פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1720 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים עננים - המשך. לינוש :)
לאחר שצחצחתי את שיניי, הבטתי שוב במראה וניסיתי להפסיק לחשוב על הורי ועל הריב שלהם, אך ללא הצלחה, עדין ראיתי את המבט המסכן של אמי מול עיניי. חזרתי לחדרי והמצב רוח שלי רק החמיר, פתחתי את ארון הבגדים והבטתי לתוכו בעיניים לא רואות. לא חשבתי הרבה מה ללבוש כמו בכל בוקר, הפעם ידיי נשלחו מעצמן לעבר הג'ינס האפור- שחור שלי, שהייתי לובשת רק בימים שבהם הייתי חסרת מצב רוח לחלוטין, כמו עכשיו. לבשתי את הג'ינס במהירות ואפילו לא בדקתי איך הוא נראה עלי אחרי הכביסה, למרות שהג'ינס שלי כל הזמן היה מתכווץ יותר ויותר אחרי כל כביסה, ולכן הוא היה תמיד יותר מדי צמוד. עכשיו לא היה לי אכפת אם הג'ינס שלי התכווץ או לא, ומיהרתי לחפש חולצת בית ספר מתאימה. בדרך כלל הייתי לובשת את הג'ינס האפור שלי יחד עם החולצה האדומה, שתמיד נראתה ממש טוב עם הג'ינס. הפעם רפרפתי בעייני על החולצה במהירות ולא בחרתי בה, אלא בחרתי בחולצה השחורה הצמודה שתמיד שנאתי ללבוש אותה. לבשתי את החולצה, והבטתי בהשתקפות שלי במראה כמעט בשנאה. רציתי לשבור את המראה, אבל לא היה שום דבר מתאים בחדר שבעזרתו הייתי יכולה לשבור אותה. נשמתי עמוק וניסיתי להירגע, פתאום נראה לי שאני הבנאדם הכי בוגר והכי חכם בבית הזה. הבנאדם היחיד שמסוגל לחשוב בהיגיון ובצורה נורמלית. הבטתי באוסף הנעליים הלא גדול שלי, ושלחתי את ידי לעבר נעלי הספורט השחורות שנראו כבר לא במצב כל כך טוב. נעלתי אותן ולקח לי יותר מדי זמן לקשור שרוכים, מפני שהמחשבות שלי היו הרחק. לא יכולתי להתרכז אפילו בדבר כל כך פעוט, כמו קשירת שרוכים. אחר כך פיזרתי את שתי הצמות שלי, וסירקתי את השיער היטב. הראש כאב מרוב מחשבות, אבל החלטתי לא לקחת אופטלגין, כי פחדתי שאני ארדם באמצע שיעור או משהו. לקחתי את התיק של בית הספר, וחיבקתי אותו כאילו היה דובי רך. הרגשתי את הדמעות זולגות מעיניי, וניגבתי אותן בגב התיק. הפעם לא שמתי מסקרה ולא התאפרתי בכלל, זה לא שאני מתאפרת לעיתים ממש קרובות, אבל לפעמים לפי המצב רוח, אני מתאפרת קצת. בקיצור הייתי מוכנה, ויצאתי מהבית כמעט בריצה. הלכתי לתחנת האוטובוס, ובדרך אליה התקשרתי ללורין, ואמרתי לה שתצא ממש עכשיו לתחנה. לורין נשמעה חצי ערה, ואני התחלתי לאיים עליה שאם היא תאחר שוב, היא לא תצא מזה חייה. לורין צחקה בטלפון, וענתה שהיא לא תאחר ושהיא כבר יוצאת לתחנה. הגעתי לתחנה, ותקעתי את מבטי באיזה ענן אחד קטן כזה בשמיים, שהיתה לו צורה לא מוגדרת. לפתע שמעתי מישהו אומר:"אממ.. סליחה, את יכולה להגיד לי מה השעה?". הפנתי את מבטי לעבר המישהו הזה, והמישהו הזה היה נער, שנראה כבן 17 או קצת יותר. הנער היה יחסית גבוה,
