הבוקר מיהרתי לפתוח את האתר ומצאתי תגובות יחסית לא נזעמות ל"תרגיל" שלי חששתי שיהיה יותר גרוע. בינתיים לא קבלתי תגובה משמעון שלוש אני מקווה שהוא לא השליך אותי.ורואה בי מתחזה שרלטן קשקשן.
קשה לי למחוק את עמיר. אני חש שמחיקה שלו זה השלמה עם מה שיש לנו כעת. היום שוב חילופי אש וזו רק שאלה של זמן עד הסיבוב הבא. שוב יפגעו בני אדם, (היום נפל ליד מוסד חינוכי ונס שבת הוא שהמוסד סגור). כמו בטרגדיה יוונית הגורל מכתיב כבר במהלך המחזה את המשכו ואת סופו. ישנם "עמירים" ישנם ללא ספק רק מחייבים לעשות הכל למצוא את הדרך אליהם לחפש מוצא לטרגדיה הנוראה שאנו נמצאים בה ובמחזה הזה כבר לא נמצא אקדח בתחילת המערכה הראשונה . נמצאות פצצות אטום ובידיים לא אחראיות.
אני משמש כמתנדב באחד מבתי הספר היסודיים בעירי ומגיע מספר פעמים בשבוע לסיייע לילדים. לפני השעור הראשון מתקיים מסדר הבוקר/ המילה מפגש מתאימה בעיני יותר.
אני צופה מהצד וחש מועקה כבדה. ילדים מתוקים תמימים מאד.
מה העתיד שאנו המבוגרים מכינים להם-כי העתיד הנבנה כעת בהווה.כפי שזה נראה כעת מוביל למחוזות מפחידים . ומדאיגים מאד. איני צעיר ואיני בריא לגבי יהיה מה שיהיה אבל לגבי אותם ילדים נראה לי שאנו חייבים בציפורניים לעשות הכל לנצל כל אופציה אפשרית כדי להבטיח להם עתיד. איבדנו כל כך הרבה במאה ה-20 אז יקום מי שיקום ויאמר נגן על עצמנו בכוחכמו תמיד. היום יש צה"ל וכדומה. אני טוען שהכוח חשוב -הכוח הוא ההרתעה היום יומית מתקיפה נגדינו. אבל כפי שלמדנו מניסיוננו גם לכוח גבולות פתרון אמת חייב לבוא מתוך ניסיון להשלמה, למציאת דרך לשינוי. יש לנו ניסיון רע עם זה . אוסלו וכעת חשש גדול לגבי היחסים עם מצריים. אבל אין לנו ברירה אחרת רק להמשיך לחפש דרכים להדברות ליצירת הקשר . ראו כוחם של המים הנוזל הרך העדין מסוגל לפעול ולשנות מציאות וכוחו אדיר. אני מאמין שגם ניסיונות הדברות חיפוש דרך - בסופו של דבר יביאו לתוצאות. כי אם מאבדים תקווה כולנו מבינים לאן זה מוביל.
אני משאיר בינתיים את הבלוג ומקווה שישמש לדיאלוג חיובי. ראו בעמיר ובסבו ובבני המשפחה כפי שניסיתי לצייר אותם בכישרוני הדל נקודת פתיחה לדיון עלינו ועליהם. אני מקווה שיצטרפו לבלוג מערביי ישראל ואחרים ואולי כפי שלא הערכתי תחילה (חשבתי רק על ניסיון ספרותי). שגלש לאן שגלש יצא משהו חיובי.(איני איש פוליטי לא מייצג שמאל או ימין). לא מדובר באידיאולוגיה מדובר בקיום באופן הבסיסי ביותר של המושג לחיות!!!
שבוע טוב לכולכם בהערכה רבה מיכאל
קשה לי למחוק את עמיר. אני חש שמחיקה שלו זה השלמה עם מה שיש לנו כעת. היום שוב חילופי אש וזו רק שאלה של זמן עד הסיבוב הבא. שוב יפגעו בני אדם, (היום נפל ליד מוסד חינוכי ונס שבת הוא שהמוסד סגור). כמו בטרגדיה יוונית הגורל מכתיב כבר במהלך המחזה את המשכו ואת סופו. ישנם "עמירים" ישנם ללא ספק רק מחייבים לעשות הכל למצוא את הדרך אליהם לחפש מוצא לטרגדיה הנוראה שאנו נמצאים בה ובמחזה הזה כבר לא נמצא אקדח בתחילת המערכה הראשונה . נמצאות פצצות אטום ובידיים לא אחראיות.
אני משמש כמתנדב באחד מבתי הספר היסודיים בעירי ומגיע מספר פעמים בשבוע לסיייע לילדים. לפני השעור הראשון מתקיים מסדר הבוקר/ המילה מפגש מתאימה בעיני יותר.
אני צופה מהצד וחש מועקה כבדה. ילדים מתוקים תמימים מאד.
מה העתיד שאנו המבוגרים מכינים להם-כי העתיד הנבנה כעת בהווה.כפי שזה נראה כעת מוביל למחוזות מפחידים . ומדאיגים מאד. איני צעיר ואיני בריא לגבי יהיה מה שיהיה אבל לגבי אותם ילדים נראה לי שאנו חייבים בציפורניים לעשות הכל לנצל כל אופציה אפשרית כדי להבטיח להם עתיד. איבדנו כל כך הרבה במאה ה-20 אז יקום מי שיקום ויאמר נגן על עצמנו בכוחכמו תמיד. היום יש צה"ל וכדומה. אני טוען שהכוח חשוב -הכוח הוא ההרתעה היום יומית מתקיפה נגדינו. אבל כפי שלמדנו מניסיוננו גם לכוח גבולות פתרון אמת חייב לבוא מתוך ניסיון להשלמה, למציאת דרך לשינוי. יש לנו ניסיון רע עם זה . אוסלו וכעת חשש גדול לגבי היחסים עם מצריים. אבל אין לנו ברירה אחרת רק להמשיך לחפש דרכים להדברות ליצירת הקשר . ראו כוחם של המים הנוזל הרך העדין מסוגל לפעול ולשנות מציאות וכוחו אדיר. אני מאמין שגם ניסיונות הדברות חיפוש דרך - בסופו של דבר יביאו לתוצאות. כי אם מאבדים תקווה כולנו מבינים לאן זה מוביל.
אני משאיר בינתיים את הבלוג ומקווה שישמש לדיאלוג חיובי. ראו בעמיר ובסבו ובבני המשפחה כפי שניסיתי לצייר אותם בכישרוני הדל נקודת פתיחה לדיון עלינו ועליהם. אני מקווה שיצטרפו לבלוג מערביי ישראל ואחרים ואולי כפי שלא הערכתי תחילה (חשבתי רק על ניסיון ספרותי). שגלש לאן שגלש יצא משהו חיובי.(איני איש פוליטי לא מייצג שמאל או ימין). לא מדובר באידיאולוגיה מדובר בקיום באופן הבסיסי ביותר של המושג לחיות!!!
שבוע טוב לכולכם בהערכה רבה מיכאל