שמתי לב גם להמון מחשבה, כתיבה עמוקה ומחושבת, לא כלאחר יד,
לתוך השיר הכנסת לא רק רגש אלא גם מחשבה- ואת זה אהבתי מכל.
כשאני קוראת שיר, לא חשוב איזה, המוח אוטומטית מלחין לי מנגינה, אך רק כשהשיר הוא מוצלח ונוגע ללב אני גם מבצעת, תודה רבה, נהנתי.
יודע,לפעמים צריך להתבונן בדבר מספר פעמים,מכמה כיוונים, כדי באמת להעריך אותו כראוי..ואחרי קריאה שנייה,עדיין לא הצלחתי.
אהבתי שיש התפתחות,שיש תפנית במילים..שזוהי איננה השתפכות לא מכוונת.
הרבה כאב נובע מן השורות..אך שמעתי פעם שמלנכוליה היא הצורה הטובה ביותר של השירה, בהחלט מסכימה(: