כשפתחו את המסעדה התימנית יאמני, בראשון לציון, וגם ברדיו דיברו על הדירוג העולמי של מסעדות ישראליות, נזכרתי במסעדה מרקו באילת ויוסקה דגים. כולם דיברו על המנות הגדולות שמרקו היה נותן לסועדים ויוסקה דגים הפך סמל לאילת. אחר כך הגיע לאילת אריזונה, הגלידריה הראשונה וגם פלאפל ניתן היה להשיג באילת ולא היה צריך בשביל זה, לנסוע בטיול השנתי לצפון.
בזמנו, בסוף שנות השבעים כשהתחתנתי ועברתי לראשון לציון, נסעתי כל ששי לתל אביב, לרחוב בן יהודה, בשביל לקנות עוף בגריל. כעבור זמן לא רב, מישהו בראשון גם פתח מסעדת עוף בגריל. אירוע חשוב.
לפני זה, גרתי תקופה קצרה גם בירושלים, שם הייתה בשוק מחנה יהודה, מסעדה מאוד מפורסמת. עוד אירוע קולינרי חשוב, אחרי החתונה, היו מסעדות הדגים שנקראו "דג על הדן", בצפון הארץ, לשם נסעתי כדי לאכול את הדגים הטעימים במיוחד שם. מאוחר יותר, גם בעכו, כשנסעתי לפסטיבל עכו, אכלתי דגים ובנוסף חומוס עם טחינה ופול, שהיו מאוד טעימים. אני לא יכול להגדיר את עצמי, כמרקו פולו של האוכל, את הטעימה מהטרנד של שנות השמונים, מסעדות בנווה צדק, טעמתי בזכות העבודה. היה זה בגלל שחגגו למישהו בכיר שעזב, במסעדה שם, הזדמן לי, בפעם ראשונה, לאכול צלעות כבש. מאכל יקר מאוד, שעד אז לא הרשתי אותו לעצמי.
למעשה הנעורים שלי היו דלים ורזים... הסתפקתי לרוב בפלאפל, כי שווארמה הייתה יקרה וברבע עוף עם צ'יפס, בתחנה המרכזית בתל אביב. או, בסטיק, שניצל, או חזה עוף, במסעדת בוטיק העוף, שהייתה ממוקמת בבן יהודה, בשנות השבעים. במסעדות יכולתי להרשות לעצמי רק שניצל, בכרם התימנים, מקום שם גרתי בחדר, בשכירות. אני זוכר את הסטיק הראשון שאכלתי בתל אביב, בדרום, שהיה קשה כמו סוליה, אבל לא ידעתי שזה אשמת המסעדה. כי לא הכרתי סטיק עסיסי אמיתי. אז נהגתי לאכול בדרך כלל, במסעדת פועלים זולה. הרפתקאה קולינרית הייתה כשחבר לקח אותי לאכול, בבית ברנר בתל אביב, שם הכינו מאכלים ביתיים טעימים ולא זולים. בשבתות, אכלתי לא פעם, במסעדה פולנית, במי קומת מרתף, ליד דיזנגוף. שם התוודעתי לרגל קרושה, הידועה והשנואה.
בתקופה הקצרה שגרתי בירושלים, מצבי היה עוד יותר רע. ולא פעם הסתפקתי, בתור ארוחה במסעדה, באורז עם רוטב בשר מעל... הארוחות שלי בהפסקות בעבודה, היו קופסת סרדין של דגיר...
בזמנו, בסוף שנות השבעים כשהתחתנתי ועברתי לראשון לציון, נסעתי כל ששי לתל אביב, לרחוב בן יהודה, בשביל לקנות עוף בגריל. כעבור זמן לא רב, מישהו בראשון גם פתח מסעדת עוף בגריל. אירוע חשוב.
לפני זה, גרתי תקופה קצרה גם בירושלים, שם הייתה בשוק מחנה יהודה, מסעדה מאוד מפורסמת. עוד אירוע קולינרי חשוב, אחרי החתונה, היו מסעדות הדגים שנקראו "דג על הדן", בצפון הארץ, לשם נסעתי כדי לאכול את הדגים הטעימים במיוחד שם. מאוחר יותר, גם בעכו, כשנסעתי לפסטיבל עכו, אכלתי דגים ובנוסף חומוס עם טחינה ופול, שהיו מאוד טעימים. אני לא יכול להגדיר את עצמי, כמרקו פולו של האוכל, את הטעימה מהטרנד של שנות השמונים, מסעדות בנווה צדק, טעמתי בזכות העבודה. היה זה בגלל שחגגו למישהו בכיר שעזב, במסעדה שם, הזדמן לי, בפעם ראשונה, לאכול צלעות כבש. מאכל יקר מאוד, שעד אז לא הרשתי אותו לעצמי.
למעשה הנעורים שלי היו דלים ורזים... הסתפקתי לרוב בפלאפל, כי שווארמה הייתה יקרה וברבע עוף עם צ'יפס, בתחנה המרכזית בתל אביב. או, בסטיק, שניצל, או חזה עוף, במסעדת בוטיק העוף, שהייתה ממוקמת בבן יהודה, בשנות השבעים. במסעדות יכולתי להרשות לעצמי רק שניצל, בכרם התימנים, מקום שם גרתי בחדר, בשכירות. אני זוכר את הסטיק הראשון שאכלתי בתל אביב, בדרום, שהיה קשה כמו סוליה, אבל לא ידעתי שזה אשמת המסעדה. כי לא הכרתי סטיק עסיסי אמיתי. אז נהגתי לאכול בדרך כלל, במסעדת פועלים זולה. הרפתקאה קולינרית הייתה כשחבר לקח אותי לאכול, בבית ברנר בתל אביב, שם הכינו מאכלים ביתיים טעימים ולא זולים. בשבתות, אכלתי לא פעם, במסעדה פולנית, במי קומת מרתף, ליד דיזנגוף. שם התוודעתי לרגל קרושה, הידועה והשנואה.
בתקופה הקצרה שגרתי בירושלים, מצבי היה עוד יותר רע. ולא פעם הסתפקתי, בתור ארוחה במסעדה, באורז עם רוטב בשר מעל... הארוחות שלי בהפסקות בעבודה, היו קופסת סרדין של דגיר...