למקום ההוא קראו בשם המעט מוזר-גבעת הפיל.
כל זאת למה? מכיוון שהזכיר בגבנון המעוגל, המחוספס והרם שלו-את גבו של פיל.
בשוליה של גבעת הפיל, ליד פרדסי השכונה הגדולים ורחבי הידיים התרחשו כל האהבות הראשונות של השכונה שלנו. פולחן תמיד- הולכים לשחק סימני דרך, החולצות הכחולות שלנו, אלו של התנועה, השזורות בחוטים אדומים, יוצרים שלל צבעים המתמזג באור הצהוב, האחרון, של ימי אביב ראשונים.
אלו באו לאחר החורף, וריחו של החורף עדיין נישא באוויר. בבושם עלי התפרחת של עצי ההדר בפרדס הסמוך. בריח הטחב הקל הנישא מעם שלוליות הבוץ שזה עתה יבשו.
אבל הנה, זעיר פה וזעיר שם ,כבר רואים סביונים צהובי ראש, ולידם מעט תפרחות פרגים-אצילות- אדום עז ובתוכן פקעת שחורה ,צפופה, אצילית.
הערב, שהיה בא, נמסך באיטיות יפה, על גבעת הפיל ועל הפרדס הגדול, הביא איתו גם חיוכים תמימים. בן עם בת-אלו שהם כבר זוגות כמובן. מהדקים בחוזקה כפות ידיים. מתחבקים לעיתים. הנועזים נושקים בחשכת הערב זה לזו, כאילו אין משגיח. כאילו אנחנו מקשיבים בשימת לב לדברי המדריך. היינו-לא רק סימני דרך במשחק. אלא רעיונות לקראת מעשים משמשים ובאים ברומו של עולם.
ללכת בדרכה של התנועה!!!
בחשכה, אנחנו משחקים סימני דרך. אחדים, מעיזים ונכנסים לפרדס עצמו. נשיקה לוהטת, רטובה, מהירה, על שפתיים חשוקות מעט, סקרניות, של החברות שלנו. בין העצים-רפרוף כנפיים בהול- עטלפי פרי סומים, זעירים ככף יד, נאחזים בשריגי זרועתיהם הרזות בענפי העצים, לוקקים עוד עסיס תפוזים.
הינו-יוצאים משם, מעט פרועי שיער, מעט שיכורים ממתק האהבה, ומריחות האביב שזה מקרוב בא, משיב את נפשנו התמימה במשב של תום לב נעים של אהבות ראשונות, באביב.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
