ברווז עיתונאי/ ירון פז
זה היה די מוזר, לראות אותו שוחה בבריכה של הכנסת, נע מצד לצד תוך כדי התקדמות. הראש, יבש, מחוץ למים.
ניגשתי אליו, לברר מי זה המכוער. "איקארוס ברנהולץ, עיתונאי," הציג את עצמו.
"ברור," אמרתי, "אתה הכי מתאים להיות כתב פרלמנטרי."
"כן, ככה זה אתנו הברווזים. לא ממש שוחים, לא ממש מעופפים, ובאשר לריצה, לא בדיוק אסתר רוט-שחמורוב. אז מה נשאר? עיתונות."
"גם אני ברווזה" אמרתי. "לא ממש משוררת, לא איזה מחברת רומנים דגולה. מה נשאר? סיפורים קצרים."
דבר הוביל לדבר. להפתעתי, לא הסב ראשו כשגהרתי לעברו. התנשקנו ארוכות. המקור שלו היה מעט מלוח אבל זה לא הפריע לי לרגע.
"הלו, הלו, פה זה לא מקום לנשיקות", ניסה קצין הכנסת לגרש אותנו. התעלמנו.
כשברנהולץ הפך לברבור, טיפסתי על גבו ויצאנו יחד אל המרחבים. הרגשתי כמו בסצנת הסיום של מערבון כשהגיבור רוכב אל השקיעה, אי שם באופק. הפי אנד. אבל לך תדע. עם אחד שקוראים לו איקארוס, הכול יכול לקרות. בהזדמנות הראשונה, אקנה סופר-גלו. שיהיה. למקרה שיחליט לעוף אל השמש.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