והיה לו שיער בלונדיני שטני כזה, שהיה מאוד פרוע. עיניי הדבש שלו סרקו אותי בעיניין, ופיו התעקם למשהו שדמה לחיוך. היו לו ריסים ארוכים ויפים, ואף מצחיק כזה, וקצת ארוך מדי, אבל ממש חמוד. הוצאתי את הפאלפון מכיס הג'ינס שלי, והבטתי במסך שלו. לאחר מכן הכנסתי את הפלאפון לכיס, והרמתי את מבטי לעבר הנער. "אממ.." התחלתי להגיד, וכעסתי על עצמי על זה שגם אני אמרתי את ה"אממ.." הזה. "עכשיו השעה 7:50" אמרתי והפנתי את מבטי לצד. אחר כך החזרתי את מבטי אל הנער, וזאת היתה טעות, כי נלכדתי מיד במבטו. הנער חייך בחיוך חמוד, שחשף שיניים לבנות וישרות, וענה:
"תודה רבה. אה ודרך אגב שמי צחי". חייכתי גם אני אליו, וניסיתי לא לחשוף את שיניי, מכיוון שלא רציתי שיראה את הגשר שלי. "אין בעד מה. ואני אלן" אמרתי אני, וניסיתי להפסיק להסתכל בעיניי הנער שמולי. צחי חייך ואמר:"יש לך שם מקסים, לאחותי הקטנה גם קוראים אלן. אבל אנחנו במשפחה קוראים לה אלי". פתחתי את פי כדי לענות לו משהו, אך באותו רגע בדיוק שמעתי את לורין קוראת לי בשמי. גלגלתי עיניים, והצטערתי מאוד שקראתי ללורין לתחנה, מפני שהיא הפריעה לי באמצע שיחה עם נער מאוד חמוד, שעכשיו נקטעה ולא תימשך עוד. לורין הגיעה אלינו בריצה, ונעצרה במהירות כאשר הבחינה בצחי שעמד מולי. לורין שלחה אלי מבט שואל, ואני התעלמתי ממנו, ופניתי לנער:"צחי זאת חברה שלי, לורין". צחי הביט בלורין וחייך בחיוך החמוד שלו, לאחר מכן הוא הושיט לה את ידו ואמר:"נעים מאוד לורין, אני צחי". לורין לחצה את ידו של צחי, וחייכה גם היא. אחר כך לורין פתחה את פיה ושאלה:"הכרתם רק עכשיו?". הבטתי בלורין והתכוונתי לענות, אך צחי הקדים אותי וענה:"כן הכרנו רק עכשיו. ואני שמח שהכרנו". חייכתי אל צחי, וליבי האיץ את פעימותיו מרוב התרגשות. איזה חמוד הוא חשבתי באושר, ושלחתי אל לורין מבט רב משמעות. לורין רצתה לומר משהו, אך ממש באותו רגע האוטובוס הגיע, ולורין מיהרה לסגור את פיה. לורין עלתה לאוטובוס ראשונה וזרקה לצחי:"בי צחי!". צחי ענה מיד:"בי לורין!", ואז הפנה את מבטו אלי ואמר:"בי אלן. אני מקווה שנפגש שוב מתישהו". חייכתי אליו באושר ועניתי:"אני גם מקווה. בי צחי" ומיהרתי להיכנס לתוך האוטובוס. דלת האוטובוס נסגרה, והוא נסע. מיהרתי לשבת ליד לורין, שפינתה לי במהירות את המקום לידה. לאחר מכן לורין נעצה בי מבט מחורר, ואמרה בקול מלא ציפייה:"נו? אז מי זה היה?". הבטתי בלורין ועניתי:"אני לא מכירה אותו. רק עכשיו הכרנו". לורין עשתה פרצוף של -נו-דברי-כבר- ואמרה:"אבל על מה דיברתם לפני שבאתי והרסתי הכל?". הבטתי בלורין וצחקתי למראה הפרצוף שלה, לאחר מכן עניתי:"לא הרסת כלום. כי בעצם לא דיברנו על שום דבר מיוחד. הוא פשוט שאל אותי מה השעה, ואמר איך קוראים לו, ואז גם אני אמרתי איך קוראים לי. והוא גם אמר שלאחותו הקטנה