פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 2344 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-7 חודשים פֹה לנים פולנים אילן
בבוקר יום שבת, יצא גדי מחדרו הלום שינה. "בוקר טוב, גדיהו!", קיבלה אותו אימו, "איך ישנת?". "כמו תינוק", השיב גדי, "קמתי כל שעה, ובכיתי". "יופי", שמחה אמא, "אנחנו נוסעים היום לסבתא גניה". "אבל היא בטח תשחק לנו על המצפון על זה שלא באנו אליה כבר חודש", שיער גדי, "היא יותר פולנייה מהפולניות בפולניה. היא פולנית, חולנית, קולנית ושמאלנית". "תפסיק עם הסטינגות שיש לך על עדות!", כעסה, "פולנים, מרוקאים, ערבים, כולנו יהודים!".
"אני לא מאמין שאני אומר את זה, אבל אמא צודקת", התערב דורי, "אי אפשר להכליל, כי כל הכללה היא לא נכונה". "כל הכללה"?", ציטט גדי, "אז גם ההכללה הזאת היא לא נכונה". "היום כל הקטע של העדות כבר לא תופס", הסביר דורי, "הפולנים רגועים, אבל אבא עצבני. העיראקים חכמים, אבל אמא טיפשה". "נכון", הסכים גדי, "אבל סבתא היא פולנייה טיפוסית, שעושה לנו קטע "רגשי". כשהיא רוצה לשבת, היא אומרת: "אז אני אעמוד". כשרציתי שהיא תפסיק עם הפסיכולוגיה ההפוכה, ביקשתי שהיא תמשיך עם זה".
"רד ממנה", הגן דורי, "היא בודדה מאז שסבא נפטר". "היא אומרת שהוא מת, היא נפטרה", הסביר גדי, "היא הייתה מסתכלת במראה, ואומרת: "מגיע לו". אפילו ביום האחרון שלו היא לא נתנה לו לאכול, כי האוכל היה שמור ל"שבעה". לפחות אני יודע שהוא בגן עדן, כי בגיהנום הוא כבר היה". "להפך", סתר דורי, "הוא נמצא בגיהנום, בגלל שלעומת החיים שלו זה גן עדן". "סבתא מתכוננת למוות מהיום שנולדה", גילה גדי, "היא התחילה ללמוד אנגלית כי היא שמעה שבגן עדן מדברים אנגלית. אם היא תגיע לגיהנום, אז פולנית היא כבר יודעת".
"עכשיו אני מבין למה אבא יצא כזה עצבני", קלט דורי, "הוא יכול להיות כוכב המחזמר "קריז", או הסרט "מהיר חימה ועצבני". "פעם הוא ניסה להוציא את הראש מהחלון הסגור, ושבר אותו", שלף גדי דוגמא, "אז הוא האשים אותי בזה שסגרתי אותו, ואת אמא בזה שהיא ניקתה את החלון כל כך טוב". "לפחות אמא שלו לא יצאה דומה לו", התנחמה אמא. "נביא את האוכל בעצמנו", הציע גדי, "משום מה, דווקא היום לא מתחשק לי לאכול רגל קרושה וגפילטע פיש". "כל העניין הוא שסבתא תבשל, במקום לנוח", הסביר דורי, "היא כבר תנוח בקבר". "אז, גדי, תתקשר להודיע לה שאנחנו באים", ציוותה עליו אמא. "אני לא מתקשר לסבתא", סירב גדי, "על אפך ועל חמותך!". "אז להגיד לאבא שאתה לא רוצה להתקשר, ושהוא יעשה את זה?", איים דורי. "בסדר, לא צריך לסחוט אותי", נכנע גדי, "אבל עכשיו אני אצטרך להמתין עשרה צלצולים עד שהיא תענה, כי היא רוצה שיחשבו שיש לה בית גדול".
גדי התקשר, ולאחר עשרה צלצולים נשמע קולה של סבתא. "מי זה?", שאלה. "היי, סבתא, זה גדי", ענה. "שלום, גדינק'ה", בירכה אותו סבתא, "יפה שנזכרת בי. בדיוק ישבתי לי פה בחושך, וחשבתי למה הנכדים שלי לא באים אליי כבר חודשיים". "חודש, סבתא", תיקן גדי, "בגלל זה אנחנו באים היום". "לא, אין צורך", ענתה סבתא, "אני בסך הכל סבתא זקנה, בודדה וניצולת שואה. אני פשוט אשב לי פה לבד, ואראה טלוויזיה או משהו". "אז נהיה אצלך ב-12:00", קבע גדי. "אין בעיה", התרצתה סבתא, "אבל אל תשכחו לצלצל בפעמון עם המרפק. אתם לא באים אליי בידיים ריקות, נכון?".
