התעוררתי לקראת הצהריים, ליללות גור חתולים.
המשכתי לישון, אבל אז התעוררתי שוב וקלטתי שהוא לא מפסיק ליילל.
שלחתי לאבא שלי סרטון שבו שומעים את הגור מיילל מאיזושהי נקודה בחדר שלי, ואחרי כמה דקות ששמעתי את האמא לו ואותו, והוא עדיין מיילל, כתבתי לאבא שלי "זה לא סותם! ואמא שלו שם, אני חושבת שזה תקוע בקיר".
אז זה מה שעשיתי הבוקר.
אחי הגדול נכנס ושאל איפה אבא, ואני בדיוק יצאתי למטבח לשאול את אותו הדבר, ואמרתי "גם אני שואלת", והוא אמר לי "את לא שואלת את רק חשבת לשאול".
אבא נעלם, האוטו שלו פה, אחי מחפש איזשהו שפריצר שחור של ניקיון, ולא מוצא, ואני מחפשת גם כי במילא אין לי מה לעשות עם הדבר הזה שמיילל לי בקיר.
אחי הגדול שם את האוזן על הקיר, הוא גם חושב שהחתול תקוע בקיר, ככה זה נשמע.
אבא חזר, הוא הבין מה אני אומרת אבל לא היה לו דחוף מספיק, והוא חזר לעבוד בעסק, אז הלכתי לשם שוב להציק ולשאול אותו מתי הוא מוציא את החתול מהקיר.
אבא אמר לאחי הגדול ללכת לבדוק, אחי הגדול אמר שהוא כבר שמע ושזה נשמע שהחתול בקיר, וזה גורם לאבא שלי להתחיל לזוז וגם להוזיז את אחי שהיה קשה לו עם כך שאבא שלי לא מסביר לו איפה למצוא את הכלים ושהכול מבולגן, ושהוא עם בגדים נקיים של נייק.
בסוף אבא הצליח להוציא את החתול מהקיר, אפילו שכשהוא הגיע לשם, החתול לא יילל, אז הוא לא ידע בדיוק איך למצוא אותו.
לא יודע איך הוא איתר אותו בסוף אבל זה לא לקח יותר מדי זמן, וכשאני מסתכלת מהחלון מתוך החדר שלי, הוא פתאום אומר לי "בואי קחי אותו".
אז עשיתי את הסיבוב ולקחתי את הגור.
הוא לבן עם כתמים שחורים.
ראיתי את האמא על הגג, אמרתי לה שהגור שלה פה, היא ראתה אותו, אבל בעצם אולי היא לא ראתה אותו, לפעמים אני שמה לחתולים אוכל והם מתנהגים כאילו הם לא רואים את האוכל.
אז אולי למרות שהגור היה ממש מולה והיא הסתכל והוא יילל, היא לא ראתה אותו, כי היא לא באה לקחת אותו.
הוא נעלם וחשבתי שהיא לקחה אותו, הלכתי רק לרגע הרי, ואז אבא שלי שם את השאריות של האוכל שלו לחתולים והם היו שם, ושמעתי יללה שוב.
חשבתי שזה החתולים, אבל אז המשכתי להקשיב והבנתי שזה הגור ושהיא לא לקחה אותו, הוא פשוט התחבא באיזו פינה בלתי אפשרית.
הוצאתי אותו ושמתי אותו מולה, שאר החתולים נשפו עליו, והיא התנהגה כאילו היא לא מכירה אותו.
אמרתי לאמא שלי שהייתה במטבח בזמן: "היא מתנהגת כאילו היא לא מכירה אותו"
ואז עידכנתי אותה: "היא נושכת אותו בתחת, היא תיקח אותו נכון?"
ואז אחי השני אמר משהו בסגנון, "אם אמא נושכת את הילד שלה בתחת זה אומר שהוא שלה", והיה בזה נימה של לעג כלפיי, אז אני לא צחקתי.
-
כשניסיתי להוציא מאבא שלי מידע מתי הוא בא להוציא את החתול מהקיר, אחי הגדול שאל אותי לאן הלכתי ב-1 בלילה.
הוא אמר שהוא רצה לשאול אבל שכח, ופתאום באותו הרגע הוא נזכר.
הוא תפס לי בשיער בעדינות, ואני ציחקקתי, ואמרתי שאני לא רוצה להגיד, ושאם זה יקרה שוב שלא ישאל.
הוא אמר שאם זה יקרה שוב הוא ישאל.
יש לנו מצלמה ביציאה מהחצר, אז בכל פעם שמישהו יוצא וחוזר ממנה, אחי הגדול מקבל התראה ורואה.
כנראה שזה לטובה, בגלל המצלמה הזאת אני מסכימה לצאת ב1 בלילה, אבל לא ב3 בלילה, כי אם מישהו ישאל אותי "לאן הלכת ב3 בלילה", זה ישמע גרוע יותר איכשהו.
גם רצוי לחזור לפני אבא שלי מתעורר, ולפני שלמישהו יש כוח לחקור אותי לאן לעזאזל יצאתי ולמה.
-
הוא בדיוק שלח לי הודעה, "בוקר טוב", עניתי "כבר צהריים".
קשה לו איתי.
הרגע הוא הציע שנלך שבוע הבא לאכול שווארמה, ולא הגבתי טוב להצעה.
אני פשוט לא מבינה למה לצאת בשביל לאכול, ולא בא לי לצאת בשביל לאכול.
אני לא חושבת שהוא מבין אותי בקטע הזה.
אני גם לא מבינה למה אני מרגישה לא בנוח עם לאכול עם אנשים שאני עדיין לא מכירה היטב.
אין לי מושג מה הוא בכלל חושב עליי, מעבר לזה שהוא מסכים איתי שאני אכן מתוסבכת מאוד, אבל שהוא נקשר אליי.
בכל פעם שאני צריכה לסרב למשהו שהוא מציע, כי אני לא רוצה לעשות את המשהו הזה, אני מרגישה רע.
האמת זה מכאיב לי רגשית ברמות.
אני לא מבינה למה אני שונה משאר האנשים, למה יש לי דברים שאני לא בנוח איתם ולא רוצה לעשות.
אני אפילו לא באמת רוצה זוגיות, פשוט יש לי איזה משהו לא ברור אליו.
אני סוג של נקלעתי לסיטואציה.
מי שאני, איך שאני חושבת, איך שאני מתקשרת, הדברים שבא לי ולא בא לי לעשות - זה לא אמור להסתדר עם מישהו.
ולכן קשה לי להבין למה הוא כן מנסה שזה יעבוד.
אין לי מושג למה הוא רוצה אותי, ועד מתי הוא ירצה אותי, כי בטח יש לזה תאריך תפוגה.
אני אדם קשה מדי, אני מודעת לזה, אני אומרת את זה, אבל זה שכאילו... אני ממש צריכה להתמודד עם מי שאני, דרך אדם אחר, זה פשוט קשה.
הספק בנוגע למה שהוא חושב נכנס כשהוא כתב לי אתמול שאני הצלתי את הדייט, ושאם לא הייתי שואלת אותו אם בא לו לנשק אותי והולכת לזה היה נגמר ככה.
הוא כתב שיש לי מלא אומץ, ושאף אחת לא שאלה אותו את זה.
אני מניחה שזה דבר חיובי מה שהוא אומר, אבל קצת היה קשה לי להבין איך למרות שהיה לנו כיף עד לרגע הזה, הוא חושב שאם לא הייתי עושה את זה זה היה נגמר ככה.
אני תוהה אם הוא באמת נהנה איתי בכלל עד אז, זה כאילו שם את כל החוויה שלי איתו בספק.
וכן אני גם תוהה אם אני מוזרה.
קשה לי לדבר איתו.
קשה לי להבין עד כמה הוא רציני.
קשה לי גם להבין אם הוא סתם מנומס לגבי דברים מסוימים, או שהוא באמת חושב את מה שהוא אומר.
אני חושבת שאולי אני מפחדת שהוא יתהפך עליי פתאום, שהוא יתחיל להגיד לי דברים שהוא לא אמר קודם, דברים שהוא חשב אבל שמר לעצמו.
זה לא כיף.
אבל אף פעם לא הרגשתי כל כך בנוח עם מישהו, ואני עדיין לא מכירה אותו מספיק.
אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לסחוב את עצמי דרך זה.
אני לא יודעת ליהנות, אני לא יודעת להרגיש בנוח עם דברים, אני מרגישה בנוח רק איתו, וזה אולי לא מספיק טוב.
אני באמת לא יודעת מה מתאים לי.
(10/7/26 14:58)
המשכתי לישון, אבל אז התעוררתי שוב וקלטתי שהוא לא מפסיק ליילל.
שלחתי לאבא שלי סרטון שבו שומעים את הגור מיילל מאיזושהי נקודה בחדר שלי, ואחרי כמה דקות ששמעתי את האמא לו ואותו, והוא עדיין מיילל, כתבתי לאבא שלי "זה לא סותם! ואמא שלו שם, אני חושבת שזה תקוע בקיר".
אז זה מה שעשיתי הבוקר.
אחי הגדול נכנס ושאל איפה אבא, ואני בדיוק יצאתי למטבח לשאול את אותו הדבר, ואמרתי "גם אני שואלת", והוא אמר לי "את לא שואלת את רק חשבת לשאול".
אבא נעלם, האוטו שלו פה, אחי מחפש איזשהו שפריצר שחור של ניקיון, ולא מוצא, ואני מחפשת גם כי במילא אין לי מה לעשות עם הדבר הזה שמיילל לי בקיר.
אחי הגדול שם את האוזן על הקיר, הוא גם חושב שהחתול תקוע בקיר, ככה זה נשמע.
אבא חזר, הוא הבין מה אני אומרת אבל לא היה לו דחוף מספיק, והוא חזר לעבוד בעסק, אז הלכתי לשם שוב להציק ולשאול אותו מתי הוא מוציא את החתול מהקיר.
אבא אמר לאחי הגדול ללכת לבדוק, אחי הגדול אמר שהוא כבר שמע ושזה נשמע שהחתול בקיר, וזה גורם לאבא שלי להתחיל לזוז וגם להוזיז את אחי שהיה קשה לו עם כך שאבא שלי לא מסביר לו איפה למצוא את הכלים ושהכול מבולגן, ושהוא עם בגדים נקיים של נייק.
בסוף אבא הצליח להוציא את החתול מהקיר, אפילו שכשהוא הגיע לשם, החתול לא יילל, אז הוא לא ידע בדיוק איך למצוא אותו.
לא יודע איך הוא איתר אותו בסוף אבל זה לא לקח יותר מדי זמן, וכשאני מסתכלת מהחלון מתוך החדר שלי, הוא פתאום אומר לי "בואי קחי אותו".
אז עשיתי את הסיבוב ולקחתי את הגור.
הוא לבן עם כתמים שחורים.
ראיתי את האמא על הגג, אמרתי לה שהגור שלה פה, היא ראתה אותו, אבל בעצם אולי היא לא ראתה אותו, לפעמים אני שמה לחתולים אוכל והם מתנהגים כאילו הם לא רואים את האוכל.
אז אולי למרות שהגור היה ממש מולה והיא הסתכל והוא יילל, היא לא ראתה אותו, כי היא לא באה לקחת אותו.
הוא נעלם וחשבתי שהיא לקחה אותו, הלכתי רק לרגע הרי, ואז אבא שלי שם את השאריות של האוכל שלו לחתולים והם היו שם, ושמעתי יללה שוב.
חשבתי שזה החתולים, אבל אז המשכתי להקשיב והבנתי שזה הגור ושהיא לא לקחה אותו, הוא פשוט התחבא באיזו פינה בלתי אפשרית.
הוצאתי אותו ושמתי אותו מולה, שאר החתולים נשפו עליו, והיא התנהגה כאילו היא לא מכירה אותו.
אמרתי לאמא שלי שהייתה במטבח בזמן: "היא מתנהגת כאילו היא לא מכירה אותו"
ואז עידכנתי אותה: "היא נושכת אותו בתחת, היא תיקח אותו נכון?"
ואז אחי השני אמר משהו בסגנון, "אם אמא נושכת את הילד שלה בתחת זה אומר שהוא שלה", והיה בזה נימה של לעג כלפיי, אז אני לא צחקתי.
-
כשניסיתי להוציא מאבא שלי מידע מתי הוא בא להוציא את החתול מהקיר, אחי הגדול שאל אותי לאן הלכתי ב-1 בלילה.
הוא אמר שהוא רצה לשאול אבל שכח, ופתאום באותו הרגע הוא נזכר.
הוא תפס לי בשיער בעדינות, ואני ציחקקתי, ואמרתי שאני לא רוצה להגיד, ושאם זה יקרה שוב שלא ישאל.
הוא אמר שאם זה יקרה שוב הוא ישאל.
יש לנו מצלמה ביציאה מהחצר, אז בכל פעם שמישהו יוצא וחוזר ממנה, אחי הגדול מקבל התראה ורואה.
כנראה שזה לטובה, בגלל המצלמה הזאת אני מסכימה לצאת ב1 בלילה, אבל לא ב3 בלילה, כי אם מישהו ישאל אותי "לאן הלכת ב3 בלילה", זה ישמע גרוע יותר איכשהו.
גם רצוי לחזור לפני אבא שלי מתעורר, ולפני שלמישהו יש כוח לחקור אותי לאן לעזאזל יצאתי ולמה.
-
הוא בדיוק שלח לי הודעה, "בוקר טוב", עניתי "כבר צהריים".
קשה לו איתי.
הרגע הוא הציע שנלך שבוע הבא לאכול שווארמה, ולא הגבתי טוב להצעה.
אני פשוט לא מבינה למה לצאת בשביל לאכול, ולא בא לי לצאת בשביל לאכול.
אני לא חושבת שהוא מבין אותי בקטע הזה.
אני גם לא מבינה למה אני מרגישה לא בנוח עם לאכול עם אנשים שאני עדיין לא מכירה היטב.
אין לי מושג מה הוא בכלל חושב עליי, מעבר לזה שהוא מסכים איתי שאני אכן מתוסבכת מאוד, אבל שהוא נקשר אליי.
בכל פעם שאני צריכה לסרב למשהו שהוא מציע, כי אני לא רוצה לעשות את המשהו הזה, אני מרגישה רע.
האמת זה מכאיב לי רגשית ברמות.
אני לא מבינה למה אני שונה משאר האנשים, למה יש לי דברים שאני לא בנוח איתם ולא רוצה לעשות.
אני אפילו לא באמת רוצה זוגיות, פשוט יש לי איזה משהו לא ברור אליו.
אני סוג של נקלעתי לסיטואציה.
מי שאני, איך שאני חושבת, איך שאני מתקשרת, הדברים שבא לי ולא בא לי לעשות - זה לא אמור להסתדר עם מישהו.
ולכן קשה לי להבין למה הוא כן מנסה שזה יעבוד.
אין לי מושג למה הוא רוצה אותי, ועד מתי הוא ירצה אותי, כי בטח יש לזה תאריך תפוגה.
אני אדם קשה מדי, אני מודעת לזה, אני אומרת את זה, אבל זה שכאילו... אני ממש צריכה להתמודד עם מי שאני, דרך אדם אחר, זה פשוט קשה.
הספק בנוגע למה שהוא חושב נכנס כשהוא כתב לי אתמול שאני הצלתי את הדייט, ושאם לא הייתי שואלת אותו אם בא לו לנשק אותי והולכת לזה היה נגמר ככה.
הוא כתב שיש לי מלא אומץ, ושאף אחת לא שאלה אותו את זה.
אני מניחה שזה דבר חיובי מה שהוא אומר, אבל קצת היה קשה לי להבין איך למרות שהיה לנו כיף עד לרגע הזה, הוא חושב שאם לא הייתי עושה את זה זה היה נגמר ככה.
אני תוהה אם הוא באמת נהנה איתי בכלל עד אז, זה כאילו שם את כל החוויה שלי איתו בספק.
וכן אני גם תוהה אם אני מוזרה.
קשה לי לדבר איתו.
קשה לי להבין עד כמה הוא רציני.
קשה לי גם להבין אם הוא סתם מנומס לגבי דברים מסוימים, או שהוא באמת חושב את מה שהוא אומר.
אני חושבת שאולי אני מפחדת שהוא יתהפך עליי פתאום, שהוא יתחיל להגיד לי דברים שהוא לא אמר קודם, דברים שהוא חשב אבל שמר לעצמו.
זה לא כיף.
אבל אף פעם לא הרגשתי כל כך בנוח עם מישהו, ואני עדיין לא מכירה אותו מספיק.
אני מרגישה שאין לי ברירה אלא לסחוב את עצמי דרך זה.
אני לא יודעת ליהנות, אני לא יודעת להרגיש בנוח עם דברים, אני מרגישה בנוח רק איתו, וזה אולי לא מספיק טוב.
אני באמת לא יודעת מה מתאים לי.
(10/7/26 14:58)