פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1294 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים עצמי.. Hill
אין חיים מתוסבכים, יש רק אנשים שמסבכים חיים.
חשבת שהמשכת הלאה.
המשכת הלאה.
ארזת את השקרים ששיקרת לו, את האכזבה והכאב שהענקת לו.
את ממשיכה איתם
הוא ממשיך עם אחרות.
הם מלווים אותך, לא עוזבים אותך. מחזקים את ידך, לוחצים עליה.
מזכירים לך שהם כאן. הם כאן להשאר.
הם חלק ממך, הם למעשה- את.
הם לא מניחים לך ואת לא מניחה להם.
הם לא מרפים מידך. הולכים לצידך, הם חלק ממך.
את מוגדרת באמצעות המעשים שעשית, השקרים ששיקרת ונדמה כי אינך יכולה להתנער.
ברגע השבירה, את רוצה לחזור אחורה,
אל מה שהיה, אל מה שלא יהיה
אל מה שאבד, אל מה שאינך ולא תהיי.
אל מה שהוא זקוק ורוצה.
להיות עבורו, כי את לא יודעת להיות עבור עצמך.
מדוע נורמטיבית זה פסול להיות רק בעבור מישהו אחר?
מי הגדיר, שעצמך הוא קודם?
אין חוקים.
אין תבניות.
אני אדם ללא עצמי.
מה זה בכלל אומר, "עצמי"? ומדוע זה נורא כל כך לאבד אותו.
לא ידעת להיות בשבילו.
לא ידעת להיות כלל.
חשבת שהמשכת הלאה.
חשבת.
את מנסה לגלות את ה-עצמך, בין שאריות השקרים נותרו פיסות ממך, פיסות חסרות.
נותרת בין לבין.
הוא מרחם עלייך
זה כל כך נורא שמישהו מרחם עלייך?
ובכן, כן.
לרחם זה לנצל את האדם שמעניק לך רחמים.
זה לסחוט עוד קצת, ממנו.
את משוועת לשכחה.
מתי תשכחי את כל שהעברת אותו?
את כל מה שהעברת אותך.
ועדיין מעבירה
יש דברים שלא יכולים להינתק.
מתי מצליחים להתנתק מהעצמי המוטרף שנכפה עלינו
מההיגיון המעוות, מזווית הראיה הקלוקלת,
מתי מצליחים להתנתק ממי שאנחנו
ממה שהופך אותנו - לאותנו.
מתי מצליחים לנטרל את הסממנים של קורבן שטבועים בנו.
סממנים שחשבת שנעלמו בך, שהותרת אותם מאחורייך כבר לפני שנים, שהזמן הצליח להקהות.
אבל הם כאן. הם היו כאן כל הזמן.
לא ניתן לאמוד אותם בזמן, לא ניתן להתנער.
העונש שלי הוא הזכרון.
לזכור אותך.
לזכור את כל שהעברתי אותך.
זכרון הדחייה שלך.
לא משנה לאן אפנה,
לא משנה כמה אחרים עוד אעבור
לא משנות כל האחרות שלך,
לא משנה הזמן שחולף לו
לא משנה הרגש
לא משנה הכאב
לא משנה.
כי,
אני לוקחת איתי, אותך
אותך- שרימיתי
אותך- שאכזבתי
אותך.. שלא מתאהב.שרק מעניק תחושה טובה לזאת שאיתך, שבעצם מזייף, אבל מזייף אמיתי.
אני לוקחת אותך, איתי, מכיוון שלפני שרימיתי אותך- רימיתי את עצמי
העצמי שאין לי, העצמי המזוייף שלי, העצמי שהיה חסר לי.
העצמי שאיבדתי לפני כמה שנים, שנלקח ממני.
עצמי שלא ידעתי להשיב לעצמי.
עצמי שלא רציתי. שניזוק עד לכדי אי יכולת להכלה.
עצמי...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים . א1
ב"עצמי" שלך יש כשרון ויכולת רפלקציה מעולה. זה תמיד טוב. פעם, בשעורים בהבאה, ביקשו מאיתנו לכתוב שני תיעונים בעד ושניים נגד על כל נושא בעולם. שניים נגד כבר כתבת...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים .. Hill
-
-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים וואו . וואו. ושוב , וואו . מוריל
מדהים.
התובנות הנפלאות והכלכך קשות האלה, ההיגיון לצד הרגש. הכאב שבזיכרון.
הכתיבה שלך כלכך אמיתית וכנה, שזה לקרוא ולהתרגש מחדש בכל שורה.
אני מאוהבת במשחקי המילים שלך :
"את ממשיכה איתם
הוא ממשיך עם אחרות"
"אל מה שהיה, אל מה שלא יהיה
אל מה שאבד, אל מה שאינך ולא תהיי."
"שבעצם מזייף, אבל מזייף אמיתי."
לכתיבה שלך יש מקצב משלה, כמעט מנגינה, היא חיה ופועמת. היא רוגשת ומרגשת.
המסקנות האלה שהגעת אליהן, הן כל כך כואבות וכל כך אמיתיות, עד כדי הערצה.
את כותבת ישר מהלב, ומרגישים את זה.
ואני חייבת לשאול: השנאה העצמית הזאת, את לא חושבת שמגיעה לה קצת שיכחה?
כאב יכול להגליד. זיכרון יכול להתעמעם. חייבים להתנתק ממנו כדי להמשיך הלאה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-9 חודשים את צודקת, חייבים להרפות על מנת להמשיך הלאה. Hill
ראשית, תודה רבה לך על תגובתך. תודה.
לגבי השאלה שכתבת..
את "עצמי" כתבתי בתוך כל התהליך הזה, של להיפרד ממישהו יקר.
תוך כדי ניסיון להכיל ולהבין את מה שעשיתי ואת ההשלכות שלהם.
היום, לא יודעת להגיד היכן אני ממוקמת ביחס למילים הללו.
אבל ללא ספק אני בנקודת זמן אחרת בחיי.
המילים היחידות שיכולות להסביר את המסקנות שהפקתי מהתהליך הזה, את זווית הראייה שהשתנתה לי,
באות לידי ביטוי בפוסט אחר שאיתו בחרתי להתחיל, - "כשזה נגמר".
את מוזמנת לקרוא :)
ושוב, מודה לך מאוד על תגובתך.
מעריכה זאת מאוד.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
