הוא סיים איתי את הקשר שוב, אבל הפעם מסיבה טובה, והיא - שאני לא מספיק בקטע שלו.
אני בחורה מאוד כנה, אז הוא ידע המון דברים, שרציתי שהוא ידע, כי רציתי שהוא יהיה מסוגל לעשות את הבחירה הכי טובה בשביל עצמו.
דיברנו על המון דברים, גם על זה שאני נצלנית דיברנו, משום מה החלק שעיצבן אותו זה שאני חושבת שאני יכולה בכלל להזיק לו או לנצל אותו.
סליחה באמת שיש לי התחשבות מינימלית בזולת.
בכל אופן, הוא החליט שאמרתי שהוא נשי, כשאמרתי בפירוש שמספר 2 בנומרולוגיה זה מספר נשי, ושאני לא חושבת שהוא נשי.
אבל הוא נתפס לזה בכל מקרה, שאני רואה אותו כגבר מרצה, מכיל, חלש ונשי.
אמרתי לו שוב, שלא אמרתי שהוא חלש ונשי, ובקשר למרצה ומכיל, זאת פשוט האמת... ושאני לא מבינה מה הבעיה שלו, כי הרי התפיסה שלו לגבריות, זה גבר שמספק.
הוא חושב שזה גברי, אז למה פתאום כשאני אומרת שהוא טיפוס מרצה, זה בעייתי והוא לא רוצה מישהי שרואה אותו ככה?
זה הרי אפילו לא בדיוק בגלל שככה אני רואה אותו, אלא בגלל שככה הוא הציג את עצמו, ככה הוא חושב שגבר צריך להיות הרי.
אני: "אתה עושה לי דרמות"
הוא: "אני לא עושה דרמות"
אני: :)
הוא: "רק גברים נשיים עושים דרמות
חבל שזה מה שאת חושבת"
עניתי לו שאני לא אשקר לו, ושאני פשוט אומרת את מה שנכון, ושזה נכון שהוא יותר מדי צריך הוכחות ואישורים.
ואז הוא כתב לי פתאום משום מקום, שהכנות והישירות שלי הן אוצר, ושהוא אוהב את זה מאוד.
אוקיי אבל נו, בכל זאת הוא סיים איתי, ומסיבה ממש מוצדקת.
הוא רוצה מישהי שתעוף עליו, שתהיה ממש בקטע שלו, ולשנינו זה ברור שאני לא שם, בכלל.
בכנות, עכשיו כשאני חושבת, מערכת היחסים הזאת הפכה אותי לא-רומנטית וגם א-מינית.
אני לא אומרת שזה בגללו, פשוט, לא זכור לי שהיה שלב כלשהו מאז שהכרתי אותו, שחשבתי לעצמי "אני ממש מחבבת אותו".
אפילו שידעתי את כל זה, אפילו שהעתיד היה ברור לי מבחינת זה שללא ספק ניפרד בסוף, עדיין רציתי להמשיך, כי אני ממשיכה עד שאני מקבלת את התחושה הזאת של "סיימתי".
עד שאני לא מקבלת את התחושה הזאת בלב, אני לא משחררת.
אפילו אמרתי לו ככה, "אף אחד לא קובע בשבילי מתי סיימתי, רק אני מחליטה מתי סיימתי".
הוא צחק ואמר שזה לא עובד ככה.
נו, זאת ממש לא הפעם הראשונה שמישהו אומר לי "זה לא עובד ככה", ובכל זאת דברים הולכים בדרך שלי.
אמרתי לו שאם הוא רוצה לסיים איתי, הוא צריך לכתוב בפירוש שהוא סיים איתי ושהקשר שלנו נגמר, אחרת זה לא באמת נגמר מבחינתי.
זה כמו... חוזה בעל פה.
אין לי שום סיבה להרגיש קשורה אל מישהו או שמשהו עדיין לא סגור לי עם מישהו, שאומר לי בפירוש למה הוא מסיים איתי את מערכת היחסים, וזאת סיבה טובה, וגם מכריז שהוא סיים איתי.
כמובן שהוא עשה מה שאמרתי לו, ואפילו אמרתי לו מה הוא צריך לכתוב כי הוא היה מבולבל ושאל אותי אם יש איזשהו טופס שהוא אמור למלא, ואז הוא פשוט עשה העתק הדבק למשפט שהכתבתי לו.
סיפרתי את זה לבחור שמלווה אותי, והוא הגיב ב-"אוי ואבוי את משוגעת".
בכל מקרה, אני מרגישה טוב.
קלה יותר, הרבה פחות רצינית באופן כללי.
זאת הייתה חוויה טובה, וכן אני יודעת כמה שזה לא רומנטי, לצאת עם מישהו ולסכם את זה במילים האלה, אבל אני חושבת שעדיין יש לזה ערך.
לא כל סיפור של מערכת יחסים עם גבר, צריך להיות סיפור אהבה, זה יכול להיות פשוט סיפור עם מוסר השכל וגילויים.
מה שבטוח, אני לא רוצה להרגיש שוב שאני לא רומנטית ולא חווה משיכה מינית עם מישהו.
כי זה מביך, וגם, לא כי נעים לצד השני.
וזה כאילו, מצד אחד, אני חושבת שזה בסדר כי יש מצב שאני כן צריכה להכיר מישהו יותר לעומק לפני שאני נהיית טיפוס רומנטי, ומצד שני... בשום שלב לא חשבתי "אני מחבבת אותו".
זה תמיד היה, "יש לי מה לקחת ממנו ולתת לו".
סחר חליפין.
לצערי, אני די בטוחה שהשתמשתי במילים האלה "סחר חליפין", גם בשיחה שלי איתו.
עכשיו אני מבינה כמה רע זה יכול להישמע, אבל - העיקר הכוונה לא?
לא התכוונתי לזה בקטע רע הרי.
בכל אופן, אני מזכירה לעצמי, שמערכת יחסים אחת לא מגדירה אותי, ואני אפילו לא מחשיבה את האדם הזה כאקס.
הוא סתם מישהו שיצאתי איתו, והוא היה ממש נחמד אליי, ומכיל, אבל היינו שונים מדי, בהמון מובנים, וגם כשאמרתי את הקטע של "סחר חליפין", הוא אמר לי כמה אנחנו שונים.
הוא היה יותר מדי... פנטזיונר עבורי.
זה גרם לי להרגיש מעורערת, זה גרם לי להרגיש שאני כל הזמן צריכה לשקף את המציאות, כי אני לא יכולה לסמוך על התפיסה שלו.
הוא כן צודק בקשר לכך שבמערכת יחסים צריכה להיות משיכה, ועניין, וגם שנינו הסכמנו שאנחנו רדודים מאוד, וזה לא ברור למה כי הרי כאנשים נפרדים אנחנו לא כאלה, אבל ביחד הקשר רדוד.
זה נראה לי, אי התאמה פשוט.
אני מניחה שזה למה אני חשה שלווה וקלילות עכשיו, כי הייתה תקשורת עמוקה על הבעיות וההבדלים שלנו, וגם פרידה יפה והגיונית.
לדעתי, הדברים האלה קרו כי הוא באמת גבר מרצה ואם אני רוצה משהו הוא נותן לי, אז אם אני רוצה לדבר הוא מדבר, ואם אני רוצה שהוא ינסח לי משפט רשמי שמסיים את המערכת יחסים שלנו - זה מה שהוא עושה.
באיזשהו שלב בשיחה הוא שאל אותי: "את רוצה להיות עם גבר שהוא נוח לניצול?"
עניתי: "תכלס כן."
על זה הוא אמר אחר כך: "אגב עכשיו יצא המרצע מן השק".
הוא אמר שאני מחפשת מודל של זוגיות גרועה, ושמהר מאוד יימאס לי מגבר שכזה, ושאני אבגוד בו.
אמרתי לו משהו על כך שהוא לא מכיר אותי, ושזה שזה מה שאני רוצה, לא אומר שזה מה שאני דורשת מאנשים או מתכוונת לקחת מהם, ושמותר לי לרצות את מה שאני רוצה ללא בושה.
ובכן, המשפט של המרצע מן השק די הציק לי, למה שהוא יגיד דבר כזה, אני אף פעם לא ניסיתי להסתיר את איך שאני חושבת ואת המניעים שלי.
אני מניחה שפשוט - עבורו, דברים נהיו בהירים יותר.
זה מצחיק שכל הויכוח התחיל מכך שאני ניסיתי להגיד לו שאני מנסה להגן על אנשים אחרים מפניי, שמבחינתי אני אדם מסוכן, והוא החליט שאני חושבת שהוא גבר חלש.
כל הדיון זה בעצם בעיקר על איך אני תופסת את עצמי, איך הוא תופס את עצמו, ואיך היינו רוצים שהצד השני יראה אותנו.
נהניתי מזה תכלס.
אולי אפילו מכל החוויה של לצאת איתו, אפילו שהיו הרבה דברים חסרים, לא הרגשתי לבד בתוך מערכת היחסים.
מעניין איך כל מה שגיליתי ישנה את הדברים שאני מעידה על עצמי בעתיד.
כי מה ששמתי לב אליו, זה שבכל פעם שאני מגיעה למערכת יחסים כלשהי, אני באה עם תפיסות מהעבר על עצמי, שאני מרגישה חובה להציג לאדם האחר.
כאילו, הוא צריך לדעת עם מי יש לו עסק.
אפשר לחשוב כמה נזק בחורה כמוני כבר יכולה לעשות... אבל אין לדעת בחיים, אני מעדיפה להיות זהירה ולא לפגוע באנשים.
ובקשר ללהיפגע?
ובכן, זה משהו שבשגרה שלי, אני נפגעת כל הזמן, בעיקר משקרים, משחקים, והתחמקויות.
בגלל זה אני כמו שאני נראה לי - נתפסת כחסר טקט.
מבחינתי החוסר טקט שלי, זאת הדרך הכי טובה להתחשב באחר, כי אני מראה לו מה אני מסוגלת לחשוב ולהרגיש ולומר לו.
זה היה גם הבדל מהותי ביני לבינו, מסתבר שהבחור הגבוה מעדיף שישקרו לו, כי זה מראה שהם לא רוצים שהוא יפגע.
אבל אני נפגעת מהשקר, אני נפגעת כשמורחים לי את הזמן, שלא כנים איתי, שגורמים לי לחשוב משהו שהוא לא נכון.
זה מזכיר לי שפעם אחת, עם הבחור שמלווה אותי, הוא אמר לי משהו על כך שהוא ניסה להגיד לי כמה פעמים שהוא לא מעוניין בקשר איתי ושפשוט לא קלטתי, ושהוא לא רצה לפגוע בי.
פשוט הלכתי בוכה.
אבל זמן מה אחר כך, כשדיברתי איתו שוב, והזכרתי לו את הדברים שהוא אמר, הוא אמר שהוא אמר את זה רק כדי שאני אשחרר, שהוא שיקר.
הוא אמר שהוא ידע שזאת הדרך היחידה לגרום לי לשחרר.
אני עדיין מאמינה לאנשים יותר מדי.
כשהבחור הגבוה שאל אותי, באותה השיחה שניהלנו, מה אני מחפשת בגבר, הופתעתי מזה שאין לי תשובה מוכנה.
כנראה שזה כי תכלס, אני לא מחפשת.
מבחינתי שאף אחד לא יבוא, שאף אחד לא יחבב אותי - כי זה פשוט יוצר אצלי יותר מדי בעיות וחששות לפגוע באנשים.
עניתי לו איזה משהו על כך שאני מחפשת עניין, חיבור, וסיבה טובה.
זו גם בטח הייתה תשובה לא רומנטית במיוחד.
אבל עכשיו, כשאני אחרי השיחה הזאת, אחרי המון דברים ובלבולים, כשאני חושבת על השאלה הזאת: "מה את מחפשת בגבר?"
אני חושבת בעיקר על החלק של... מישהו שיכול להתמודד עם האמת.
והכוונה לא רק האמת שלי, האמת שאני אומרת לו, אלא גם האמת שלו עם עצמו.
כמו שאני הייתי צריכה להתמודד עם האמת שלי עם עצמי ולהודות בדברים שנשמעים רע לאחרים, הייתי רוצה למצוא במישהו רמה כזאת של אמת.
אני חושבת שבסופו של דבר, הצלחתי לגרום לבחור הגבוה להודות באמת של עצמו, לגבי מה הוא רוצה ממערכת יחסים.
הוא רוצה מישהי שתעוף עליו, שתראה בו גבר גבר, שתימשך אליו יותר, שתהיה ממש פאקינג בקטע שלו.
וזה מקסים.
אני מקווה שהוא ימצא את זה.
ואני... אני מניחה שאני אמשיך פשוט לומר שאני לא רוצה מערכת יחסים, אבל זה לא ישנה כלום, כי איכשהו משהו יקרה בכל מקרה.
אני אמשיך להתעצבן כי מה שבאמת מעניין אותי זה כסף, ובכל זאת במקום להתעסק בכסף, אני מתעסקת בגברים.
הפלאפון שלי כבר לא תומך באפליקציית השחמט שאני משחקת בה, וזה לא שהשתמשתי בה הרבה, אבל עדיין זאת תזכורת לכך שאין לי גרוש על התחת.
הפלאפון שלי בן שמונה, מתחמם בשמש, הסוללה שלו נגמרת מהר אם אני רוצה לשמוע מוזיקה דרך יוטיוב, וזה אפילו לא דרך האפליקציה של יוטיוב אלא דרך הדפדפן כי הוא גם לא תומך יותר באפליקצית יוטיוב.
זה מוזר שכבר מלא זמן אני צריכה פלאפון חדש, ומלא זמן אני צריכה אוזניות חדשות, ובגדים חדשים, ונעליים נורמלית, ואחרי כל הצריכה והצריכה הזאת... אני מסתדרת בלי הדברים האלה.
אין לי בעיה להיות נזירה מינית, אבל אפשר להפסיק לחיות חיי נזירות מבחינת רכוש?
אני באמת בחורה רכושנית בורא עולם, ואם אתה לא רוצה שגם בפעם הבאה שגבר ישאל אותי אם אני רוצה גבר שנוח לנצל אני אענה "תכלס כן", כדאי מאוד שתשים אותי במצב שבו אני לא צריכה שום דבר מגבר.
ממש לא בא לי להגיע למצב שבו אני אומרת שהפלאפון שלי כמעט בן תשע שנים.
אולי אחרי שיצאתי עם מישהו, בורא עולם יאמין לי שאני באמת מעדיפה כסף על פני גברים.
זה מוזר... אני חושבת שאני מרגישה, סוג של שמחה.
לא ממש ממש שמחה, אבל כאילו, סוג של.
כאילו משהו התנקה מתוכי.
(27/7/26 8:41)
אני בחורה מאוד כנה, אז הוא ידע המון דברים, שרציתי שהוא ידע, כי רציתי שהוא יהיה מסוגל לעשות את הבחירה הכי טובה בשביל עצמו.
דיברנו על המון דברים, גם על זה שאני נצלנית דיברנו, משום מה החלק שעיצבן אותו זה שאני חושבת שאני יכולה בכלל להזיק לו או לנצל אותו.
סליחה באמת שיש לי התחשבות מינימלית בזולת.
בכל אופן, הוא החליט שאמרתי שהוא נשי, כשאמרתי בפירוש שמספר 2 בנומרולוגיה זה מספר נשי, ושאני לא חושבת שהוא נשי.
אבל הוא נתפס לזה בכל מקרה, שאני רואה אותו כגבר מרצה, מכיל, חלש ונשי.
אמרתי לו שוב, שלא אמרתי שהוא חלש ונשי, ובקשר למרצה ומכיל, זאת פשוט האמת... ושאני לא מבינה מה הבעיה שלו, כי הרי התפיסה שלו לגבריות, זה גבר שמספק.
הוא חושב שזה גברי, אז למה פתאום כשאני אומרת שהוא טיפוס מרצה, זה בעייתי והוא לא רוצה מישהי שרואה אותו ככה?
זה הרי אפילו לא בדיוק בגלל שככה אני רואה אותו, אלא בגלל שככה הוא הציג את עצמו, ככה הוא חושב שגבר צריך להיות הרי.
אני: "אתה עושה לי דרמות"
הוא: "אני לא עושה דרמות"
אני: :)
הוא: "רק גברים נשיים עושים דרמות
חבל שזה מה שאת חושבת"
עניתי לו שאני לא אשקר לו, ושאני פשוט אומרת את מה שנכון, ושזה נכון שהוא יותר מדי צריך הוכחות ואישורים.
ואז הוא כתב לי פתאום משום מקום, שהכנות והישירות שלי הן אוצר, ושהוא אוהב את זה מאוד.
אוקיי אבל נו, בכל זאת הוא סיים איתי, ומסיבה ממש מוצדקת.
הוא רוצה מישהי שתעוף עליו, שתהיה ממש בקטע שלו, ולשנינו זה ברור שאני לא שם, בכלל.
בכנות, עכשיו כשאני חושבת, מערכת היחסים הזאת הפכה אותי לא-רומנטית וגם א-מינית.
אני לא אומרת שזה בגללו, פשוט, לא זכור לי שהיה שלב כלשהו מאז שהכרתי אותו, שחשבתי לעצמי "אני ממש מחבבת אותו".
אפילו שידעתי את כל זה, אפילו שהעתיד היה ברור לי מבחינת זה שללא ספק ניפרד בסוף, עדיין רציתי להמשיך, כי אני ממשיכה עד שאני מקבלת את התחושה הזאת של "סיימתי".
עד שאני לא מקבלת את התחושה הזאת בלב, אני לא משחררת.
אפילו אמרתי לו ככה, "אף אחד לא קובע בשבילי מתי סיימתי, רק אני מחליטה מתי סיימתי".
הוא צחק ואמר שזה לא עובד ככה.
נו, זאת ממש לא הפעם הראשונה שמישהו אומר לי "זה לא עובד ככה", ובכל זאת דברים הולכים בדרך שלי.
אמרתי לו שאם הוא רוצה לסיים איתי, הוא צריך לכתוב בפירוש שהוא סיים איתי ושהקשר שלנו נגמר, אחרת זה לא באמת נגמר מבחינתי.
זה כמו... חוזה בעל פה.
אין לי שום סיבה להרגיש קשורה אל מישהו או שמשהו עדיין לא סגור לי עם מישהו, שאומר לי בפירוש למה הוא מסיים איתי את מערכת היחסים, וזאת סיבה טובה, וגם מכריז שהוא סיים איתי.
כמובן שהוא עשה מה שאמרתי לו, ואפילו אמרתי לו מה הוא צריך לכתוב כי הוא היה מבולבל ושאל אותי אם יש איזשהו טופס שהוא אמור למלא, ואז הוא פשוט עשה העתק הדבק למשפט שהכתבתי לו.
סיפרתי את זה לבחור שמלווה אותי, והוא הגיב ב-"אוי ואבוי את משוגעת".
בכל מקרה, אני מרגישה טוב.
קלה יותר, הרבה פחות רצינית באופן כללי.
זאת הייתה חוויה טובה, וכן אני יודעת כמה שזה לא רומנטי, לצאת עם מישהו ולסכם את זה במילים האלה, אבל אני חושבת שעדיין יש לזה ערך.
לא כל סיפור של מערכת יחסים עם גבר, צריך להיות סיפור אהבה, זה יכול להיות פשוט סיפור עם מוסר השכל וגילויים.
מה שבטוח, אני לא רוצה להרגיש שוב שאני לא רומנטית ולא חווה משיכה מינית עם מישהו.
כי זה מביך, וגם, לא כי נעים לצד השני.
וזה כאילו, מצד אחד, אני חושבת שזה בסדר כי יש מצב שאני כן צריכה להכיר מישהו יותר לעומק לפני שאני נהיית טיפוס רומנטי, ומצד שני... בשום שלב לא חשבתי "אני מחבבת אותו".
זה תמיד היה, "יש לי מה לקחת ממנו ולתת לו".
סחר חליפין.
לצערי, אני די בטוחה שהשתמשתי במילים האלה "סחר חליפין", גם בשיחה שלי איתו.
עכשיו אני מבינה כמה רע זה יכול להישמע, אבל - העיקר הכוונה לא?
לא התכוונתי לזה בקטע רע הרי.
בכל אופן, אני מזכירה לעצמי, שמערכת יחסים אחת לא מגדירה אותי, ואני אפילו לא מחשיבה את האדם הזה כאקס.
הוא סתם מישהו שיצאתי איתו, והוא היה ממש נחמד אליי, ומכיל, אבל היינו שונים מדי, בהמון מובנים, וגם כשאמרתי את הקטע של "סחר חליפין", הוא אמר לי כמה אנחנו שונים.
הוא היה יותר מדי... פנטזיונר עבורי.
זה גרם לי להרגיש מעורערת, זה גרם לי להרגיש שאני כל הזמן צריכה לשקף את המציאות, כי אני לא יכולה לסמוך על התפיסה שלו.
הוא כן צודק בקשר לכך שבמערכת יחסים צריכה להיות משיכה, ועניין, וגם שנינו הסכמנו שאנחנו רדודים מאוד, וזה לא ברור למה כי הרי כאנשים נפרדים אנחנו לא כאלה, אבל ביחד הקשר רדוד.
זה נראה לי, אי התאמה פשוט.
אני מניחה שזה למה אני חשה שלווה וקלילות עכשיו, כי הייתה תקשורת עמוקה על הבעיות וההבדלים שלנו, וגם פרידה יפה והגיונית.
לדעתי, הדברים האלה קרו כי הוא באמת גבר מרצה ואם אני רוצה משהו הוא נותן לי, אז אם אני רוצה לדבר הוא מדבר, ואם אני רוצה שהוא ינסח לי משפט רשמי שמסיים את המערכת יחסים שלנו - זה מה שהוא עושה.
באיזשהו שלב בשיחה הוא שאל אותי: "את רוצה להיות עם גבר שהוא נוח לניצול?"
עניתי: "תכלס כן."
על זה הוא אמר אחר כך: "אגב עכשיו יצא המרצע מן השק".
הוא אמר שאני מחפשת מודל של זוגיות גרועה, ושמהר מאוד יימאס לי מגבר שכזה, ושאני אבגוד בו.
אמרתי לו משהו על כך שהוא לא מכיר אותי, ושזה שזה מה שאני רוצה, לא אומר שזה מה שאני דורשת מאנשים או מתכוונת לקחת מהם, ושמותר לי לרצות את מה שאני רוצה ללא בושה.
ובכן, המשפט של המרצע מן השק די הציק לי, למה שהוא יגיד דבר כזה, אני אף פעם לא ניסיתי להסתיר את איך שאני חושבת ואת המניעים שלי.
אני מניחה שפשוט - עבורו, דברים נהיו בהירים יותר.
זה מצחיק שכל הויכוח התחיל מכך שאני ניסיתי להגיד לו שאני מנסה להגן על אנשים אחרים מפניי, שמבחינתי אני אדם מסוכן, והוא החליט שאני חושבת שהוא גבר חלש.
כל הדיון זה בעצם בעיקר על איך אני תופסת את עצמי, איך הוא תופס את עצמו, ואיך היינו רוצים שהצד השני יראה אותנו.
נהניתי מזה תכלס.
אולי אפילו מכל החוויה של לצאת איתו, אפילו שהיו הרבה דברים חסרים, לא הרגשתי לבד בתוך מערכת היחסים.
מעניין איך כל מה שגיליתי ישנה את הדברים שאני מעידה על עצמי בעתיד.
כי מה ששמתי לב אליו, זה שבכל פעם שאני מגיעה למערכת יחסים כלשהי, אני באה עם תפיסות מהעבר על עצמי, שאני מרגישה חובה להציג לאדם האחר.
כאילו, הוא צריך לדעת עם מי יש לו עסק.
אפשר לחשוב כמה נזק בחורה כמוני כבר יכולה לעשות... אבל אין לדעת בחיים, אני מעדיפה להיות זהירה ולא לפגוע באנשים.
ובקשר ללהיפגע?
ובכן, זה משהו שבשגרה שלי, אני נפגעת כל הזמן, בעיקר משקרים, משחקים, והתחמקויות.
בגלל זה אני כמו שאני נראה לי - נתפסת כחסר טקט.
מבחינתי החוסר טקט שלי, זאת הדרך הכי טובה להתחשב באחר, כי אני מראה לו מה אני מסוגלת לחשוב ולהרגיש ולומר לו.
זה היה גם הבדל מהותי ביני לבינו, מסתבר שהבחור הגבוה מעדיף שישקרו לו, כי זה מראה שהם לא רוצים שהוא יפגע.
אבל אני נפגעת מהשקר, אני נפגעת כשמורחים לי את הזמן, שלא כנים איתי, שגורמים לי לחשוב משהו שהוא לא נכון.
זה מזכיר לי שפעם אחת, עם הבחור שמלווה אותי, הוא אמר לי משהו על כך שהוא ניסה להגיד לי כמה פעמים שהוא לא מעוניין בקשר איתי ושפשוט לא קלטתי, ושהוא לא רצה לפגוע בי.
פשוט הלכתי בוכה.
אבל זמן מה אחר כך, כשדיברתי איתו שוב, והזכרתי לו את הדברים שהוא אמר, הוא אמר שהוא אמר את זה רק כדי שאני אשחרר, שהוא שיקר.
הוא אמר שהוא ידע שזאת הדרך היחידה לגרום לי לשחרר.
אני עדיין מאמינה לאנשים יותר מדי.
כשהבחור הגבוה שאל אותי, באותה השיחה שניהלנו, מה אני מחפשת בגבר, הופתעתי מזה שאין לי תשובה מוכנה.
כנראה שזה כי תכלס, אני לא מחפשת.
מבחינתי שאף אחד לא יבוא, שאף אחד לא יחבב אותי - כי זה פשוט יוצר אצלי יותר מדי בעיות וחששות לפגוע באנשים.
עניתי לו איזה משהו על כך שאני מחפשת עניין, חיבור, וסיבה טובה.
זו גם בטח הייתה תשובה לא רומנטית במיוחד.
אבל עכשיו, כשאני אחרי השיחה הזאת, אחרי המון דברים ובלבולים, כשאני חושבת על השאלה הזאת: "מה את מחפשת בגבר?"
אני חושבת בעיקר על החלק של... מישהו שיכול להתמודד עם האמת.
והכוונה לא רק האמת שלי, האמת שאני אומרת לו, אלא גם האמת שלו עם עצמו.
כמו שאני הייתי צריכה להתמודד עם האמת שלי עם עצמי ולהודות בדברים שנשמעים רע לאחרים, הייתי רוצה למצוא במישהו רמה כזאת של אמת.
אני חושבת שבסופו של דבר, הצלחתי לגרום לבחור הגבוה להודות באמת של עצמו, לגבי מה הוא רוצה ממערכת יחסים.
הוא רוצה מישהי שתעוף עליו, שתראה בו גבר גבר, שתימשך אליו יותר, שתהיה ממש פאקינג בקטע שלו.
וזה מקסים.
אני מקווה שהוא ימצא את זה.
ואני... אני מניחה שאני אמשיך פשוט לומר שאני לא רוצה מערכת יחסים, אבל זה לא ישנה כלום, כי איכשהו משהו יקרה בכל מקרה.
אני אמשיך להתעצבן כי מה שבאמת מעניין אותי זה כסף, ובכל זאת במקום להתעסק בכסף, אני מתעסקת בגברים.
הפלאפון שלי כבר לא תומך באפליקציית השחמט שאני משחקת בה, וזה לא שהשתמשתי בה הרבה, אבל עדיין זאת תזכורת לכך שאין לי גרוש על התחת.
הפלאפון שלי בן שמונה, מתחמם בשמש, הסוללה שלו נגמרת מהר אם אני רוצה לשמוע מוזיקה דרך יוטיוב, וזה אפילו לא דרך האפליקציה של יוטיוב אלא דרך הדפדפן כי הוא גם לא תומך יותר באפליקצית יוטיוב.
זה מוזר שכבר מלא זמן אני צריכה פלאפון חדש, ומלא זמן אני צריכה אוזניות חדשות, ובגדים חדשים, ונעליים נורמלית, ואחרי כל הצריכה והצריכה הזאת... אני מסתדרת בלי הדברים האלה.
אין לי בעיה להיות נזירה מינית, אבל אפשר להפסיק לחיות חיי נזירות מבחינת רכוש?
אני באמת בחורה רכושנית בורא עולם, ואם אתה לא רוצה שגם בפעם הבאה שגבר ישאל אותי אם אני רוצה גבר שנוח לנצל אני אענה "תכלס כן", כדאי מאוד שתשים אותי במצב שבו אני לא צריכה שום דבר מגבר.
ממש לא בא לי להגיע למצב שבו אני אומרת שהפלאפון שלי כמעט בן תשע שנים.
אולי אחרי שיצאתי עם מישהו, בורא עולם יאמין לי שאני באמת מעדיפה כסף על פני גברים.
זה מוזר... אני חושבת שאני מרגישה, סוג של שמחה.
לא ממש ממש שמחה, אבל כאילו, סוג של.
כאילו משהו התנקה מתוכי.
(27/7/26 8:41)