לבנה אני, בדידותי קרירה
לובן אורי הקפוא חוצה
שמיכת קטיפה שחורה, ענוגה
יתום אני, ללא אב או אם
גדום מכל קשר של אהבה
מאורות הכוכבים סוחטים כל רגש של חיבה.
אינני מרחף כך ללא כל מעש
רגליי עמוקות, איתנות הן,
מתוך שמי שחור צל-מוות
עומדות וזקורות.
נעליי, צמרות עצים
גוזלים ישנים,
דרכים לא ידועות.
מרוחק, שגרון מציף את גרוני
מביא אני שינה ללבבות דאובים
האין זה מטריף?
יחסיי היחידים הם אינטימיים
עם ענני סערה הנדמים לחיות טרף
חרמש שטני מעל ראשם
עוטפים אותי,
מחבקים אותי.
אני לבנה,
אני יתום,
מעניק אני שכחה,
ואם אהיה ירח נשגב משמיים
מוטב להתמסר לתהום נשיה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה