הייתי בדיכאון ברמות, במשך שלושה ימים.
אבל מאז שנקלט לי שדיכאון זה משהו שאני צריכה להילחם בו, התחלתי לחוות את זה אחרת.
כי נלחמתי לא להיות בדיכאון, ואז נכנסתי לדיכאון כי פשוט - די, היה לי כל כך רע.
לא רציתי להיות במצב הזה של דיכאון, של להרגיש שלחיי אין משמעות, ואפילו להגיד לאנשים שאני לא מבינה למה נולדתי בכלל ושהייתי מעדיפה לא להיות קיימת.
אי אפשר להסביר את זה לאנשים שלא הרגישו ככה, את הרצון לא להיות קיים.
בכל אופן, הדיכאון הפעם לא היה נסיבתי, למרות שאכן מאוד רע לי מבחינת המצב שלי ומה שקורה איתי, בשורש שלו הדיכאון היה קיומי.
בקטע של: "לשם מה אני פה? רק בשביל לסבול?"
התעסקתי המון בדיכאון שלי, כאילו פתאום הדיכאון נתן לי כוח, להגיד שכואב לי, להגיד שרע לי וחרא לי, ושאין תכלית בעיניי למה שקורה לי.
פרקתי לחצים, הייתי כנה עם אנשים בלי לפחד מה הם יחשבו עליי, ולהפתעתי מי שנפתחתי בפניו וסיפרתי לו על המצב שלי, הגיב לי פחות או יותר את הדעות שלי.
שאלו אותי למה אני מרגישה ככה, אמרו לי שחבל, אמרו לי שאני צריכה להילחם בזה, ואני אמרתי שאני כן נלחמת.
אבל שמתי דגש על כך, שההקלה היחידה שאני מוצאת במצב כזה, זה בלהיות כנה.
שיש משהו בלבטא את הקושי שאני חשה, את המחשבות הלא טובות, האפילו קשות לשמיעה, שפשוט עשה לי כל כך טוב.
גם כתבתי על זה, דיברתי עם שני אנשים על הדיכאון שלי, כתבתי על איך שאני חווה את הדיכאון אחרת מאז שהבנתי כמה הוא שולט בחיי, ואת איך שפתאום הדיכאון נותן לי כוח כי הוא מזכיר לי להילחם.
זה כאילו, לראות את האויב מול הפנים, ופתאום יש לך כוח לעמוד מולו, אפילו שהיית מעדיף לא לפגוש אותו בכלל.
כתבתי על כך שהאדם שאני מחבבת פגע ברגשותיי, ואני אצטט בדיוק את מה שכתבתי אתמול.
"האדם שאני מחבבת פגע ברגשותיי.
בקטע של לבכות לפני השינה, ולא לצאת מהמיטה בשבת, ולחשוב על מה שקרה כל הזמן.
זה גורם לי להרגיש בלופ, ולמעשה, אני חושבת שזה עורר אצלי את הדיכאון הקיומי.
כי שוב בחרתי במישהו שגרם לי לבכות, ושוב אני מרגישה שלא שמים עליי פס ושאני מחבבת את האחר יותר משהוא מחבב אותי.
אני פשוט מאוכזבת ברמות, בקטע שיורד לי ממנו ואני סוג של מתחרטת שלא יצאתי עם הבחור הגבוה שבמילא לא התאים לי, אבל לפחות הציע לי דברים שרציתי.
אם הבחור הגבוה יחזור, אני כנראה אצא איתו.
אומרים מה ששלך שלך, ואחרי איך שהתנהגתי אליו אני מבינה למה הוא נעלם לי, ובכל זאת אני מקווה שהוא יחזור אפילו רק כדי לשמוע ממני שאני מתגעגעת אליו.
סגרתי את הסיפור איתו, כי חיבבתי מישהו אחר, זה היה כל העניין.
לא הרגשתי שזה בסדר לצאת איתו במצב כזה, ועכשיו... אני עדיין לא בטוחה שזה נכון לצאת איתו, כי הוא מאוד רעיל.
אבל הוא רעיל בקטע שעושה לי את זה."
-
12 שעות אחר כך הבחור הגבוה שלח לי הודעה, וזה היה אחרי שהוא לא דיבר איתי מלא זמן.
הגשמתי את מה שרציתי, הדבר הראשון שעשיתי זה לומר לו שהתגעגעתי אליו.
לא כל כך שיתפתי פה מה יש לי איתו, כי בזמנו היו שלושה גברים שדיברתי איתם בו זמנית, וזה הרגיש קצת טראשי להתעסק בזה דרך כתיבה.
כן כתבתי על זה אבל לא שיתפתי את זה, כי אתם יודעים, מביך.
אבל אם לסכם מה עבר לי בראש באותה תקופה, זה: "מזלות המים מחרפנים אותי."
כי שלושתם מזלות מים.
נפגשתי אם אחד מהם, שלא הייתי בקטע שלו וזה היה סתם בקטע חברי, והוא גם ידע את זה והבין שאני רוצה להיפגש איתו כי אני מרגישה שאני משתגעת ושאני הולכת לצאת עם הבחור הגבוה שמבחינתי בזמנו היה "הבחור הרעיל".
אז נפגשתי איתו, כדי להוציא את כל העניין הזה של לצאת מהמערכת, אבל זה לא עבד, אבל עשיתי סופית איקס על מישהו אחד, ואז נשארתי עם שניים.
הבחור שהתחלתי לחבב פתאום, והבחור הגבוה.
בסופו של דבר בחרתי בבחור שהתחלתי לחבב, כי לא היה שם עניין של זוגיות, אלא יותר - הוא רוצה לעזור לי, ואני רוצה את חברתו.
הסיבה שכן היה פה סוג של בחירה בין שני גברים, אפילו שזאת לא הייתה בחירה רומנטית, היא כן מאוד חיבבתי אותו, ולכן אמרתי לבחור הגבוה שזה לא מתאים כי יש לי רגשות אל מישהו אחר.
הוא לא ממש קיבל את זה, אני הסברתי שאני רק מנסה להיות הוגנת, שאפילו שאני לא מתכוונת לצאת עם מישהו אחר, זה עדיין לא בסדר לצאת איתו, כשאני מחבבת מישהו אחר.
היו לנו שיחות פה ושם עד שעליתי לו על העצבים עם הדחייה שלי, והוא לא חזר.
ואז הבחור שחיבבתי פגע בי, והשלמתי איתו כבר, אבל הפגיעה הזאת באמת גרמה לי להבין שהחיבה שלי אליו היא אפלטונית, היא פשוט עמוקה.
כנראה כשאני מחבבת גברים, אפילו אם אני לא מעוניינת בהם רומנטית, זה פשוט עמוק... ולא יודעת, משום מה הוא כן רוצה להיות שם בשבילי ולעזור לי, אפילו שבאמת נראה שהוא לא מעוניין בי מעבר.
אני חושבת שהוא פשוט אדם טוב.
ממש עברתי מהשיחה איתו, אחרי שהשלמתי איתו, לשיחה עם הבחור הגבוה, כי הוא בדיוק בא אחרי שפתרתי את העניין איתו עם הבחור שחיבבתי.
כאילו לא היה מרווח בין לבין.
האמת שאחרי שפרקתי את כל מה שהרגשתי, עם האנשים ששיתפתי והדברים שכתבתי, אפילו שעוד לא דיברתי עם הבחור שרבתי איתו אבל הוא כן אמר לי שננהל שיחה מחר - הרגשתי טוב.
בקטע ששאלו אותי מה איתי, לא עניתי "סביר", "בסדר", "יכול להיות יותר טוב" - עניתי: "אני בטוב תודה."
הייתי בטוב.
לפני שפתרתי את העניין שפגע בי והכניס אותי לדיכאון, לפני שהבחור הגבוה חזר אליי בדיוק כמו שרציתי.
פשוט הייתי בטוב, כי התמודדתי עם משהו נפשית, ומצאתי בקושי שחשתי, תכלית.
