בעת האחרונה כשחלו ההפגנות במצריים עלה העיניין שלי בנושא ערביי ישראל כחלק מהעולם הערבי והקונפלקטים הקשים שביננו ובינם לבין עצמם.
ציינתי שעוד זמן לא רב יהיו ערביי ישראל (ללא ערבי השטחים)כמעט כמחצית מאוכלוסיית הארץ הזו.
קראתי מספר ספרים שיצאו בהוצאת אנדלוס שהקשה שבהם ספרו של אליאס חורי באב אל שאמס. קראתי את הספר ערבים רוקדים של סייד קשוע, בעבר קראתי ספר נפלא של אמיל חביבי שהיה גם חבר כנסת שנקרא בשם האופטימסט וכן את הספרים המתורגמים לעברית של נגי"ב מחפוז שהוא כידוע מצרי וזוכה פרס נובל.
החלטתי לערוך בדיקה שנראית לי מאד רלוונטית בעיקר כעת היות שאני מתגורר לא הרחק מרמלה ועבדתי מספר שנים במקום בחרתי זהות של ערבי מרמלה. כחומר ספרותי השתמשתי בספורים ששמעתי מבני משפחתי יהודים מוותיקי הישוב.ומהכרותי עם רמלה אבי ז"ל לחם בחטיבת גבעתי במלחמת השחרור והיה בקשרי עבודה עם ערבים היות שעסק בחקלאות בפרדסנות ויחסו אליהם היה רגיש ומתון(בעיקר בעיקבות היותו לוחם בחזית הדרום במלחמת השחרור-המראות שצפה בהם השפיעו עליו מאד הוא ראה את הסבל בעיני שני הצדדים-איבד את היקרים בחבריו אך גם צפה בעזיבה/בבריחה המבוהלת שלהם מישובי הדרום בעיקר.
ספורי הקרבות שבהם השתתתף דומים במידה רבה לספורים של הסופר ס' יזהר חירבת חיזעה. וימי ציקלג.הוא כאב גם את כאבם וראה בהם בני אדם כמונו . אני רואה זאת לזכותו ובימים אלו שהתמונות רצות גם מיפן וגם מאזורנו התחושה שהאנושות מאוחדת על ידי סבל של רבים כל כך אינה מרפא ממני. שירתתי בצה"ל עסקתי בחינוך וכעת אני גימלאי ועדיין מתנדב לעבוד עם תלמידים מתקשים.
בחרתי לעצמי את דמותו של עמיר - למרות שאיני יודע מילה בערבית נראה לי שהצלחתי ליצור דמות משכנעת מספיק שהצליחה להקלט. עמיר אדם נעים הליכות צנוע מאד בן למשפחה הגונה. בעיני אין זו היתחזות זו דמות ספרותית שיצרתי אישית הדמות שבתה את ליבי. אני בטוח שישנם לא מעט "אמירים" בינם אהבתי את האיש ובעיקר את סבו. את דמות הסב יצרתי מדמות של קשיש ערבי תושב לוד. לפני שנים רבות רצינו לנסוע לאילת וקבלתי תקר בגלגל. רק בלוד היתה פנצר"יה פתוחה בשבת. נסעתי בבוקר ונתקלתי בזקן שישב על מזרון בחצר ביתו וטחן לעצמו קפה והרתיח על פחמים. בעוד שבנו עוסק בתיקון הצמיג הבן הסביר שרק כך אביו שותה קפה.קפה על הגז לא טעים לו. האב היה הבסיס לדמות של סבו של עמיר. כתבתי והמתנתי לתגובות. עד היום הצלחתי לעצור את עצמי להמנע מפגיעה למרות שנכתבו דברים קשים ולדעתי שלא בצדק. חשתי בשנאה אלי כעמיר, בחוסר אמון, אבל זכיתי גם לתמיכה לאהדה בעיקר אני חייב תודה וסליחה למר שמעון שלוש איש יקר. האיש הוכיח אצילות נפש צר לי שבמשך תקופה לא קצרה לא יכולתי לגלות לו את זהותי האמיתית.
מעניין שבמשך כל התקופה לא היו מעורבים ערבים. אף אחד לא כתב , לא הגיב, יתכן שהם אינם נמצאים באתר.
בכל מקרה נראה לי שלמדתי שעור קשה על מצבם של ערביי ישראל ועל מצבנו באותו הקשר עצוב ומר.(הרצח הנתעב של המשפחה במהלך הבדיקה העלה מאד את רף הזעם והשנאה). איני איש שמאל, איני עוסק כלל בפוליטיקה. ולכל הניסיון לא היה כל קשר עם פוליטיקה (לפחות בראשיתו). הכוונה בתחילה היתה ספרותית להתקבל בקהל הכותבים ככותב ערבי רמלאי שהעברית שלו משובשת שהוא טועה בכתיב ולראות לאן זה יוביל.
היום העלבונות מאותו יהודי כנראה חי באמריקה ולעניות (לדעתי ייצג רע מאד את הפלורליזם האמריקאי הידוע). עשו את שלהם והביאו אותי לשלוח לו מייל . ולקצר את הניסיון שלי מה גם שלא נעיםהיה לי נגד מר שלוש ואנשים טובים אחרים שעקבו אחרי הבלוג לאורך זמן. חשתי שזה מספיק.
אני ממליץ לקרא את הבלוג במלואו ומי שמוצא לנכון להגיב שיגיב. אני משוכנע שיהיו תגובות נגדי כמו "סתם מתחזה" שקרן וכו" אז מקדים ואומר הכוונה שלי היא להציג מציאות ישראלית כפי שהיא. מציאות כואבת כואבת מאד. בהחלט אינו סותר כל יצירה ספרותית המופיעה בסימניה ובצניעות להציע שנבדוק את עצמנו ושיבדקו הם, כל אחד לעצמו את מערכת היחסים האיומה הנרקמת כאן. ואמר מי שאמר "גיס חמישי" שיחשוב שוב רק לרגע כיצד הוא היה מתנהג אם היה קורא חלק מהתגובות. אם היה שייך לקבוצה שאנו מכנים ערביי ישראל. ובכלל האם יש מקום להכללות. אנו עוסקים בבני אדם. בפעוטות בנשים בילדים , בזקנים.
אולי מעט אופטימיות לקראת הסיכום- היו נסינות להזדהות, היו כאלו שטרחו להפריד בין הרוצחים הנתעבים שמפגעים בנו לבין האזרח הערבי שחי ורוצה לחיות בשלווה את חייו בעיר מגוריו או בכפר ורוצה שכבודו לא ירמס.
אני פונה גם לערבים למרות שאם קראו לא הגיבו (גם לא במייל אישי). שיש נקודות של אור ותקווה ואת אלו חייבים לחזק -הם חייבים לשתף פעולה בכך ולא לחזק את השסע שהוא מזמן יצא מכלל שליטה. כי בדור הבא נאלץ לחיות פה כשני עמים כמעט שווים מבחינת מספר. ואם לא נמצא את הדרך כעת צפוי שפך דם וחוסר בטחון שלא יאפשרו קיום לדור הבנים.
שוב סליחה אם פגעתי באיש -כוונותי היו חיוביות -חייבים לצאת מיידית לדרך קשה , למי שאינם מאמינים בניסים אם לא נמצא את הגשר מצפה לנו לכולנו ליהודים. חילונים , דתיים, ערבים בעיר ובכפר עתיד לא פשוט . אז אולי עשיתי מעשה....אולי העלתי את הנושא גבוה יותר לסדר היום הציבורי דרך האתר סימניה. שוב מתנצל אם פגעתי באיש .ממליץ בעיקר לקרא את התגובות האחרונות מיום ו' נראה לי שיש כאן תובנה עמוקה המחייבת את כולנו לבדוק את עצמנו-יהודים וערבים.
