פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1540 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים "רק רציתי שתדעו..." פרק שביעי עיניים משתנות
והרומנטיקה ממשיכה. פרק הבא- האקשן מתחיל [בערך].
פרק 7
התעוררתי כשפניו של ארתור מרוחקים רק כחמישה סנטימטרים מפני. מסתבר שכשהתעלפתי החלקתי מהסלע וקיבלתי מכה חזקה למדי בראשי. "מה קרה?" שאלתי. "התעלפת כשאמרתי לך שאני אוהב אותך." אמר ארתור בשעשוע. התיישבנו בחזרה על הסלע. הבטתי בעיניו, שהתגלו כירוק בוהק, והוא חייך.
"מצטער שלא הספקתי לתפוס אותך, את בסדר?" הוא שאל בהבעה יותר רצינית. "כן, פשוט אני מופתעת. לא חשבתי שאני אי-פעם אשמע אותך אומר שאתה אוהב אותי. תמיד נראית כל כך מרוחק ממני, כאילו אתה יודע מה אני מרגישה ולא מרגיש אותו דבר כלפי. הרי בכל זאת-" ארתור הפסיק את שטף דברי בדרך שהכי פחות ציפיתי לה: נשיקה.
זו הייתה הרגשה מדהימה. לא שאני מבינה בנשיקות, הרי זו הייתה הנשיקה הראשונה שלי, אולם אני יכולה להעיד בביטחון שלהתנשק על הסלע באותו לילה עם ארתור איוינגרסון בפעם הראשונה, זה בין הדברים הכי טובים שעשיתי בחיים.
הפסקנו להתנשק ושמתי לב ששנינו מתנשמים מהר במקצת. ארתור נזכר בשעה והציע שנחזור הביתה. הסכמתי עימו אף שלא רציתי להיפרד ממנו לשנייה. חזרנו לביתי, נפרדתי מארתור בנשיקה ועליתי לישון שינה נטולת חלומות.
בבוקר גיליתי את הכוח החדש שלי. היה לי חיזיון של ארתור צורח את שמי בכאב. זה היה נורא. ידעתי שזה יקרה, אבל לא מתי או איך. ניסיתי להדחיק את זה. ירדתי למטה כדי לאכול את ארוחת בוקר. מזגתי את החלב על הדגנים באיטיות, חשבתי על ארתור ולפתע שמעתי את קולו.
"את יודעת,יש יתרון בזה שההורים שלך יוצאים מוקדם בבוקר ואני יכול לבקש מהחתולה שלך לפתוח לי את הדלת, בגלל שאין לי מושג איך אני יוצא מהמצב הזה." נבהלתי כ"כ ע שקערית הדגנים נפלה מידי והתנפצה על הרצפה. החלתי לנקות את השברים והדגנים עם החלב, וכשלא ראיתי שום רגליים, ניחשתי שהוא גילה את כוחו החדש."תעצום את העיניים ותתרכז בלהיות נראה שוב." דקלמתי את מילותיו של לנג'י וקמתי מהרצפה כשסיימתי לנקות.
ארתור עמד עכשיו מולי, נראה לגמרי. "בוקר טוב! ישנת טוב? אני ישנתי מצוין. כל הלילה חלמתי על הסלע האפור והתגובה המוגזמת שלך." אמר בחיוך. "אין לך מושג כמה אתה יפה הבוקר." מלמלתי בשקט, אף על פי שהייתי בטוחה שארתור שומע.
שנינו הסמקנו מעט והתנשקנו. ידיו נכרכו סביב מותני וידי סביב עורפו. התנשקנו זמן כה רב ששנינו היינו צריכים שתי דקות שלמות בשביל להסדיר את הנשימה.חייכתי ובאותו רגע חדרה לתודעתי הידיעה שאף שאני יודעת שהוא אוהב אותי רק כמה שעות, אני לא רוצה שנפרד לעולם. לפתע, בכוח חזק פי אלף, הכתה בי הידיעה שזה יקרה.
חיבקתי אותו חזק ודמעות זלגו על פני. "לוסי! מה קרה?" ארתור נשמע מודאג. "זה פשוט.. זה רק ש..." לא הצלחתי לדבר ובכיתי. ארתור לא ענה ורק חיבק אותי כה חזק שהתקשיתי להתנשם בשביל לבכות.
נרגעתי לאט לאט והלכנו לבית הספר.בדרך ביקשתי מארתור שייתן לי לדבר עם מריאן לבד בתחילת ההפסקה. כשהוא שאל למה, עניתי שזה נושא רגיש. "מה?" ארתור התבלבל. "זה פשוט שאני חושבת שמריאן תרגיל את השכבה לרעיון שאנחנו חברים, הכי טוב." שנאתי לשקר לו ולא האמנתי שהוא לא שם לב שגם מריאן מאוהבת בו. "לי זה באמת לא משנה, אבל אם לך זה חשוב, אז בסדר." יופי, חשבתי, עכשיו הוא חושב שאני רדודה.