כאילו, היה משהו בדיכאון, ברע הקיצוני שהרגשתי שאני חווה תמיד, בזה שכבר המון זמן לא היה לי טוב ולא חשתי שמחה בחיים - שכאילו, לא יודעת למה, במקום לייאש אותי חיזק אותי.
כי עכשיו אני לא מצפה מהחיים להיות קלים.
ועכשיו אני לא מטעה את עצמי לחשוב, שאם קשה לי זה אומר שאני טועה ולא בדרך הנכונה.
אני בדרך הנכונה דווקא כי קשה לי.
רציתי שני גברים, מסיבות שונות, והיה לי קשה להתמודד עם זה, ובחרתי במישהו אחד, בידיעה שאני רוצה גם את האחר אבל לא עכשיו.
והתוצאה?
קיבלתי את האחר בזמן שהיה נכון לי, בלי תחושת קונפליקט של "רגע אבל אני מחבבת מישהו אחר".
עכשיו אני יכולה להגיד שאני מחבבת מישהו, אבל זה אפלטוני, ולא סותר בכלל את החיבור שאני חשה אל האדם הגבוה.
האמת היא שאני חושבת שהוא נכנס לי לחלומות.
אמרתי כבר לאנשים שלאחרונה אני חולמת שיש לי בן זוג בחלומות שלי, כאילו מישהו שהוא פשוט נוכח בחלומות שלי והוא בן זוג.
לא אמרתי שחשתי שזה הבחור הגבוה, אבל עכשיו אני כאילו....
אני פשוט מקבלת וייבים של זוגיות.
בחיים שלי לא קיבלתי וייבים של זוגיות.
האנשים שסיפרתי להם על חלומות האלה צחקו, ואחד מהם אמר משהו על איזה חלום מטופש, ועל כך שחודש אחרי "זה התגשם", ואני חושבת שזה היה משהו טריוויאלי ברמות, כמו לאכול איזשהו מאכל.
ואז מישהו אחר אמר "אז עוד חודש יש לך חבר".
ואני כאילו ביני לבין עצמי, לא פוסלת את זה, אפילו שאני באמת מרגישה לא מוכנה לזוגיות בשיט.
אם אתם גם תוהים למה אני ככה, כמו הרבה אחרים, אז התשובה היא - שזה קשה להכיל אדם אחר, כשאתה לא יודע מי אתה בכלל.
אני פשוט מרגישה חיבור מוזר אל הבן אדם.
הוא מקבל חיבה כל כך טוב.
גם אין בינינו פער גילאים גדול, בסך הכול שנתיים.
הוא גורם לי להרגיש שוב ושוב, שבא לי לאהוב אותו.
יש שיר שיצא לאחרונה, "השגחה פרטית", ויש שם את השורה המוכרת: "מה ששלי יגיע עד אליי."
איתו, זה מרגיש ככה.
הוא כל כך הטיפוס שלי.
וכן סורי, אני בחורה שיטחית, אני אוהבת גברים גבוהים, אפילו שאני מטר חמישים.
הוא כאילו... הוא כל כך גבוה.
עוד לא ראיתי אותו פנים מול פנים וזה מפחיד לחשוב על זה בגלל ההבדלי גובה.
אבל כשסיפרתי לבחור שאני מחבבת, על ההתבלטות שלי ועל כך שיש משהו רעיל באדם הזה ושזה עושה לי את זה - והוא כאילו שמע את זה ונבהל ואמר לי למה לעשות את זה ולמה לצאת איתו ושלא... ואני אמרתי: "אבל הוא כל כך גבוה...".
כאילו, איימ ג'סאט א גירל.
אה והוא מזל דגים אגב.
אם הוא היה עקרב הייתי בורחת חחחחחחחחח
והבחור שאני מחבבת בקטע אפלטוני הוא סרטן, וסוג של רציתי מישהו שהוא מזל סרטן.
הרבה חושבים שמזל סרטן הוא כאילו רכרוכי, אבל יש בו משהו מאוד גברי בעיניי, בקטע של לפעול ולהיות חדור מטרה.