בצהריים, הגיעו אבא, אמא, גדי ודורי לבית סבתא, הנמצא ברחוב קר-לי-בך פינת מזא"ה 69 בתל אביב. על דלת הבית נכתב: "פה לנים פולנים". סבתא פרצה את כל מנעולי הדלת, ופתחה אותה. "שלום, גדי!", צבטה בלחיו של דורי, "שלום, דורי!", צבטה בלחיו של גדי. "סבתא, השתזפת", הבחין גדי. "מה לעשות שכל ההלוויות בשעה שתיים בצהריים?", התנצלה. "סבתא, אני רואה שעשית לרצפה Polish", שם לב דורי. "נשב לאכול?", הציעה סבתא. "כבר לאכול, אמא?", התפלא אבא. "למה לא?", שאלה אמא. "התכוונתי לאמא שלי, לא אלייך!", זעם ארנון. "אנחנו חמישה", הבחינה סבתא, "טוב מאוד, כי באמת הכנתי חמש קציצות גפילטע פיש".
סבתא חילקה את האוכל, ולאחר ששמה לגדי קציצת דג בצלחת, שאלה: "לשים לך גפילטע פיש? אתה אוהב את זה". "גניה, למה אמרת לו: "אתה אוהבת זה"?", השתוממה אמא. "היא אמרה שאני אוהב את זה", תיקן, "והאמת שאני לא אוהב". "טעמת את זה? אף פעם לא טעמת!", שאלה וענתה סבתא. "הרגע אמרת שאני אוהב את זה, ועכשיו את אומרת שלא טעמתי?", התקשה גדי ליישב את הסתירה, "שימי לי רק את הגזר שלמעלה, כי הוא בריא לעיניים". "נכון", אימתה אמא, "עוד לא ראיתי ארנב עם משקפיים".
"זה בסדר, לא נעלבתי", נעלבה סבתא, "אצלנו בשואה, אנשים היו הורגים בשביל חתיכת אוכל". "תגידו לי", פנה גדי, "אם היהודים בשואה לא אכלו, אז איך הם סבלו מגאזים?...". "גם אתה סובל מגאזים", העיר דורי. "לא, אני דווקא נהנה מזה", השיב גדי בחיוך. "כל כך מתאים לך לספר בדיחות שואה בבית של ניצולת שואה", התאכזב דורי, "לא מדברים על חבל בביתו של התלוי. אתה תהרוג את אמא שלך בשביל בדיחה". "גם בשביל הרבה פחות", גילה גדי. "אם סבא שלך היה חי, הוא היה מתהפך בקברו", ציינה סבתא, "נראה מה היית אומר אם היית חי כמוני באותה תקופה בוורשה, שזאת עיר שראתה מלחמה". "אז בגלל זה קוראים לה War-saw?...", הפליא גדי בחידוד.
"גדי לפחות מצחיק", התנחמה האם. "גדי אולי מצחיק", התפשר דורי, "אבל הוא לא מקורי". "תמיד תגיד שאתה מקורי, ואני לא", האשים גדי, "אפילו אם אני אגיד בדיוק את מה שאתה אמרת, אז תגיד שאני לא מקורי". דורי הרגיש שעליו לשנות נושא, ולכן הרים כוסית לחיי המשפחה. "לחיים!", צעקו כולם. "לארנון!", צעקה אמא. "אמא, לחייך!", הרים גדי כוסית. אמא חייכה. "לא לחייך", זעם גדי, "לחייך!".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-7 חודשים בתור פולניה אסלית- ממש אהבתי!!! הפילה
-
לפני 14 שנים ו-7 חודשים זה נחמד מאוד, דיאלוגים מצחיקים. jakuper
רק דבר אחד מפריע מאוד - אין מעברי שורות וזה מקשה מאוד לקראו.
אולי אם תשפר את מראה הסיפור, יהיו כאן יותר תגובות. אני אישית הייתי חייב ממש להתקרב אל המסך ועם עכבר לעקוב אחרי שורות כדי לא לאבד איפה הייתי. ואפילו בצורה זאת כמה פעמים חזרתי לאותה שורה (-:
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