בהפסקה דיברתי עם מריאן. "את בחיים לא תנחשי מה קרה! נחשי! טוב אני אספר לך!" כרגיל, מריאן דיברה איתי בקצב של 150 מילים בשנייה. "סקוט הזמין אותי לצאת איתו היום הערב! אני יודעת שהיום היינו אמורות ללכת לגרמסי, אבל אני חייבת ללכת איתו! הוא כזה חמוד! כל כך מצטערת שאני מבטלת איתך!" מריאן המשיכה והמשיכה ולא שמה לב שאני מנסה להגיד לה משהו.
"מריאן! זה נהדר! את יודעת למה?" אמרתי כשנעצרה לנשום אוויר. מריאן השתתקה כשחשבה שהיא עומדת לשמוע רכילות עסיסית. "נכון שאם את יוצאת עם סקוט את לא חושבת על ארתור?" מריאן נראתה מופתעת. "ארתור איוינגרסון? התגברתי עליו מזמן!" היא הכריזה בביטחון.
"אז את בטח תשמחי בשבילי כשאגיד לך שארתור ואני ביחד!" ניסיתי לזייף התלהבות כדי להדביק את מריאן. לא התלהבתי מזה בכלל- הייתי יותר מדי שקועה בארתור ויותר מידי מאוהבת בו על מנת להתלהב. זה עבד. "מה? באמת?! את מרשה לי לספר לכולם? בבקשה?" מריאן התחננה לפני. "ברור שאני מרשה לך! זה לא סוד! זה לא שאני מתביישת בזה!" צחקנו ביחד והיא הלכה והיא רצה לספר לכולם.
הלכתי לחצר האחורית, שם קבעתי להיפגש עם ארתור. הוא ישב על סלע, נשם עמוק ונעלם. "ארתור! תשתנה חזרה! מישהו יכול לראות אותך!" מאז שלא נזהרתי וארתור עקב אחרי, ביקשתי מארתור שניזהר במיוחד. "ארתור? ארתור!" הוא עוד לא חזר לעצמו. הפכתי לבלתי נראית בידיעה שרק כך אוכל לראותו. "אני אוהב את הצליל של השם שלי בקול שלך, ידעת?" הוא עמד מאחורי וחיבק את מותניי. השתנינו חזרה.
"אני אעזור לך אחרי בית ספר, לא פה." הבטחתי לו. ארתור חייך. "את כזו דאגנית, אבל אם זה משמח אותך, אז בסדר." הפעמון צלצל והלכנו לכיתה מחזיקים ידיים. המורה חילקה את המבחנים וקיבתי 97. צדקתי, שאלה 11 באמת הייתה שאלה מכשילה. בדקתי במחשבות של כולם וגיליתי שמריאן עשתה עבודה מצוינת, כולם ידעו שיש זוג חדש בבי"ס. לא שמתי לב מה המורה אמרה כי כבר ידעתי את החומר ושקעתי במחשבות, כהרגלי. פתאום עף פתק קטן אלי כשהמורה הסתובבה.
"תפסיקי לחלום! את ממש מרחפת. תרתי משמע! תזהרי! אוהב המון, ארתור" הסתכלתי למטה וראיתי שאני מרחפת בערך שני סנטימטרים מעל לכיסא. נחתתי בשקט וחייכתי לארתור. שלחתי לו פתק "תודה, אוהבת אותך גם" כשהמורה לא שמה לב.
כשהיה צלצול הלכנו למעבדה וארתור ואני התיישבנו ביחד. מסתבר שבתור שותף במעבדה הוא שימושי לי מאד, כי לא הצלחתי בכלל להתרכז ולא הבנתי למה. אחרי הלימודים היה לי עוד חיזיון. קיבלתי בגללו סחרחורת.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים אהבתי :) מישלוש
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים העלתי :) עיניים משתנות (ל"ת)
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים לא יודעתתתת.... עיניים משתנות
אני לא ממש יודעת כי קצב ההקלדה שלי תלוי במצב רוח שלי.. אני מניחה שהיום או מחר... כרגע הפסקתי לכתוב את כתב היד [לפני איזה יומיים] בגלל שיש רק דבר אחד אני צריכה לחשוב עליו [סיבה למשו] ואז תהיה לי את כל העלילה בראש [בערך....]
תודה רבה. :)))))))))))))
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים נעים שלומית
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים תודה רבה :) עיניים משתנות (ל"ת)
-
-
