רק לאחר שהמרצה שלי לפסיכולוגיה טענה בפניי כי שיניים אכן דואבות נוכח עניינים כירורגים, הגיח הכאב.
שישה ביקורים נותרו, אחד מכאיב מרעהו.
היה ולא נקלעתי להגיון של אישה מזוינת בידע, דבר לא היה מונע בעדי מלרכוש את מנת דברי המתיקה.
הרופא שלי, ד"ר אסטאפן.
דומה כי הסכסוך אינו נותן בו אותותיו.
כניסה רועשת למרכז העצב כמשל לדו קיום.
שולייתו סובייטית ומהודרת, שיערה מסודר במפגיע, רוצה לומר אשת חברה.
אני שוכב שם כחיה פצועה, אלומת אור לועגת לאישוניי, המיזוג עובד להפליא ויש בו נחמה קלה בשעת צהריים.
לאחר החלפת חיוכים כהומאז' למזרח התיכון, הורדמתי.
זה נפלא שניתן לשחק עם השפה, לגדל ילד על הפה זה מרהיב אך סיזיפי.
הוראות הפעלה לנשימה דרך האף הן מצרך נדיר בימינו, בהיעדר מנהיג כולנו משלמים שכר לימוד.
מעט לאחר שהכתמתי את מיטת הטיפולים בזיעה שלי, הגנבתי עוד מבטים של חקר על מתקן העינויים שבו אני מבלה את מרוצת זמני.
לא די בצביעה לבנה לקונית ותמונות נוף שצויירו ע"י העוזר המילולי בוורד.
עציצים מתים לעייפה, ההרדמה הזו עושה לי טוב, מזכירה לי את הכמיהה לירידתו של סביבון חנוכה הגדול מן הגג.
צהלת הילדים משתלבת בריח השוליה, מצוחצחת כיאות לעוסקת בדבר.
אינני מעז לסקור את גופה, המכשור הכבד אצלה ובזווית העין ניתן להבחין במחטים המשוננות שניצבות על שולחנה, מתריסות לעברי חדות ופלישה.
אני אמנם נקבובי למראה אך כיבוש אינו בא בחשבון.
אני שותק ועוצם עיניים, משתלב בדעת כולם.
הכל נגמר למעט עניין ההרדמה, אני מחויך מכאב ואלחוש מתקדם, יום מלהיב בדרכו.
ברכות תודה קצרות בדרכי אל הדלפק,הפקידה אשר יודעת כי עומד להתבצע שוד עוברת למצב חן, חושפת את מרכולתה כאומרת, "אדוני אני עומדת לקחת את מיטב כספך, המנהל הכללי שלנו צריך לממן את בר המצווה הראוותנית ביותר לבנו בכורו השמנמן".
אני שותק תוך כדי רצון לסטור לה, יושבת לה שם בכיסא המעוצב שלה, ספק אם קיבל אסמכתא משרדית, מזכירות בית הספר השכן עלולות להתקנא.
אני חושש להתנפל עליה מילולית כיוון שהציבור הדתי שוטף את המקום בהמוניו, אין בכוונתי להסלים את המצב נגד הממסד.
תחושת הקבס טרם עברה וניתן להכריז כי הגיעה לשיאה, אני מתכרכם במקומי ומשלם לגברת את הסכום המלא, חומרי הרדמה הם מצרך נדיר בימינו.
שישה ביקורים נותרו, אחד מכאיב מרעהו.
היה ולא נקלעתי להגיון של אישה מזוינת בידע, דבר לא היה מונע בעדי מלרכוש את מנת דברי המתיקה.
הרופא שלי, ד"ר אסטאפן.
דומה כי הסכסוך אינו נותן בו אותותיו.
כניסה רועשת למרכז העצב כמשל לדו קיום.
שולייתו סובייטית ומהודרת, שיערה מסודר במפגיע, רוצה לומר אשת חברה.
אני שוכב שם כחיה פצועה, אלומת אור לועגת לאישוניי, המיזוג עובד להפליא ויש בו נחמה קלה בשעת צהריים.
לאחר החלפת חיוכים כהומאז' למזרח התיכון, הורדמתי.
זה נפלא שניתן לשחק עם השפה, לגדל ילד על הפה זה מרהיב אך סיזיפי.
הוראות הפעלה לנשימה דרך האף הן מצרך נדיר בימינו, בהיעדר מנהיג כולנו משלמים שכר לימוד.
מעט לאחר שהכתמתי את מיטת הטיפולים בזיעה שלי, הגנבתי עוד מבטים של חקר על מתקן העינויים שבו אני מבלה את מרוצת זמני.
לא די בצביעה לבנה לקונית ותמונות נוף שצויירו ע"י העוזר המילולי בוורד.
עציצים מתים לעייפה, ההרדמה הזו עושה לי טוב, מזכירה לי את הכמיהה לירידתו של סביבון חנוכה הגדול מן הגג.
צהלת הילדים משתלבת בריח השוליה, מצוחצחת כיאות לעוסקת בדבר.
אינני מעז לסקור את גופה, המכשור הכבד אצלה ובזווית העין ניתן להבחין במחטים המשוננות שניצבות על שולחנה, מתריסות לעברי חדות ופלישה.
אני אמנם נקבובי למראה אך כיבוש אינו בא בחשבון.
אני שותק ועוצם עיניים, משתלב בדעת כולם.
הכל נגמר למעט עניין ההרדמה, אני מחויך מכאב ואלחוש מתקדם, יום מלהיב בדרכו.
ברכות תודה קצרות בדרכי אל הדלפק,הפקידה אשר יודעת כי עומד להתבצע שוד עוברת למצב חן, חושפת את מרכולתה כאומרת, "אדוני אני עומדת לקחת את מיטב כספך, המנהל הכללי שלנו צריך לממן את בר המצווה הראוותנית ביותר לבנו בכורו השמנמן".
אני שותק תוך כדי רצון לסטור לה, יושבת לה שם בכיסא המעוצב שלה, ספק אם קיבל אסמכתא משרדית, מזכירות בית הספר השכן עלולות להתקנא.
אני חושש להתנפל עליה מילולית כיוון שהציבור הדתי שוטף את המקום בהמוניו, אין בכוונתי להסלים את המצב נגד הממסד.
תחושת הקבס טרם עברה וניתן להכריז כי הגיעה לשיאה, אני מתכרכם במקומי ומשלם לגברת את הסכום המלא, חומרי הרדמה הם מצרך נדיר בימינו.