פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1193 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים בדרך למעלה אלעד
בדרך למעלה יש הרבה מלאכים
שיוצרים הילה של קדושה
שיוצרים איברים של חישה
שמחזקים את הלב ברגעים מכריעים.
בדרך למעלה יש הרבה שדונים
שרוצים לגזול את האור
שרוצים להישאר מאחור
שמחלישים את הלב ברגעים מכריעים.
אנחנו שבאמצע – "אתה" ו"אני"
תמיד יודעים את הדרך, מבלי תמידית ללכת בה.
תמיד יודעים מיהו שדון ומהו מלאך.
רק שלפעמים מצליח השדון להשתלט על ההגיון ולאמר לנו-
"מה איכפת לך, תן לשדון להיות קצת שדון,
הרי ישנם שדונים למכביר סביבנו, ואולי יום אחד הוא יהפוך למלאך?"
אך האמת היא לא סינדרלה!
המציאות כן, אך האמת לא.
האמת היא שתמיד נהיה שם-
בין האלוהים לשטן,
ונצטרך לנוות באומנות ואכפתיות רבה את דרכינו
בעזרת שני הכוחות הללו
בכל רגע ורגע מחיינו.
ובעצם- זהו הכיף הגדול ביותר,
הזכות הבלתי נלאית של היותנו בני-אנוש –
לקחת את אלוהים ואת השטן,
יד ביד, לטיול על כדור הארץ.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים בין לבין, לטיול על כדור הארץ לביא
רציתי להאיר משהו קטן.
המוטיב של להיות בין האלוהים לשטן הוא נוצרי מובהק.
מלחמת האור בחושך, "ציר הרשע", החלוקה לטובים ורעים, שדונים ומלאכים.
בעמנו מאמינים שיש בורא אחד ויחיד לעולם. הוא אחראי לטוב והוא אחראי למה שלא נראה טוב בעינינו.
הגמ' במס' ברכות (דף ס:) דנה בדברי המשנה "חייב אדם לברך על הרעה כשם שמברך על הטובה".
על בשורות טובות אומר "הטוב והמטיב"
על בשורות רעות אומר "ברוך דיין האמת" (כשמישהו נפטר למשל)
רבא אומר שם: "לא צריך אלא לקבלו בשמחה"
ורש"י מוסיף "לברך על מידת פורענות בלבב שלם".
"רְאֵה אָנֹכִי נֹתֵן לִפְנֵיכֶם הַיּוֹם בְּרָכָה וּקְלָלָה" (דברים י"א כ"ו)
ויש מחלוקת מפורסמת בין רבי עקיבא לנחום איש גמזו...
"כל דעביד רחמנא לטב עביד" (כל מה שעושה הרחום, לטובה הוא עושה) היה אומר רבי עקיבא. וניגש לעיר אחת בתום מסע ורצה ללון בתוכה. היה כבר חשוך ואנשי העיר לא הסכימו לפתוח.
אז ישן לו ר' עקיבא בחוץ בשדה, עם החמור שלו, התרנגול שלו והנר שהדליק כנגד החיות הרעות.
באה רוח, כיבתה את הנר.
בא חתול, ואכל את התרנגול.
בא אריה וטרף את החמור.
אמר רבי עקיבא "כל דעביד רחמנא לטב עביד".
בבוקר התברר שבמשך הלילה הגיעו חיילים לאותה עיר וחוללו בה שמות.
ואז הוכיח ר' עקיבא איך שהתברר למפרע שהכל לטובה כי אילו היה נר דלוק הגיס היה רואה אותו ונעירת החמור וקריאת התרנגול היתה מסגירה אותו בידי החיילים.
על נחום איש גמזו מסופר במסכת תענית, שנשלח עם ארגז מלא אבנים יקרות לקיסר כדי לבטל גזירה, וכששהה בערב במלון קמו אנשי המלון ורוקנו את הארגז ובמקום האבנים היקרות הניחו עפר.
תגובת ר' נחום היתה 'גם זו לטובה'.
