פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1150 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים קטע שכתבתי לפני קצת יותר מחצי שנה. LightOne
הנושא הוא עקדת יצחק, והוא נכתב לעבודה בתנ"ך.
הבזקי אור לבנים היכו בעיניו של אברהם, והוא סוכך עליהן בידו. יציבתו הייתה רופפת, כפתיו שמוטות לאחור ועיניו טרוטות. נדרשו שניות אחדות עד שעיניו הסתגלו לאור, והוא הביט סביבו בניסיון להבין איכן נמצא. התשובה לא הייתה מלבבת במיוחד. לבן. הוא ראה רק לבן בעיניים, והתחושה הייתה מוזרה, כאילו נסע ברכבת תת קרקעית שמובילה אל לגן עדן.
בהלה הציפה את גופו. זה התחיל בשיפולי הבטן ועלה במהירות לעבר בית החזה. בלי לדעת כמה זמן עבר, המשיך לעמוד באותו מקום, לא יודע למה מחכה.
ואז נשמע הקול.
הוא היה רם, הגון וישיר, ועמוק בצורה כזאת שהעידה שלמדבר יש ניסיון חיים רב.
"קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק."
האינסטינקט הראשוני של אברהם היה לנסות לאתר מאין מגיע הקול. הוא הסתכל לצדדים, אחורה וקדימה, מטה ומעלה, אך לא ראה דבר, חוץ מהאור הלבן והמסנוור. ואז המשפט ששמע חילחל את תודעתו. קח נא את בנך, את יחידך אשר אהבת, את יצחק. פשוט כך. הוא ניסה לעכל את הדברים, להכניסם אל תוך מוחו ולהבין את פירושם. קח את בנך היחיד, החשוב לך מכל דבר אחר בחייך, שאחרי שנים של ניסיונות כושלים הגיע בדרך נס, ותקריב אותו. זה, פחות או יותר, מה שנאמר במשפט.
אברהם הרגיש כאילו אגרוף פלדה בפגע בלסתו. הוא ניסה לדבר, לנסות לדרוש הסברים, אבל כל מה שיצא מפיו היו השתנקויות לא ברורות. ואז החושך אפף את המקום כולו.
אברהם התעורר בבהלה, מצחו מכוסה בזיעה קרה, והמתין שנשימתו תאט. הוא התיישב באיטיות על שפת מיטתו, כתפיו שמוטות לאחור, ומחשבותיו נדדו בחזרה אל החלום שהתעורר ממנו לפני שניות אחדות. הוא הבין שה' דיבר אליו וציוווה עליו להקריב את בנו יצחק. מאיזו סיבה? לאברהם עוד לא היה ברור. אולי ה' רוצה לבדוק אם אברהם מאמין בו באמת, עד עמקי נשמתו ותאי ליבו.
הוא הבין שלא יוכל לחזור לישון בגלל המחשבות, אז הוא קם ממיטתו ופסע בצעדים כבדים אל מחוץ לאוהל, בתקווה שהאוויר הקריר שבחוץ ירגיע את דעתו.
השמים היו שחורים כפחם. הירח הנתלה בלב הרקיע, עגול ולבן, צבע את הרחובות בצבע עמום וחיוור. הוא עצם את עיניו ונשם את האוויר הרענן דרך אפו עד שההתכווצויות בגרונו נפסקו.
הוא נשאר לעמוד שם עוד שעה ארוכה, מתהלך בקרבת מקום ומהרהר במחשבותיו שלא נתנו לו מנוח. שרה, אימו של יצחק, לא יכלה להביא ילד לעולם בגלל שהייתה עקרת. כנראה שזה מה שנגזר עליה בספר החיים. להיות עקרת. אברהם כבר השלים עם הגזרה, ואז, באופן פתאומי ולא צפוי, נולד לשרה ילד. יצחק.
אברהם לא ידע את נשמתו מרוב אושר. הוא יצא לטיולים עם הילד, לימד אותו ללכת ולדבר, חינך אותו במסירות ובאהבה חסרת גבולות.
כעת ידע שאלוהים מתכוון לקחת בחזרה את נשמתו של יצחק, וידע שהתמונה המאושרת כביכול תתנפץ למאות אלפי רסיסים. וגרוע מכך, שהוא זה שיצטרך לבצע את גזר הדין.
*
בשעות הבוקר, כאשר שהשמש החלה לזרוח, תוכנית נרקמה במוחו של אברהם. הוא יאמר ליצחק שהוא לוקח אותו אל הר המוריה כדי לערוך לכבודו הפתעה, ולא יוסיף עוד דבר. ברגעיו האחרונים עם בנו לא רצה להוליך אותו שולל יותר מדי, אך גם לא רצה להיות זה שיבשר לו את האמת המרה.
