קבוצת אוהדי אבריל לאבין

התחבר

עזרה

שלח לחבר

שלום! התחבר / הירשם בחינם

לחנות הספרים »

» הוסף אותי כחבר לקבוצה

אוהדי אבריל לאבין קבוצה ציבורית

אני יודעת שמוזיקה לא קשורה לספרים אבל אין מקום אחר כן אנחנו נדבר עליה נעביר שירים ועוד

חברי קבוצת אוהדי אבריל לאבין

הצג הכל מציג 11 חברים

טל

$טל <del>שלום אנשים, למי שלא עניתי לו להודעות -התקלה תוקנה :-)</del> ~חזרתי לארץ!!!~ ~אל תעשו טריפל של הוט!!!~ <B\> :-) פרטים אישיים... מה שכתבתי פה פעם נכתב כשהייתי בת 14...עבר זמן מאז . החלטתי לרענן . כלומר למחוק דברים שהם כבר לא ממש רלוונטים ולהוסיף הערות שוליים :-) באתר- אני אוהבת לפרסם את מה שאני כותבת, אם כי עשיתי הפסקה גדולה ,כמעט שנתיים שלא כתבתי הרבה מעבר למסמכים רשמיים. אני כותבת ביקורות על ספרים שאני חושבת שדורשים את הביקורת שלי (ולפעמים כאלה שממש מגיע להם)- אני חופרת :-) אני מגיבה（הייתי）פעילה ואני מעריכה תגובות :-) אני מחוברת מספיק זמן（בלילה）בשביל לראות כששולחים לי הודעות אז תרגישו חופשי לשלוח ,אני גם עונה (משתדלת) :-) "העוצמה הנפלאה של המילים! אני קורא לך, מכשף אותך, כדי שאוכל לכשף בה אחרים!" (אהבותיי הראשונות) --------------------------------------- "זה רק חלק , רק פיסה מדבר כלשהו, רק חתיכה מתוך שלם , רק קטע מספר." זה משפט שאני אמרתי אבל יש לו את אותה משמעות גם אם מישהו מפורסם היה אומר אותו, הקטע הזה למי שלא יודע את הסיפור השלם או אפילו את הקטע הבא, לא יהיה מסוגל להבין אותו בפרוש הנכון, לא ידע איך קוראים לה ,אולי אפילו לא יהיה לו או לה אכפת ,זה סתם קטע מתוך מיליון קטעים וזה נכון כי טוב... זה נכון לפחות בנתיים... --------------------------------------- החלטתי לשנות את הקטע (או להשאיר קטע מלפני ארבע שנים) שמוצג כאן כל כמה זמן מקווה שתאהבו, תגובות חופשי כמובן :-) - "לא" זה מה שהוא אמר ברגע ההוא. ראיתי את הדמעה שזלגה מעיני בדרך למטה. גם אותה הרוח לקחה ממני. כבר לא יכולתי לראות לאן היא נעלמה אבל אז ידעתי שאני עומדת על הקצה . לא יכולתי לראות את הדרך שלי למטה . מדהים כמה שאפשר להרגיש על סף התהום באמצע העיר. השיער שלי קם לחיים ברוח והחל להכות בפני כבר כשהגעתי אל הקצה. אני פקחתי את העיניים והשיער והרוח הכו גם בהן. כל הדמעות יבשו וחיוך שליו תפס את מקומן. התחושה שהכל אפשרי שוב מילאה אותי והסתכלתי קדימה. ראיתי את כל האנשים שלא כאן איתי למעלה . קטנים כמו נמלים, חסרי פנים, לא חשובים- קהל חולף. הם הלכו לשם ולפה ואז חזרו על הכל. הפסקתי להסתכל עליהם הסתכלתי רק עלייך . עמדתי ממש הקצה וידעתי שאתה כל כך קרוב במרחק של צעד אחד. הדחף לעצום עיניים התנגש בדחף שלא להפסיק להביט בך. היית כל כך קרוב כמעט הייתי שלך. לנגד עיניי היו הכנפיים הלבנות ללא רבב פרושות . העיניים בצבע חום שוקולד שהזמינו אותי לבוא. החיוך שגרם לי לשכוח את כל העולם. חייכתי כמו בכל פעם שראיתי אותך. תמיד גרמת לי לחייך כשחשבתי עלייך. זכרתי את המגע של ידך על גבי כשעטפת אותי בחיבוק ורציתי יותר. רציתי שתביט בי ושתחשוב עליי כמו שאני חושבת עלייך. תמיד היה לך מבט שלא ידעתי לפענח. רציתי את הרגע שבו אני אסתכל עלייך ואתה עליי ואז תדע ואני אפסיק לפחד. הייתי מוכנה ליפול אל התהום אם אתה תיפול איתי והושטתי יד קדימה. רק סנטימטרים הפרידו בננו. ואז הושלכתי לאחור . זה היה מאוחר מדי. ידיים תפסו אותי ומשכו אותי . רציתי לצעוק אבל לא יכולתי . נאבקתי להשתחרר. התעוותי, קפצתי , התפתלתי והכיתי את האוויר בחוזקה , אבל הוא היה חזק מדי. הוא גבר עליי. הוא קבע בטון תקיף "לא!" ולקח אותי חזרה אל המקום המקולל הזה. הדמעות חזרו ואז הבנתי שאני שלך. כל חיבוק , כל מבט וכל מילה שהייתה בין שנינו נראת כמו חלום רחוק . כי שום דבר טוב מדי לא יכול להיות אמיתי. בעוד אני נמשכת לאחור ראיתי וחרטתי בזיכרוני את הכנפיים הלבנות, את החיוך שלך, את העיניים החומות המביטות למעל ועפות כשאחרת בזרועותייך . --------------------------------------- עדכון מאוחר: אני אוהבת את האתר ואני ממש משתדלת להיות פעילה גם כשאני עמוסה מכל השטות הזאת שנקראת לימודים וגם החיים האישיים שלי אבל הנה אני פה . אני משתדלת לענות להודעות תשלחו חופשי :-) תודה אנשים :-) חזרתי אחרי שלוש שנים , קורה :-)$