו והיה מאושר כשבתו התחתנה עם מתמטיקאי, גם אם אלפרד היה רק "מתמטיקאי יישומי עלוב, קשור לנצח לתהפוכות פיננסיות," ולא עסק במתמטיקה טהורה. אבל הוא נתן לאדוארד דמי כיס נדיבים, אז כנראה פיזיקה היתה גם היא תחום ראוי. אדמונד התקרב בתקווה. "ואתה?" סבא הרים אליו גבות עבותות. "קוסם," ענה אדמונד ללא היסוס. ובזה נהרס חג המולד. סבא ואמא רבו במטבח רוב הזמן, אבא נזף באדמונד על "חוסר בגרות מטופש", ואדוארד ניסה לנחם אותו תוך התעלמות מלאה מהבעיה עצמה. זה לא היה הוגן. "אז נדבר, סאלי," אמרה ליסה בסלון למטה ופיהקה. אדמונד קפץ במקומו, מתנער בבת אחת מהרהורים עגומים. הוא חזר על קצות האצבעות למיטה והעמיד פני ישן. הנשימות הקצובות של אדוארד, בצד השני של החדר, הרדימו אותו תוך דקות. כשהלורנסים התעוררו בבוקר יום שלישי האפלולי והאפור שבו מתחיל סיפורנו, לא היה רמז בשמיים המעוננים לכך שהיום הזה עתיד להיות מוזר בתכלית. ליסה לורנס פיזמה לעצמה בשעה שבחרה חליפת עבודה משעממת (פסיכולוגית אמורה להתמזג בקיר, כדי שהמטופל לא יבחין שהיא שם) ואדוארד דיקלם את הטבלה המחזורית בעודו קושר שרוכים - בוקר רגיל לחלוטין ברחוב ג'נטלי 17 ב'. אף אחד לא הבחין בינשוף הזהוב הגדול שחלף ביעף על פני חלונם, ושיחרר את המכתב שבמקורו אל תוך תיבת המכתבים. "לא." אלפרד תהה לא מעת פעמים מה הולך במוחם של בניו, אבל זה היה השיא. "אבל-" "אדמונד לורנס, אתה לא לובש תחפושת לבית הספר." בשלב זה אדוארד מצא לנכון להרים את מבטו, ומצא את אחיו לבוש בתלבושת הוגוורטס מלאה, עם כל תוספת לא הכרחית שהילד יכל להניח עליה את ידו. "ידעתי שתעשה את זה יום אחד," מלמל אדוארד, "בפעם הבאה לפחות תודיע לי, שהעיניים שלי לא יישרפו ממפולת האדום והזהב שאתה לובש." "מוגל," אמר אדמונד במבט שהיה מתאים יותר לו היה צריך להתמודד לבדו מול שלוש מאות סוהרסנים. אבל אפילו הגיבורים הגדולים ביותר נופלים כאשר הם ניצבים מול איום הגדול ממידותיהם, וכך עלה אדמונד מובס לחדרו להחליף בגדים. היו רק שני דברים שמנעו מהיום הזה להתנהל כסדרו. החדר הספציפי הזה שאותו חלקו האחים לורנס היה החדר היחיד בקומה עם חלון לרחוב, והשעה הייתה שבע ורבע. עלי להניח שרוב קוראיי מתקשים להבין למה שני מרכיבים תמימים למראה אלו הם האשמים בעניין ולכן אוסיף ששבע ורבע היא השעה בה הדוור מגיע אל ברחוב ג'נטלי 17 ב'. בן רגע פרץ אדמונד בריצה (עדיין לובש את צעיף הגריפינדור שלו), קפץ מעל ארבע המדרגות האחרונות, התקשה באופן מביך למדי בשימוש בידית הדלת וכמעט התנגש בדוור המסכן, שרק עכשיו סיים להכניס את המכתבים לתיבת הדואר. |






