אישית אם כמות הספרים המיועדים לקריאה על המדף יורדת מתחת לרמה מסויימת אני מתחילה להרגיש סימפטומים של התחלת גמילה. לרוב אני מצליחה לשכך אותם ע"י ביקור בספריה, אבל לפעמים אין ברירה אלא להכנס לסטימצקי הקרוב אלי וללטף את הספרים. אולי אפילו לקנות משהו.
בצעירותי (לפני היות משפחה ומשכנתא וימים קצרים מדי), כשגרתי בירושלים, המצטיינת בכמות חנויות ספרים משומשים שבה, הייתי מקדישה לפחות פעם בשבוע למסע שופינג של ספרים. החל מבנין כלל ועד כיכר ציון הייתי מבקרת בדני ספרים, סטימצקי במדרחוב, ספר וספל ברחוב לונץ, גיחה לספרית הקונסוליה הבריטית, שעברה מבנין טרה סנטה לרחוב אתיופיה (באיזור אותו הנציח דוד שחר בסדרת "היכל הכלים השבורים" הנפלא שלו) וסיום בחנות בוק סטופ ברחוב יוסף דו נוואס ובזו שברחוב חבצלת, ששכחתי את שמה. הייתי חוזרת הביתה עייפה ומאושרת, נושאת שקיות עמוסות בספרים ומסדרת אותם לפי סוג ושם המחבר במדפים המדורגים שלי, שתפסו קיר שלם. אח... היו זמנים.
