"אוחזת בו כמו שלא אחזתי מעולם,דמותו כחושה,פניו חלקות לא מאמינה שהרגע שלו חיכיתי מכולם הגיע.עיניו החומות והבהירות קורנות אליי.הרגשתי את ריחו המתוק,את התחושה הזו שלאבד אותו תכאב שוב.הוא ממלמל לו בשקט שפה שאיש לא מבין,ואני רק מקשיבה לקולו הענוג.הוא מניע את ידיו בעידנות,עיניו החומות שופטות אותי,שופטות במבט מוזר ותמהוני.אולי הוא באמת מרגיש שנעלמתי לו,ריח של אמא מעולם אי אפשר לשכוח.ואולי הוא שכח אותי?מהריח שלי?מהמראה?לא רק יכולתי לדעת מה הוא חושב לו.הילד הזה הוא שלי,מחבקת אותו,מלטפת,שומרת כמו שמעולם לא שמרתי.מעולם לא היתיי אחראית ועצמאית על עצמי,מה פתאום אני שומרת עליו.בני היקר אוהב אותך תמיד,בלכ מצב ,בטוב וברע כי אתה הוא הילד שאליו התפללתי,וביקשתי"
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