ציינתי שעוד זמן לא רב יהיו ערביי ישראל (ללא ערבי השטחים)כמעט כמחצית מאוכלוסיית הארץ הזו.
קראתי מספר ספרים שיצאו בהוצאת אנדלוס שהקשה שבהם ספרו של אליאס חורי באב אל שאמס. קראתי את הספר ערבים רוקדים של סייד קשוע, בעבר קראתי ספר נפלא של אמיל חביבי שהיה גם חבר כנסת שנקרא בשם האופטימסט וכן את הספרים המתורגמים לעברית של נגי"ב מחפוז שהוא כידוע מצרי וזוכה פרס נובל.
החלטתי לערוך בדיקה שנראית לי מאד רלוונטית בעיקר כעת היות שאני מתגורר לא הרחק מרמלה ועבדתי מספר שנים במקום בחרתי זהות של ערבי מרמלה. כחומר ספרותי השתמשתי בספורים ששמעתי מבני משפחתי יהודים מוותיקי הישוב.ומהכרותי עם רמלה אבי ז"ל לחם בחטיבת גבעתי במלחמת השחרור והיה בקשרי עבודה עם ערבים היות שעסק בחקלאות בפרדסנות ויחסו אליהם היה רגיש ומתון(בעיקר בעיקבות היותו לוחם בחזית הדרום במלחמת השחרור-המראות שצפה בהם השפיעו עליו מאד הוא ראה את הסבל בעיני שני הצדדים-איבד את היקרים בחבריו אך גם צפה בעזיבה/בבריחה המבוהלת שלהם מישובי הדרום בעיקר.
ספורי הקרבות שבהם השתתתף דומים במידה רבה לספורים של הסופר ס' יזהר חירבת חיזעה. וימי ציקלג.הוא כאב גם את כאבם וראה בהם בני אדם כמונו . אני רואה זאת לזכותו ובימים אלו שהתמונות רצות גם מיפן וגם מאזורנו התחושה שהאנושות מאוחדת על ידי סבל של רבים כל כך אינה מרפא ממני. שירתתי בצה"ל עסקתי בחינוך וכעת אני גימלאי ועדיין מתנדב לעבוד עם תלמידים מתקשים.
בחרתי לעצמי את דמותו של עמיר - למרות שאיני יודע מילה בערבית נראה לי שהצלחתי ליצור דמות משכנעת מספיק שהצליחה להקלט. עמיר אדם נעים הליכות צנוע מאד בן למשפחה הגונה. בעיני אין זו היתחזות זו דמות ספרותית שיצרתי אישית הדמות שבתה את ליבי. אני בטוח שישנם לא מעט "אמירים" בינם אהבתי את האיש ובעיקר את סבו. את דמות הסב יצרתי מדמות של קשיש ערבי תושב לוד. לפני שנים רבות רצינו לנסוע לאילת וקבלתי תקר בגלגל. רק בלוד היתה פנצר"יה פתוחה בשבת. נסעתי בבוקר ונתקלתי בזקן שישב על מזרון בחצר ביתו וטחן לעצמו קפה והרתיח על פחמים. בעוד שבנו עוסק בתיקון הצמיג הבן הסביר שרק כך אביו שותה קפה.קפה על הגז לא טעים לו. האב היה הבסיס לדמות של סבו של עמיר. כתבתי והמתנתי לתגובות. עד היום הצלחתי לעצור את עצמי להמנע מפגיעה למרות שנכתבו דברים קשים ולדעתי שלא בצדק. חשתי בשנאה אלי כעמיר, בחוסר אמון, אבל זכיתי גם לתמיכה לאהדה בעיקר אני חייב תודה וסליחה למר שמעון שלוש איש יקר. האיש הוכיח אצילות נפש צר לי שבמשך תקופה לא קצרה לא יכולתי לגלות לו את זהותי האמיתית.