לשרה הוא לא יאמר שהוא לוקח את בנו להר המוריה, כי הפרט יוביל לצרור שאלות שאברהם יתקשה לענות עליהך. למעשה, אם שרה הייתה יודעת את המיקום המדוייק שאליו רוצה אברהם לקחת את בנה, סביר להניח שלא הייתה מסכימה.
כך או כך, החחלטה כבר התקבלה. אברהם, עם כל העצב ורגשות האשם שבדבר, יקריב את בנו לטובת אלוהיו.
הוא שמע צעדים קרבים וגדלים. הוא סובב את ראשו לכיוון הקול, וראה את בנו בן העשר, מתקדם לעברו כשעל שפתיו נסוח חיוך מאוזן לאוזן ועיני השקד שלו מלאות תום וחיבה.
"בוקר טוב, אבא," אמר ונישק לאביו נשיקה רפה על הלחי. אברהם חיבק אותו בעוז והזמין אותו לשבת לידו.
"יש לי הפתעה קטנה בשבילך, בן," אמר, מנסה ללא הצלחה להעלות חיוך על קצות שפתיו.
עיניו של הנער ניצתו כאילו אש בערה בתוכן. "הפתעה? בשבילי?" הוא הניח אצבע על חזהו. "לכבוד מה, אבא?"
אברהם השפיל את מבטו. "בוא נגיד," החל לומר באיטיות, נותן לדברים לחלחל למודעו של יצחק. "שלפעמים לאו דווקא חייבת להיות סיבה."
אם יצחק היה מאוכזב מתשובתו הצולעת של אביו, הרי שלא הסגיר זאת. "טוב, אז איזו מין הפתעה בדיוק?"
"טיול. טיול שלא דמה לאף טיול קודם שלנו. הפעם הוא יהיה ארוך מן הרגיל, אך עם הרבה יותר הרפתקאות וכיף."
יצחק הזדקף במקומו. "וואו, טיול. אז מתי יוצאים?"
"אני מעדיף שנצא כמה שיותר מוקדם. תלך להיפרד מאמא שלך בינתיים ואני אנסה להשיג לנו ציוד לדרך."
"טוב, אבא. אני אעשה זאת." הילד העניק עוד נשיקה על לחייו של אביו ורץ במעלה הגבעה אל אימו, שבוודאי ישנה כעת.
אברהם פלט אנחה והלך לבאר כדי למלא בקבוק במים.
*
שרה עמדה במרחק של כמה צעדים מהאוהל, ידיה שלובות ומבטה חמור-סבר. כמו שאברהם הניח, היא לא אהבה את רעיון הטיול הפתאומי.
"תדע לך שזה מאוד לא מוצא חן בעיניי." היא אמרה לו, מדגישה את המילה 'מאוד' זמן ארוך מן מהרגיל.
"שרה," ניסה אברהם את מזלו, "תביטי בילד הזה. הילד שלך. הילד שלנו. לא כואב לך להסתכל עליו משוטט פה בחוץ כל יום ומנסה בכוח למצוא משהו להעביר איתו את הזמן?"
שרה נעצה בו מבט נוקב ולא הגיבה.
"כל מה שאני רוצה," אמר אברהם, מנסה לשמור על קול שקט ורך, "הוא לקחת את הבן שלי לטיול. זה הכל. אני רוצה שיהיה לו קצת זמן איכות עם אביו. למה את נגד זה?"
שרה לא התיקה ממנו את מבטה, כאילו מחפשת סימנים לכך שאברהם לא מגלה לה את האמת. אברהם שם לב למבטיה החודרים וחש גלים של צמרמורות חולפים לו בעמוד השדרה. "אני לא יודעת," אמרה לבסוף, "יש לי הרגשה רעה. זה הכל. אני לא יודעת איך להסביר את זה."
אינטואיציה נשית?
*
אברהם ויעקב הלכו חמש שעות ברגל ללא הפסקה. הדרך הייתה מלאה בחצץ ואבנים, מהמורות וצמרות עצים. השמש הקופחת שחגה מעליהם האטה את קצב הליכתם.
אברהם, שגופו לא היה בנוי להליכה מרובה, הרגיש שחומת לבנים נתקעה לו בגרון והקשתה על קצב נשימותיו. הוא השתעל כמה פעמים אל תוך אגרופו. יצחק העיף בו מבט חטוף. "אתה בסדר, אבא? אנחנו יכולים לעצור פה ולנוח קצת אם אתה רוצה."
אברהם הניד בראשו לשלילה והמשיך לפסוע בכבדות.
יצחק המשיך לבחון את פניו, כאילו היו צופן והוא נקרא לפענח אותו. "אתה בטוח שאתה בסדר?"
אברהם ניגב את אגלי הזיעה שבצבצו על מצחו בשורוולו. "למה אתה מתכוון?"
"אתה נראה..." יצחק חיפש באוצר המילים הרעוע שלו ניסוח מתאים, "כאילו משהו מעיק עלייך. כאילו ראית מישהו נרצח מול עינייך. ואולי אני סתם מדמיין."
הצבע אזל מתוך פניו של אברהם. הוא חש שדמעות צורבות את עיניו ונמנע מלהגיב.
*
הם הגיעו להר המוריה כעבור עוד כמה שעות הליכה מתישות וארוכות. ההר היה גבוה ורחב במיוחד, מכוסה בפתיתי שלג לבנים שנמסו בגלל קרני השמש.
"הגענו?" שאל יצחק.
"כן, הגענו." ענה אברהם וסקר את ההר במשך דקות ארוכות. הוא היטה את ראשו קלות לאחור, ועיניו פגשו את מבטו של יצחק, שלא הפסיק להתבונן בהר.
"אנחנו נתחיל לעלות עליו, באיטיות ובזהירות, וכשנגיע למעלה - תראה את ההפתעה שלך. מוכן?"
וכך הם טיפסו על ההר במשך שעה ארוכה, בדרך התלולה עד כדי גיחוך כמעט, עד שהגיעו אל ראש הצוק. אברהם הורה ליצחק לשכב על הקרקע ולא לפתוח את עיניו בשום פנים ואופן עד שיגיד לו לעשות כן.
זהו זה, חשב. הגיע רגע האמת. דחיפה אחת קטנה, הפעלת הכוח הקלושה ביותר, ויצחק יצלול אל מותו.
אברהם עצם את עיניו בכוח וכרע ברך מול יצחק.
"אני אוהב אותך, בן," אמר ודמעה נשרה מעיניו בצניחה חופשית. הוא שלח את ידו לעבר כתפו של בנו, ואז קרו כמה דברים באופן מהיר.
אברהם הרגיש שנמצא תחת השפעתו של שדה כוח בלתי נראה והודף לאחור, הרחק מיצחק. הוא איבד כל תחושה בגוף. ואז נשמע הקול. אותו הקול שנשמע בחלומו.
"כל הכבוד. הוכחת שאמנותך אליי גדולה בהרבה יותר מאשר של שאר האנשים בארץ כנען. לפיכך, אתה מוזן לקחת את בנך יצחק ולחזור לביתך. תם המבחן."
ואברהם, לראשונה מזה שעות ארוכות ומייגעות, החל להרגיש שוב טוב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים איזה סיפור מדהים לידור
התנ"ך הוא מתנה שהעניק לנו האל.
לא רק שזוהי האמונה שלנו,
בנוסף לכך, אפשר להנות מהסיפורים הנפלאים
והמעוררי השראה האלו. פשוט נפלא.
כתבת בצורה יוצאת דופן, ממש מקסים.
אני הייתי ממליץ לך לכתוב את כל
סיפורי התנ"ך המעניינים ביותר, כגון:
עקדת יצחק, משולש האהבה של רחל, לאה ויעקוב,
אדם וחווה, שלמה המלך וכו' וכו' וכו', בשפה שלך,
בדיוק כמו שעשית עם סיפור העקדה.
בסופו של דבר, אפשר להרכיב מכל הסיפורים
הקטנים, הקצרים והמיוחדים האלה ספר אחד
מרתק במיוחד עם כל סיפורי התנ"ך.
אני ממליץ לך לקרוא את הספר: 'מהתנ"ך באהבה' של רם אורן,
שגם הוא על אותו עיקרון.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים מסכים עם כל מילה שכתבת. LightOne
התנ"ך הוא ספר שאלוהים העניק לנו, והוא מכיל בתוכו סיפורים מרתקים על העבר של בני ישראל. מאוד נהנתי לכתוב את עקדת יצחק, ושמחתי לא יודעת גבולות כשאני קורא תגובות של אנשים שמשבחים את יצירותי, אז אני מודה לך.
חופש נעים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים מה שהיה כבר לא היה.... תולעת
ככל שתמציאו על הדמות ועליו סיפורים.. אז מה שהיה הדמות הולכת אט אט.. וכבר לא ... אתה מבין. בעוד כמה שנים יהיו מחלוקות אם זה היה או לא.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 15 שנים ו-3 חודשים בסדר, אני מניח שאת צודקת, אבל זה לא הדיון כאן. LightOne
פרסמתי את הסיפור הזה כי רציתי לקבל ממשתמשי הפורום חוות דעת על הכתיבה, ואם יש לה מקום לשיפורים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