כשראה המלך את העפר חשב שצוחקים עליו ורצה להרוג אותו וגם אז התגובה היתה "גם זו לטובה".
בסופו של דבר אליהו התחזה לאחד משריו ואמר שכנראה זה עפר של אברהם אבינו שנלחם בו במלכים שהעפר היה הופך לחיצים ובכוחו של העפר הצליח המלך לכבוש מדינה שעד כה לא הצליח, ולכן נתן לו במקום העפר אבנים יקרות וכבוד גדול.
כך שאפשר לומר "גם זו לטובה" ואפשר לומר "דווקא זו לטובה", ובכל אחת מהן יש לך על מי לסמוך.
לא שדונים ולא בטיח. טוב לך? יש למי להודות. רע לך? יש למי לפנות. רשות אחת, אין מה להתבלבל.
[אני אישית דוגל בשיטתו של ר' עקיבא, "כל מה שקורה הוא לטובה", גם אם לפעמים קשה לי לקבל זאת]
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים נו באמת דוידי
מה עם ספר איוב והדיאלוג של אלוהים עם השטן... מה הכל אגדה?!!!
אני לא מאמין שבתנ"ך יש אגדות
שלא לדבר על השדים שבהם מלא התלמוד, כתבי הקבלה והחסידות...
דעתך מעניינת, אבל לאמר שזאת היהדות?
מה וכל המאמינים בשדים אינם יהודים חו"ח...
דעתך דעתך
והיהדות יהדות...
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים דעתך דעתך לביא
בספר איוב מוזכר יום הדין, ראש השנה, בו מצד אחד נאספים הזכויות של האדם ומצד שני את חובותיו.
כמו שאמרו חז"ל, אין לך עשב שאין מלאך הממונה עליו ואומר לו גדל, ועל כוח ההעדר והמשחית יש כח רוחני ממונה - שהוא נקרא שטן (מתוך פרוש המלבי"ם שם).
כמו שבורא עולם יצר מלאך שיטפל בעשב, הוא יצר שטן שיקטרג ויאזן.
הוא רק עוד אחד מהנבראים.
ביום כיפור אנו מבקשים "המצא לנו מחילה" תחת כיסא הכבוד, שתפילתנו תמצא את דרכה אליך למרות כל החסמים שבדרך.
קטונתי מלהבין משהו בקבלה או בחסידות, אך הקיום של בורא יחידי ללא שותפים שהטוב והרע כולם ממנו - הוא אחד מעיקרי האמונה היהודית ויציב ושריר וקיים עם דעתי או בלעדיה.
אגדות אגב ודאי קיימות והם חלק חשוב בלימוד של תלמיד חכם.
הנה עבורך קישור לשיעורים בנושא ממכון מאיר:
http://www.machonmeir.org.il/hebrew/main.asp?cat_id=279
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים ראשית כל תודה אלעד
ראשית כל תודה על הפנינים, המשלים, הנמשלים והבעת הדעה.
שנית, הכוונה שלי לא היתה ל"אלוהים" ו"שטן" מוחשיים או מיתולוגיים. כי אם למנגנונים פנימיים בתוכינו {לפחות כפי שהם מורגשים בתוכי}. אני דווקא מאוד מאמין והווה דווקא את הגישה שהינך מציג כדלקמן. וזו הייתה הכוונה למעשה- כל מה שקורה לנו, ל"טוב" ול"רע" {מצטער אני כבר אפילו לא משתמש במושגים הללו} קורה לנו בכדי שנתפתח, בכדי שנגדל, בכדי שנתקרב לאלוהות. אך המנגנונים הללו של מצפון ואגו אם תרצה תמיד יהיו קיימים, וזוהי מטרתם. בכל מקרה, לכך הייתה כוונתי. שבת שלום!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני 15 שנים קשה מאוד לקבל את זה. אנקה
דווקא ההשלמה עם המציאות והקבלה קשות.
זה אנושי. לקבל ולהשלים זאת כבר התעלות.
לפעמים זה לוקח שנים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