מעניין שבמשך כל התקופה לא היו מעורבים ערבים. אף אחד לא כתב , לא הגיב, יתכן שהם אינם נמצאים באתר.
בכל מקרה נראה לי שלמדתי שעור קשה על מצבם של ערביי ישראל ועל מצבנו באותו הקשר עצוב ומר.(הרצח הנתעב של המשפחה במהלך הבדיקה העלה מאד את רף הזעם והשנאה). איני איש שמאל, איני עוסק כלל בפוליטיקה. ולכל הניסיון לא היה כל קשר עם פוליטיקה (לפחות בראשיתו). הכוונה בתחילה היתה ספרותית להתקבל בקהל הכותבים ככותב ערבי רמלאי שהעברית שלו משובשת שהוא טועה בכתיב ולראות לאן זה יוביל.
היום העלבונות מאותו יהודי כנראה חי באמריקה ולעניות (לדעתי ייצג רע מאד את הפלורליזם האמריקאי הידוע). עשו את שלהם והביאו אותי לשלוח לו מייל . ולקצר את הניסיון שלי מה גם שלא נעיםהיה לי נגד מר שלוש ואנשים טובים אחרים שעקבו אחרי הבלוג לאורך זמן. חשתי שזה מספיק.
אני ממליץ לקרא את הבלוג במלואו ומי שמוצא לנכון להגיב שיגיב. אני משוכנע שיהיו תגובות נגדי כמו "סתם מתחזה" שקרן וכו" אז מקדים ואומר הכוונה שלי היא להציג מציאות ישראלית כפי שהיא. מציאות כואבת כואבת מאד. בהחלט אינו סותר כל יצירה ספרותית המופיעה בסימניה ובצניעות להציע שנבדוק את עצמנו ושיבדקו הם, כל אחד לעצמו את מערכת היחסים האיומה הנרקמת כאן. ואמר מי שאמר "גיס חמישי" שיחשוב שוב רק לרגע כיצד הוא היה מתנהג אם היה קורא חלק מהתגובות. אם היה שייך לקבוצה שאנו מכנים ערביי ישראל. ובכלל האם יש מקום להכללות. אנו עוסקים בבני אדם. בפעוטות בנשים בילדים , בזקנים.
אולי מעט אופטימיות לקראת הסיכום- היו נסינות להזדהות, היו כאלו שטרחו להפריד בין הרוצחים הנתעבים שמפגעים בנו לבין האזרח הערבי שחי ורוצה לחיות בשלווה את חייו בעיר מגוריו או בכפר ורוצה שכבודו לא ירמס.
אני פונה גם לערבים למרות שאם קראו לא הגיבו (גם לא במייל אישי). שיש נקודות של אור ותקווה ואת אלו חייבים לחזק -הם חייבים לשתף פעולה בכך ולא לחזק את השסע שהוא מזמן יצא מכלל שליטה. כי בדור הבא נאלץ לחיות פה כשני עמים כמעט שווים מבחינת מספר. ואם לא נמצא את הדרך כעת צפוי שפך דם וחוסר בטחון שלא יאפשרו קיום לדור הבנים.
שוב סליחה אם פגעתי באיש -כוונותי היו חיוביות -חייבים לצאת מיידית לדרך קשה , למי שאינם מאמינים בניסים אם לא נמצא את הגשר מצפה לנו לכולנו ליהודים. חילונים , דתיים, ערבים בעיר ובכפר עתיד לא פשוט . אז אולי עשיתי מעשה....אולי העלתי את הנושא גבוה יותר לסדר היום הציבורי דרך האתר סימניה. שוב מתנצל אם פגעתי באיש .ממליץ בעיקר לקרא את התגובות האחרונות מיום ו' נראה לי שיש כאן תובנה עמוקה המחייבת את כולנו לבדוק את עצמנו-יהודים וערבים.