קוראים אלן כמו לי, ואז את באת, וזהו בעצם". לורין נאנחה בעצב, ואמרה בקול מבואס:"אוף, אם לא הייתי באה הייתם יכולים לדבר קצת יותר. הרסתי לך הכל". לורין נראתה ממש אשמה, וזה היה מוזר, כי בדרך כלל היא לא מתלהבת כל כך כשמשהו מבחין בי ומתחיל איתי. חייכתי אליה בעידוד ועניתי:"לא נורא לורין, את לא הרסת כלום. באמת". לורין חיבקה אותי ואמרה:"אני באמת מצטערת. למרות שהוא לא היה כזה חמוד". המילים של לורין פגעו בי, משום שאני דווקא חשבתי שהוא היה ממש חמוד. השתחררתי מהחיבוק שלה, והבטתי בה במבט רציני. "לא נכון. הוא כן היה חמוד. אפילו מאוד" אמרתי ונעצתי בלורין מבט נוקב. לורין גלגלה עיניים ונעצה בי מבט של -אל-תתווכחי-איתי-, אחר כך היא אמרה:"טוב הוא היה חמוד, אבל רק קצת. אז אין לך סיבה להתבאס כל כך". הבטתי בלורין בכעס ורציתי להגיד משהו, אבל לא הספקתי כי האוטובוס עצר בתחנה של בית הספר, ואנחנו מיהרנו לרדת ממנו.
סוף פרק ראשון.
את הפרק השני אני אכתוב אחר כך.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים את עושה סיפורים מעולים!! מגדת העתידות
-
לפני 13 שנים ו-11 חודשים תודה מייטי! :) לינוש :)
-
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים ועדיין- יאסון
-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים ... לידור
נהניתי לקרוא את הפרק השני, בדיוק כמו שנהניתי מהראשון;
יש לך כישרון כתיבה, את כותבת באופן שוטף, פשוט זורקת כל מה שיש לך להגיד על הדף ובצורה יפה ומקצועית.
העלילה מעניינת והשארת בי טעם של עוד: מה יהיה בין אלן לצחי? על איזה ריב דיברה אלן בהתחלה?
אשמח לקרוא את הפרק השלישי, בהצלחה ;)
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים לא קראת את החלק הראשון של הפרק הראשון? לינוש :)
תודה רבה :) אני ממש שמחה שאהבת.
מה שקראת זה החלק השני של הפרק הראשון. אם תחפש בפורום אתה תמצא את החלק הראשון של הפרק ותבין על איזה ריב דיברה אלן.
החלק הראשון נקרא- סיפור עצוב שאין לו שם עדין.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים האמת.. לידור
שקראתי קודם את החלק השני ורק אז ראיתי שיש עוד חלק, אז קראתי גם אותו.
בכל אופן התכוונתי שאני מאוד סקרן לראות לאן הדברים יתפתחו בנוגע למריבה הזו, הרי ההורים לא רבים סתם, ולדעתי, יהיו התפתחויות מאוד מעניינות ודרמטיות בנוגע למשפחה של אלן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-2 חודשים ת'אמת אני עדיין לא יודעת איך להמשיך... לינוש :)
היה לי את הרעיון לסיפור הזה ממש מזמן, ושיניתי את הסיפור הזה כמה פעמים. עכשיו התבלבלתי לגמרי, ואני צריכה עוד לחשוב איך להמשיך. אני מקווה שאני אחשוב על משהו מעניין, כדי להסביר את הסיבה לריב של הוריה של אלן.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
