אחד בספרים שאהבתי הוא החיוך האטרוסקי של חוסה לואיס סמפדרו, האיש נולד בברצלונה יליד 1917 מתאר זקן חולה שנאלץ לאחר מות אשתו לעבור לעיר הגדולה לגור עם בנו וכלתו , מבחינתם הוא "נופל" עליהם לטורח ובנוסף הוא כפרי די עקשן ובגילו אינו מסוגל לשנות ממנהגיו ומתקשה להתרגל לעיר הגדולה ולאורח החיים הפוסט מודרני.
בין הקשיש לבין נכדו נוצרת מערכת יחסים מיוחדת של אהבהוקשר הדדי, הזקן מר הנפש מוצא נחמה בילד והילד מוצא בזקן את שהוריו מחסירים ממנו בהיותם עסוקים בקריירות.
חשתי הזדהות רבה עם דמותו אהבתי לנכדיי מבחינתי גילוי חדש של סוג אהבה וקשר שלא ידעתי כמוהו.
האל מאפשר למבוגרים פריחה מחודשת בקשר זה . אני חש עד עומק ליבי את הקשר המיוחד הזה ומאחל לכל אדם מבוגר לחוש "פריחה זו" .
בין הקשיש לבין נכדו נוצרת מערכת יחסים מיוחדת של אהבהוקשר הדדי, הזקן מר הנפש מוצא נחמה בילד והילד מוצא בזקן את שהוריו מחסירים ממנו בהיותם עסוקים בקריירות.
חשתי הזדהות רבה עם דמותו אהבתי לנכדיי מבחינתי גילוי חדש של סוג אהבה וקשר שלא ידעתי כמוהו.
האל מאפשר למבוגרים פריחה מחודשת בקשר זה . אני חש עד עומק ליבי את הקשר המיוחד הזה ומאחל לכל אדם מבוגר לחוש "פריחה זו" .