אני מזל שור כמובן, אז כאילו, מזל אדמה עם מזלות מים כמובן שזה הולך.
אבל באמת שלא יצא לי ממש להתחבר עם מזלות מים עד כה, כי הם פשוט... רגישים מדי עבורי, בעיקר דרך מסך, הניסוחים שלי מאוד אגרסיביים לאנשים.
בעיקר יצא לי להתחבר עם מזלות אוויר ואדמה.
שזה כאילו: דלי, מאזניים, תאומים, בתולה, גדי ושור.
בכל אופן, ניסיתי לשתף משהו כשהייתי בדיכאון ובמחשבות אחרות, אבל פשוט לא הרגיש לי נכון עד כה לשתף משהו מהדברים שכתבתי.
לפי מה ששמרתי אצלי, שמרתי שישה קטעים שלא שיתפתי.
לא יודעת, אני בתהליך של ללמוד להקשיב לרגשות שלי, כי אני מרגישה הרבה יותר יציבה ומובנת לעצמי, כשאני כל הזמן בודקת מה אני מרגישה שנכון ולמה אני חושבת שנכון.
זה מה שחשוב, שלא משנה מה אני אעשה, אני אהיה בטוב.
לא באנו לעולם הזה בשביל לסבול, זה אולי חלק מהתהליך שאנשים צריכים לעבור מכל מיני סיבות, אבל זה לא מקום שאמורים להישאר בו.
וזה כאילו, מסר כל כך ברור מאליו... אבל אני חושבת שאנשים שכן סובלים, וכן מתקשים עם זה, בכל זאת צריכים לשמוע את זה.
אגב, פרויקט היל מארי אחלה סרט.
אני שמחה שלא קראתי את הספר, אני לא חושבת שהייתי נהנית לקרוא את זה, כי זה די מבלבל בעיניי.
אבל אולי אני כן אקרא את הספר עכשיו כשאני יודעת למה לצפות, נחיה ונראה.
(6/7/26 13:09)
אבל מאז שנקלט לי שדיכאון זה משהו שאני צריכה להילחם בו, התחלתי לחוות את זה אחרת.
כי נלחמתי לא להיות בדיכאון, ואז נכנסתי לדיכאון כי פשוט - די, היה לי כל כך רע.
לא רציתי להיות במצב הזה של דיכאון, של להרגיש שלחיי אין משמעות, ואפילו להגיד לאנשים שאני לא מבינה למה נולדתי בכלל ושהייתי מעדיפה לא להיות קיימת.
אי אפשר להסביר את זה לאנשים שלא הרגישו ככה, את הרצון לא להיות קיים.
בכל אופן, הדיכאון הפעם לא היה נסיבתי, למרות שאכן מאוד רע לי מבחינת המצב שלי ומה שקורה איתי, בשורש שלו הדיכאון היה קיומי.
בקטע של: "לשם מה אני פה? רק בשביל לסבול?"
התעסקתי המון בדיכאון שלי, כאילו פתאום הדיכאון נתן לי כוח, להגיד שכואב לי, להגיד שרע לי וחרא לי, ושאין תכלית בעיניי למה שקורה לי.
פרקתי לחצים, הייתי כנה עם אנשים בלי לפחד מה הם יחשבו עליי, ולהפתעתי מי שנפתחתי בפניו וסיפרתי לו על המצב שלי, הגיב לי פחות או יותר את הדעות שלי.
שאלו אותי למה אני מרגישה ככה, אמרו לי שחבל, אמרו לי שאני צריכה להילחם בזה, ואני אמרתי שאני כן נלחמת.
אבל שמתי דגש על כך, שההקלה היחידה שאני מוצאת במצב כזה, זה בלהיות כנה.
שיש משהו בלבטא את הקושי שאני חשה, את המחשבות הלא טובות, האפילו קשות לשמיעה, שפשוט עשה לי כל כך טוב.
גם כתבתי על זה, דיברתי עם שני אנשים על הדיכאון שלי, כתבתי על איך שאני חווה את הדיכאון אחרת מאז שהבנתי כמה הוא שולט בחיי, ואת איך שפתאום הדיכאון נותן לי כוח כי הוא מזכיר לי להילחם.
זה כאילו, לראות את האויב מול הפנים, ופתאום יש לך כוח לעמוד מולו, אפילו שהיית מעדיף לא לפגוש אותו בכלל.
כתבתי על כך שהאדם שאני מחבבת פגע ברגשותיי, ואני אצטט בדיוק את מה שכתבתי אתמול.
"האדם שאני מחבבת פגע ברגשותיי.
בקטע של לבכות לפני השינה, ולא לצאת מהמיטה בשבת, ולחשוב על מה שקרה כל הזמן.
זה גורם לי להרגיש בלופ, ולמעשה, אני חושבת שזה עורר אצלי את הדיכאון הקיומי.
כי שוב בחרתי במישהו שגרם לי לבכות, ושוב אני מרגישה שלא שמים עליי פס ושאני מחבבת את האחר יותר משהוא מחבב אותי.
אני פשוט מאוכזבת ברמות, בקטע שיורד לי ממנו ואני סוג של מתחרטת שלא יצאתי עם הבחור הגבוה שבמילא לא התאים לי, אבל לפחות הציע לי דברים שרציתי.
אם הבחור הגבוה יחזור, אני כנראה אצא איתו.
אומרים מה ששלך שלך, ואחרי איך שהתנהגתי אליו אני מבינה למה הוא נעלם לי, ובכל זאת אני מקווה שהוא יחזור אפילו רק כדי לשמוע ממני שאני מתגעגעת אליו.
סגרתי את הסיפור איתו, כי חיבבתי מישהו אחר, זה היה כל העניין.
לא הרגשתי שזה בסדר לצאת איתו במצב כזה, ועכשיו... אני עדיין לא בטוחה שזה נכון לצאת איתו, כי הוא מאוד רעיל.
אבל הוא רעיל בקטע שעושה לי את זה."
-
12 שעות אחר כך הבחור הגבוה שלח לי הודעה, וזה היה אחרי שהוא לא דיבר איתי מלא זמן.
הגשמתי את מה שרציתי, הדבר הראשון שעשיתי זה לומר לו שהתגעגעתי אליו.
לא כל כך שיתפתי פה מה יש לי איתו, כי בזמנו היו שלושה גברים שדיברתי איתם בו זמנית, וזה הרגיש קצת טראשי להתעסק בזה דרך כתיבה.
כן כתבתי על זה אבל לא שיתפתי את זה, כי אתם יודעים, מביך.
אבל אם לסכם מה עבר לי בראש באותה תקופה, זה: "מזלות המים מחרפנים אותי."
כי שלושתם מזלות מים.
נפגשתי אם אחד מהם, שלא הייתי בקטע שלו וזה היה סתם בקטע חברי, והוא גם ידע את זה והבין שאני רוצה להיפגש איתו כי אני מרגישה שאני משתגעת ושאני הולכת לצאת עם הבחור הגבוה שמבחינתי בזמנו היה "הבחור הרעיל".
אז נפגשתי איתו, כדי להוציא את כל העניין הזה של לצאת מהמערכת, אבל זה לא עבד, אבל עשיתי סופית איקס על מישהו אחד, ואז נשארתי עם שניים.
הבחור שהתחלתי לחבב פתאום, והבחור הגבוה.
בסופו של דבר בחרתי בבחור שהתחלתי לחבב, כי לא היה שם עניין של זוגיות, אלא יותר - הוא רוצה לעזור לי, ואני רוצה את חברתו.
הסיבה שכן היה פה סוג של בחירה בין שני גברים, אפילו שזאת לא הייתה בחירה רומנטית, היא כן מאוד חיבבתי אותו, ולכן אמרתי לבחור הגבוה שזה לא מתאים כי יש לי רגשות אל מישהו אחר.
הוא לא ממש קיבל את זה, אני הסברתי שאני רק מנסה להיות הוגנת, שאפילו שאני לא מתכוונת לצאת עם מישהו אחר, זה עדיין לא בסדר לצאת איתו, כשאני מחבבת מישהו אחר.
היו לנו שיחות פה ושם עד שעליתי לו על העצבים עם הדחייה שלי, והוא לא חזר.
ואז הבחור שחיבבתי פגע בי, והשלמתי איתו כבר, אבל הפגיעה הזאת באמת גרמה לי להבין שהחיבה שלי אליו היא אפלטונית, היא פשוט עמוקה.
כנראה כשאני מחבבת גברים, אפילו אם אני לא מעוניינת בהם רומנטית, זה פשוט עמוק... ולא יודעת, משום מה הוא כן רוצה להיות שם בשבילי ולעזור לי, אפילו שבאמת נראה שהוא לא מעוניין בי מעבר.
אני חושבת שהוא פשוט אדם טוב.
ממש עברתי מהשיחה איתו, אחרי שהשלמתי איתו, לשיחה עם הבחור הגבוה, כי הוא בדיוק בא אחרי שפתרתי את העניין איתו עם הבחור שחיבבתי.
כאילו לא היה מרווח בין לבין.
האמת שאחרי שפרקתי את כל מה שהרגשתי, עם האנשים ששיתפתי והדברים שכתבתי, אפילו שעוד לא דיברתי עם הבחור שרבתי איתו אבל הוא כן אמר לי שננהל שיחה מחר - הרגשתי טוב.
בקטע ששאלו אותי מה איתי, לא עניתי "סביר", "בסדר", "יכול להיות יותר טוב" - עניתי: "אני בטוב תודה."
הייתי בטוב.
לפני שפתרתי את העניין שפגע בי והכניס אותי לדיכאון, לפני שהבחור הגבוה חזר אליי בדיוק כמו שרציתי.
פשוט הייתי בטוב, כי התמודדתי עם משהו נפשית, ומצאתי בקושי שחשתי, תכלית.
כאילו, היה משהו בדיכאון, ברע הקיצוני שהרגשתי שאני חווה תמיד, בזה שכבר המון זמן לא היה לי טוב ולא חשתי שמחה בחיים - שכאילו, לא יודעת למה, במקום לייאש אותי חיזק אותי.
כי עכשיו אני לא מצפה מהחיים להיות קלים.
ועכשיו אני לא מטעה את עצמי לחשוב, שאם קשה לי זה אומר שאני טועה ולא בדרך הנכונה.
אני בדרך הנכונה דווקא כי קשה לי.
רציתי שני גברים, מסיבות שונות, והיה לי קשה להתמודד עם זה, ובחרתי במישהו אחד, בידיעה שאני רוצה גם את האחר אבל לא עכשיו.
והתוצאה?
קיבלתי את האחר בזמן שהיה נכון לי, בלי תחושת קונפליקט של "רגע אבל אני מחבבת מישהו אחר".
עכשיו אני יכולה להגיד שאני מחבבת מישהו, אבל זה אפלטוני, ולא סותר בכלל את החיבור שאני חשה אל האדם הגבוה.
האמת היא שאני חושבת שהוא נכנס לי לחלומות.
אמרתי כבר לאנשים שלאחרונה אני חולמת שיש לי בן זוג בחלומות שלי, כאילו מישהו שהוא פשוט נוכח בחלומות שלי והוא בן זוג.
לא אמרתי שחשתי שזה הבחור הגבוה, אבל עכשיו אני כאילו....
אני פשוט מקבלת וייבים של זוגיות.
בחיים שלי לא קיבלתי וייבים של זוגיות.
האנשים שסיפרתי להם על חלומות האלה צחקו, ואחד מהם אמר משהו על איזה חלום מטופש, ועל כך שחודש אחרי "זה התגשם", ואני חושבת שזה היה משהו טריוויאלי ברמות, כמו לאכול איזשהו מאכל.
ואז מישהו אחר אמר "אז עוד חודש יש לך חבר".
ואני כאילו ביני לבין עצמי, לא פוסלת את זה, אפילו שאני באמת מרגישה לא מוכנה לזוגיות בשיט.
אם אתם גם תוהים למה אני ככה, כמו הרבה אחרים, אז התשובה היא - שזה קשה להכיל אדם אחר, כשאתה לא יודע מי אתה בכלל.
אני פשוט מרגישה חיבור מוזר אל הבן אדם.
הוא מקבל חיבה כל כך טוב.
גם אין בינינו פער גילאים גדול, בסך הכול שנתיים.
הוא גורם לי להרגיש שוב ושוב, שבא לי לאהוב אותו.
יש שיר שיצא לאחרונה, "השגחה פרטית", ויש שם את השורה המוכרת: "מה ששלי יגיע עד אליי."
איתו, זה מרגיש ככה.
הוא כל כך הטיפוס שלי.
וכן סורי, אני בחורה שיטחית, אני אוהבת גברים גבוהים, אפילו שאני מטר חמישים.
הוא כאילו... הוא כל כך גבוה.
עוד לא ראיתי אותו פנים מול פנים וזה מפחיד לחשוב על זה בגלל ההבדלי גובה.
אבל כשסיפרתי לבחור שאני מחבבת, על ההתבלטות שלי ועל כך שיש משהו רעיל באדם הזה ושזה עושה לי את זה - והוא כאילו שמע את זה ונבהל ואמר לי למה לעשות את זה ולמה לצאת איתו ושלא... ואני אמרתי: "אבל הוא כל כך גבוה...".
כאילו, איימ ג'סאט א גירל.
אה והוא מזל דגים אגב.
אם הוא היה עקרב הייתי בורחת חחחחחחחחח
והבחור שאני מחבבת בקטע אפלטוני הוא סרטן, וסוג של רציתי מישהו שהוא מזל סרטן.
הרבה חושבים שמזל סרטן הוא כאילו רכרוכי, אבל יש בו משהו מאוד גברי בעיניי, בקטע של לפעול ולהיות חדור מטרה.
אני מזל שור כמובן, אז כאילו, מזל אדמה עם מזלות מים כמובן שזה הולך.
אבל באמת שלא יצא לי ממש להתחבר עם מזלות מים עד כה, כי הם פשוט... רגישים מדי עבורי, בעיקר דרך מסך, הניסוחים שלי מאוד אגרסיביים לאנשים.
בעיקר יצא לי להתחבר עם מזלות אוויר ואדמה.
שזה כאילו: דלי, מאזניים, תאומים, בתולה, גדי ושור.
בכל אופן, ניסיתי לשתף משהו כשהייתי בדיכאון ובמחשבות אחרות, אבל פשוט לא הרגיש לי נכון עד כה לשתף משהו מהדברים שכתבתי.
לפי מה ששמרתי אצלי, שמרתי שישה קטעים שלא שיתפתי.
לא יודעת, אני בתהליך של ללמוד להקשיב לרגשות שלי, כי אני מרגישה הרבה יותר יציבה ומובנת לעצמי, כשאני כל הזמן בודקת מה אני מרגישה שנכון ולמה אני חושבת שנכון.
זה מה שחשוב, שלא משנה מה אני אעשה, אני אהיה בטוב.
לא באנו לעולם הזה בשביל לסבול, זה אולי חלק מהתהליך שאנשים צריכים לעבור מכל מיני סיבות, אבל זה לא מקום שאמורים להישאר בו.
וזה כאילו, מסר כל כך ברור מאליו... אבל אני חושבת שאנשים שכן סובלים, וכן מתקשים עם זה, בכל זאת צריכים לשמוע את זה.
אגב, פרויקט היל מארי אחלה סרט.
אני שמחה שלא קראתי את הספר, אני לא חושבת שהייתי נהנית לקרוא את זה, כי זה די מבלבל בעיניי.
אבל אולי אני כן אקרא את הספר עכשיו כשאני יודעת למה לצפות, נחיה ונראה.
(6/7/26 13:09)