פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1755 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים סיפור חדש - חלק א' SEIRO
שם: כרגע אין שם, אשמח להצעות.
ז'אנר: רומנטיקה, דרמה, אהבת גברים.
* הערה: הסיפור חדש ועדיין בחיתוליו ולכן עדיין לא נמצא לו שם ראוי.
מה גם שזה רק רעיון התחלתי כך שאשמח לתגובות בונות ורעיונות לשיפור.
תודה וקריאה מהנה...
פרק א'
דמעות שטפו את פניו, שעה שנשען על הכיור בחדר השרותים של מועדון הלילה, שם עבד כמלצר.
אמש היה הלילה הנורא ביותר שעבר בחייו. למרבה הצער כבר היו לו לילות גרועים בעבר,אבל אתמול עלה על כולם. הברז היה פתוח ומים זרמו לכל עבר, הוא העדיף זאת מאשר שישמעו אותו בוכה.
בדרך כלל ידע להסתיר את רגשותיו אך הפעם לא היה בטוח אם יוכל.
מבעד למראת הקיר הרחבה שהייתה תלויה מולו התגלתה השתקפותו של נער בן 17 לכל היותר בעל שער שחור קצר ועיינים ירוקות כההות , אף סולד ושפתיים עבות מעט.
הוא נעץ מבט בוחן בהשתקפותו הנאה,לא פעם עצרו אותו ברחוב אנשים והתחילו איתו, הוא בתגובה היה עונה בחיוך מבוייש שיש לו חבר .
זוג עיינים ירוקות נעצו מבט מתוסכל בפנס הסגלגל שהופיע מתחת לעינו הימנית למרות שהניח על זה קרח אתמול, וגם נסה כל מיני משחות שונות, הפנס סרב להעלם ויחד איתו הגיעו המבטים המודאגים מחבריו לעבודה.
על בית הספר הוא וויתר היום ובילה את רוב שעות הבוקר בביצוע מטלות או במנוחה.
אבל, הוא ידע הייטב שעל העבודה הוא לא יכול לוותר, במיוחד כי היה צריך להשתתף בהוצאות הדירה בה גר.
דלת השרותים נפתחה לרווחה, הוא מהר לסגור את הברז ולנגב את פניו. שהבחין בנער בן גילו שעמד מאחוריו לבוש בחולצה לבנה מכופתרת ומכנסי ג'ינס שחורים, על רגליו נעל נעלי סניקרס שחורות. שערו של אותו נער אשר היה בלונדיני סורק לאחור, על פניו הבעה מודאגת " חשבתי שאמצא אותך כאן", אמר מניח יד אחת על מותניו " הכל בסדר כריס?"
הנער שחור השער הסתובב אליו שהוא מתרחק מעט מן השיש עליו נשען והנהן לאישור.
" רוצה לספר לי מה קרה?" שאל הנער הבלונדיני שהוא מצביע על הפנס הסגול מתחת לעיניו של כריס.
כריס נעץ בו מבט מעורער לרגע " כבר אמרתי לך ראלף, מהרתי לאיזה מקום וחבטתי את הפנים במשקוף".
אך ראלף הרים גבת עיין אחת כלא מאמין "רק בצד אחד?"
ההבעה המעורערת על פניו של כריס התחלפה בכעס " מה לעזאזל אתה רוצה ממני ?"
"שתגיד לי את האמת " התעקש הנער השטני " אני כבר ראיתי מקרים של אלימות בחיים שלי. אל תשכח שהיא לא פסחה עלי. אז על תנסה ליפות את זה כי ברור כבר שמישהו נתן לך פנס בעיין"
כריס נשך את שפתיו בכעס "מה אתה מצפה שאגיד, שהחבר השיכור שלי נתן לי אגרוף ?"
"זה מה שקרה?" שאל ראלף בדאגה.
"לא, ממש לא" מהר כריס לומר " אני בסך הכל מהרתי ונכנסתי במשקוף , זה הכל" סיכם.
ראלף נראה מוטרד ששאל "ממה בדיוק אתה מפחד כריס ?, הטיפוס הזה כל כך מבהיל אותך עד שאתה לא מסוגל לדבר על זה ? "
" על מה אתה מדבר" התרתח כריס " אני ממש לא מאמין כבר הפכת אותו לחבר מכה בגלל אגרוף אחד "
" אז הוא כן הכה אותך" ניסה ראלף להבין.
" לא..." כריס הרגיש מתוסכל ומיואש, לא היה לו עם מי לדבר והאנשים שכן דיבר איתם על הנושא לא הבינו אותו ומיהרו להסיק מסקנות מוטעות.
"כריס אני רק מנסה לעזור לך " לחש ראלף שהוא מתקרב עליו מעט ומלטף את הפנס הסגול.
דבר שהכאיב לכריס אך לפני שהספיק לומר משהוא נפתחה לת השרותים בשנית ואדם שלישי נכנס פנימה.
היה זה גבר באמצע שנות העשרים לחיו, גבהה ובעל כתפיים רחבות. הוא לבש חולצה מכופתרת כשל ראלף רק שהחולצה שלו הייתה צמודה יותר ושלושת כפתוריה הראשונים היו פתוחים. מכנס ג'ינס שחור ורחב היה זרוק על רגליו ואת המראה השלימו זוג נעלי הרים שחורות. על זרועו הימנית ענד שעון 'רולקס' כסוף , בנוסף היו לו ארבעה עגילים באוזן ימין ושלושה בשמאל. שערו הארוך שהגיע עד כתפיו היה חום כה ונאסף ברישול לאחור. עייני השקד שלו שולחות מבט בוחן בשניים. שמו של האיש, אנדי.
" הנה אתה ראלף " החל שהוא פונה אל הנער הבלונדיני " המקום מתחיל להתפוצץ, כולם רצים כמו משוגעים בין השולחנות ובעל הבית מחפש אותך ".
" המצב רציני עד כדי כך " התעניין ראלף הוא היה דיי עסוק במקרה של כריס ולא ממש היה לו חשק ללכת לעבוד כרגע, בטח לא עד שיבין מה באמת קורה בחיו של חברו.
"לגמרי, הזקן אפילו עושה פרצוף של כלב שמירה והכל" התלוצץ אנדי שהוא מחכה את בעל הבית , גורם לשניים האחרים להתפוצץ מצחוק.
" טוב במקרה הזה אני הלך " מלמל ראלף באי רצון ומהר לעזוב את המקום שהוא נועץ מבט אחרון בכריס.
" בחיי הוא כזה קרציה " החל אנדי בחיוך " בטח עשה לך חקירה צולבת"
הנער שחור השער הנהן לאישור.
"אם כך אני שמח שהצלחתי לעצור אותו בזמן "
כריס חייך לאומתו, היה משהו בגבר החברותי הזה שתמיד גרם לו להרגיש טוב ולא חושב עד כמה נוראי היה היום שלו.
" אז, מתחשק לך לדבר על זה ?" הוא שאל מצביע על הפנס של כריס אך זה הניד בראשו.
"לילה קשה היה אתמול, הא?"
"כן" מדוכא היה כל מה שכריס היה יכול לומר שהוא נזכר בלילה הנוראי שעבר. זכרון היד הגדולה שנחתה על פניו בלי כל הסבר או הזהרה כאב כמעט כמו המכה עצמה.
" תגיד מתי אתה מסיים את המשמרת שלך ?" שאל אנדי בחיוך .
"כבר סיימתי אותה " נאנח כריס " אתה ?"
הגבר החברותי נתן מבט קצר בשעון שלו " סיימתי את המשמרת שלי לפני שתי דקות, בוא אני אקח אותך הביתה "
" לא באמת על תטריח את עצמך" החל כריס בבישנות.
"איזה שטויות אתה מדבר, זה ממש לא מטריח אותי וחוץ מזה שנינו גרים באותו בניין כך שאני במילא נוסע לשם"
כריס ידע שאין טעם להתווכח איתו , במילא הוא לא היה במצב ללכת לבד ולכן הסכים.
כל הדרך חזרה אנדי היה מאוד זהיר כדי שלא לדבר על נושא שכריס העדיף לא להעלות כמו למשל איך ולמה קבל את הפנס בעייניו הימנית . שהגיעו אל בניין קומות גבהה בעל גינה עשירה בפרחים צבעוניים.
עצר אנדי את מכוניתו והפנה את פניו אל כריס " אני יודע שזה עניין אישי וכל זה" הוא החל במבוכה.
" ואתה מכיר אותי כך שאתה יודע שאני לא הטיפוס הרכלן אבל אני חייב לשאול אותך משהו".
"מה העניין ?" שאל כריס בשקט, הוא חיבב את אנדי וידע עד כמה מתחשב ודיסקרטי הוא כך שמה שרצה לשאול בוודאי לא היה מסקרנות וגם לא מרוע. " טוב, זה אולי ישמע לך חסר רגישות או אכזרי אבל , למה אתה עדיין ממשיך לגור שם. למה אתה לא עוזב אותו ?"
כריס קפא לרגע , לא הייתה זאת הפעם הראשונה שבה שמע את השאלה הזאת במיוחד מחבריו לעבודה או חברי כיתתו שלא הכירו את המצב בו הוא נמצא. אבל זה היה שונה עכשיו שהשאלה הגיעה דווקא מאנדי.
" מצטער, אני כזה חסר טקט" נאנח הגבר החביב.
אך כריס רק הניד בראשו חיוך עצוב פרוס על שפתיו " אין לך על מה, ואני מאוד מעריך את הדאגה שלך אלי אבל..." הוא עצר לרגע בעינו נצצה דמעה " אני לא יכול לעזוב עכשיו , אני פשוט לא יכול".
"אני רק יכול לדמיין מה אתה מרגיש אבל החיים האלו הם לא בשבילך כריס, אני לא אגיד משהו חסר התחשבות כמו
' הוא לא שווה את זה ' או משהו כזה אבל קשה לי לראות אותך סובל לידו."
" אני מבין, ואין לך מושג כמה אני מודה לך, לך ולקרליין על כל התמיכה שלכם "
" אין לך על מה להודות, גם אני וגם קרליין מחבבים אותך מאוד. ואני אומר לך עוד משהו בהחלט צריך הרבה מאוד אומץ בשביל לחיות את החיים שבחרת לעצמך, אנחנו גאים בך למרות הכל " אמר שהוא מחייך.
כריס חייך גם הוא.
אנדי ליווה את כריס אל המעלית ולחץ על קומה 9 " רוצה שהלווה אותך פנימה ?" שאל כאשר דלת המעלית נפתחה.
אך כריס רק הניד בראשו " אין צורך תודה, למעשה גם לא הייתה צריך לעלות איתי עד כאן. אני אהיה בסדר".
" בטוח?" ניסה אנדי בשנית.
"לגמריי"
אנדי חייך ומשך בכתפיו " אוקיי, אני אלך לפני שקרליין תבעט אותי החוצה כי אחרתי" הוא עצר לרגע מבטו הרצין מעט שאמר " אם יהיו בעיות תקרא לי כן ?"
כריס הנהן בשקט.
אנדי ניפנף בידו והלך צעד אחור. כריס חיכה עד שהמעלית תסגר ונגש אל דלת הדירה שעליה היה חרוט המספר 45 הוא שלף מפתח קטן אדום מכיס מכנסיו והכניס אותו אל חור המנעול.
הדירה עצמה הייתה חשוכה וכריס נכנס פנימה בשקט מדליק את האור בפרוזדור בו עמד שלפתע הבחין באדם המתקדם לעבר הדלת. היה זה גבר בשנות העשרים המאוחרות לבוש ג'ינס שחור חולצת טישרט אדומה בעלת הדפס זהוב של טיגריס. על רגליו נעל נעלי סניקרס שחורות. שערו השחור היה קצוץ ועייניו החומות נראו מעורערות במקצת.
" וודי " קרא הנער בהפתעה.
המשך יבוא...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-6 חודשים אהבתי לואיזה מונטון
סיפור מעניין מאוד וגם מותח. להמשך הייתי מציעה לך להסתיר מהקוראים יותר פרטים ולגרום להם לתהות לגבי הפרק הבא, לגרום להם להיות מסוקרנים. בסיפור שלך חשפת את רוב הקלפים על השולחן והקוראים ישר יכלו להבין מה מתרחש. זה טוב לפעמים לשמור על קצת מסתורין.
כל הכבוד ! :)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 14 שנים ו-10 חודשים אהבתי... Dani a
זה נשמע לי סיפור מעניין,
והעצירה של סוף הפרק ממש מעצבנת חח
בקצר היתי רוצה לקרוא את ההמשך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 14 שנים ו-10 חודשים :) SEIRO
תודה, שמחה לשמוע שעניין אותך:)
למה מעצבנת ?
ההמשך יגיע בקרוב, אני מקווה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים מאוד מעניין... לינוש :)
-
לפני 14 שנים ו-11 חודשים תודה רבה לך :) SEIRO
-
-
