בשישי בבוקר, אמא וגדי איישו את המטבח, כשלדירה נכנס דורי. "שלום, אדון דורי", קיבלה אימו את פניו, "איפה היית ומה עשית?". "הייתי בקופת חולים", הכריז. "שוב פעם?", שאלה. "ה-י-י-ת-י ב-ק-ו-פ-ת ח-ו-ל-י-ם", חזר דורי על דבריו לאט וברור. "אתה ילד מקופ"ח", הבריק גדי, "קח כדור נגד היפוכונדריה". "תאמין לי, מרק עוף של אמא מרפא הכל", ניסתה אמא לשכנע את דורי ואת עצמה, "בגלל זה אומרים: "אמא יש רק אחת". "וטוב שכך", הגיב גדי, "אחת יותר מדי". "הכל יעבור לך אחרי שתלך להפנינג מחר בערב בפארק הירקון", חזתה אמא. "וואט'ס הפנינג?", התעניין דורי. "זה מין אירוע גדול", גילה גדי, "ואז נוכל להגיד שהיה לך אירוע". "מה יהיה שם?", ביקש דורי לדעת. "מלא דברים", פירטה אמא, "הופעות, זמרים, שירים, מוזיקה...". "וואו, כמה דברים!", לעג דורי, "ומי יופיע שם?". "מי יופיע שם?", חזרה על השאלה, "מי לא יופיע שם? "הפרוייקט של גדעון רייכר", יגאל ביישן, דיוויד ברווזה... כל אלה- לא יופיעו שם". "אז מה נשמע?", התפלא דורי. "הכל בסדר, מה איתך?", שאלה בחזרה. "מה נשמע?", חזר דורי, "איזו מוזיקה נשמע?". "תהיה הופעה של זהבה בן", הודיעה אמא. "זהבה בן ורוח הקודש", ציטט גדי מהברית החדשה, "פעם הבמאי שלה אמר לה בחזרות: "ready, ready", אז היא ירדה מהבמה". "תלכו להופעה שלה", המליצה האם, "היא צריכה את הכסף שלכם. הגרוש שלה השאיר אותה עם הילד, אבל בלי הבית והכסף". "היא נשארה בלי גרוש", הפגין דורי שנינות, "הגרוש שלה זה-אב-הבן, הוא עשה לזהבה בן". "יופיע שם גם אושיק מאפיה", הצהירה. "אני חולה על מושיק עפיה", גילה דורי, "יש לי את כל הדיסקוגרעפיה שלו. כשפגשתי אותו ברחוב, ואמרתי לו שקניתי את הדיסק האחרון שלו, הוא התעניין: "אה, זה אתה?"... וכששאלתי אותו מתי ההופעה הבאה שלו, הוא שאל בחזרה: "מתי נוח לך?". "אפילו שלמה ארצי יופיע בפארק", ציין גדי. "שלמה ארצי?", נצצו עיניו של דורי, "תישבע!". "באמא שלי!", נשבע גדי. "נשבעת באמא!", הבחין דורי, "זה אומר שאתה משקר!". "נשבע לך באלוהים!", נשבע שוב גדי. "עכשיו אתה נשבע באבא?!", כעס דורי. "אני לא משקר בנושא שלמה ארצי", התגונן גדי, "אני מעריץ גדול שלו, למרות שהשירים שלו הם אוסף של מילים שהוא מצא באקראי במילון. יהיו שם גם יהורם גאון ואריק איינשטיין. ולנו יש את אמא, שהיא גאון ואיינשטיין". "אני לא אוהבת את היורם הגאון הזה", שיתפה אמא, "במיוחד אחרי שהוא גנב שיר של הראל סקעת. הוא צריך לשלם לו תגמולים". "לא צריך תגמולים, מספיק תמלוגים", הצניע גדי. "אמא, אם את לא אוהבת אותו, אז את מי את אוהבת?", התעניין דורי. "את אלה ששרים את "גדי מסתדר, ודורי אומר סי", גילתה אימו, "להקת משיגנה". "הם באמת היו חיקוי של "Madness, נזכר גדי, "את מעריצה גם את הלהקה שהוקמה מהאיחוד של "איפה הילד?" ו"כנסיית השכל". "איזה?", ניחש דורי, "ילד הכנסייה"?". "לא", שלל גדי, "איפה השכל?"... "זה לא נכון!", פסלה עופרה, "אני אוהבת את עופרה חזה, שושנה דמארי וזוהר ארגוב". "מה שאומר שאת אוהבת תימנים מתים", קבע גדי, "את לא אוהבת את החיים". "זוהר ארגוב לא מת!", הכחישה, "היום שמעתי שיר שלו ברדיו!". "התימנים תרמו הרבה לתרבות הישראלית", סיכם גדי, "שלושת הזוכים של ישראל באירוויזיון היו תימנים- יזהר כהן, גלי עטרי ודנה אינטרנשיונל. אחד מכל מין"... "נזכרתי", נזכרה, "אני אוהבת גם את גלי עטרי". "גלי עטרי היא כל כך אייטיז", קלט גדי, "גם נעלי "גלי" וגם משחק "אטארי"... "בשנות האייטיז אהבתי את הלהקה של יזהר אשדוד", הזכירה בפרץ של נוסטלגיה. "תיסלם"!", השלים גדי. "תודה", הודתה אמא, "אבל איך קראו להם?". "ללהקות הכי טובות שהיו בישראל היה שם של מילה אחת בת חמש אותיות", עלה גדי על העניין, "תיסלם", "בנזין", "משינה", ו"כוורת". "כוורת זאת הלהקה עם השוודי הג'ינג'י, דניס אנדרסון?", ניסתה להיזכר. "דני סנדרסון!!!", תיקן גדי, "אף פעם לא ידעת להפריד לשם פרטי ושם משפחה, לכן את חושבת שיש זמרים בשם "ארי כלָבי" ו"לניק רביץ", אולי בגלל זה הוא כתב עלייך את השורה: "And my mama said. "אז איזו להקה אבא אוהב?", הביע דורי עניין. "להקת "אבבא", ענה גדי את הצפוי מכל. "אבא אוהב להקות", הבהיר דורי, "בעיקר להכות את גדי. הוא אוהב להקות ישנות, כמו "סגול כהה" ו"כחול מזעזע", כי אלה הם הצבעים שהוא משאיר עליך, גדי. ראיתי ציורים שלך מהגן, שבהם ציירת את אבא עם כפות ידיים גדולות". "אני אוהבת את המוזיקה הישראלית עם טעם של פעם", ערגה אמא. "אני מעדיף מוזיקה לועזית", גילה דורי, "בריטני שפריץ, כריסטינה מגעילרה וג'סטין טימברלנד". "אני לא אוהבת אותם, כי הם לא שירתו בצה"ל", הפגינה אמא פטריוטיות מרשימה. "אמא, גם את לא עשית צבא", הזכיר גדי נשכחות. "אבל לי יש תירוץ", תירצה אמא. "לא תגידי שיש לך סיבה, תגידי שיש לך תירוץ", הפגין גדי היגיון בריא. "ומה התירוצים להשתמטויות של הבן של ארצי ואביו של גפן?", ביקשה האם לדעת. "אביב גפן?", שיער גדי. "כן!", אימתה, "זה שהוא הבן של אבא שלו". "הייתה לו פריצת דיסק", הגן גדי. "הוא זמר!", ביטלה, "בטח שיפרוץ לו דיסק!". "אמא, איזה שיר את אוהבת?", החזיר דורי את השיחה לפן החיובי. "את השיר של ירמי קפלן, "הדפוק הזה", ענתה. "זה משפט תלת-משמעי!", קבע גדי. "אפרופו "הדפוק הזה", קישרה עופרה, "איך קוראים לקוקו עם הקרחת והקוקו?". "רמי פורטיס?", ניחש גדי. "כן!", הסכימה, "בטח הזקן הזה נולד בשנות ה-40". "בגלל זה קוראים לו פורטי'ס", העריך גדי. "הוא היה מופיע ביחד עם השני, איך קוראים אותו?", ניסתה אמא לדלות מזיכרונה, "ביחד קראו להם "סחרופורטיס". "פורטיסחרוף!", צווח גדי, "לחבר השני בצמד קוראים ברי סחרוף!". "כן! אני לא סובלת אותם!", חזרה, "הפורטיס הזה כל הזמן יורק!". "כי הוא כוכב רוק!", סינגר עליו גדי. "גדי, את מי אתה לא אוהב?", תיחקר דורי. "את אמא, את אבא, את דודה צביה", פירט גדי, "אם אתה מתכוון למוזיקאים, אז אני לא אוהב את היהודים, וגם לא את הלהקה". "אז תתנצר", יעץ דורי. "התנצרותי מתקבלת?", גיחך גדי. "ההפנינג הזה נשמע לי ממש כיף", סיכם דורי, "וגם גדי יוכל לבוא, כי זה פתוח לקהל הרחב". "אז ניסע?", ביקשה מהם אימם. "באמת, אמא?", הופתע גדי, "גם את רוצה לבוא?". "החנייה חינם?", שאלה. "הכניסה לחנייה חינם, היציאה בתשלום", ענה גדי. "אם ככה, אז תעזבו", ויתרה אמא. "לא תבואי כי החנייה בתשלום?", ספק הופתע גדי. "לא בגלל זה...", גמגמה, "תיסעו לבד". "זה כן בגלל זה", הבין גדי, "אני קורא אותך כמו ספר פתוח". "משלמים לפי רכב, אז החנייה תעלה בדיוק אותו דבר", יידע דורי. "אז אני באה", השתכנעה. "כבר קראנו לך פעם לבוא לאירוע כזה", הזכיר לה גדי, "ואת לא באת". "למה אמרת שאני לא בת?", נעלבה, "אני כן בת!".
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה