פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני שלושה שבועות סייג' (ל"ת)

  

  סייג'

  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
  

  • לפני שלושה שבועות Death by a Thousand Cuts Hill

    

    Hill

    https://youtu.be/rqsmrSyLTNM?si=RXwdz1ow-6gfewCQ
    :)
    
    סאן, את כמובן לא צריכה שיגידו לך איך להתמודד עם הפרידה הזו. מקריאה אותך ספציפית בקונטקסט הנוכחי ובהיבט רחב יותר למכלול האישיות שלך- עושה רושם שאת במודעות רחבה ועם כלים לנווט את הסיטואציה שאת חווה, ולצד זאת, תזכרי שכשאדם אחד יוצא מאיתנו מתפנה מקום, מרווח,לאנרגיה חדשה להיכנס. היא יכולה להגיע בצורה גשמית של אדם אחר, או עשייה, או אפשרות, או בכלל בדמות של שינוי מהותי, של פנאי מחשבתי ונפשי שמולידים משהו אחר והאחרות הזו, חשובה עד מאוד.
    
    כל סוף הוא קשה וצריך לכבד אותו כמו שציינת מעלה, גם אם לפעמים הסוף לכשעצמו הוא לא הבעיה כי יש אמונה שאומרת שאם מישהו עזב אותנו זה כי חלק בנו רצה שהוא ינטוש אותנו, אז בתודעה שלנו אנחנו מוכנים לסיום הזה.. האם בכלל באמת אפשר להיות מוכנים לסיום כלשהו? ככל הנראה כשאנחנו מאבדים אחיזה רגשית לאותו משהו/מישהו.
    וגם בהעדר האחיזה הרגשית הזו, ככל שהסוף נגמר בצורה אכזרית, מנוכרת, הוא מותיר בנו סימן.
    כי לפעמים זו לא העובדה שאנשים יוצאים מאיתנו אלא זה האופן בו עשו זאת.
    אז מניחה שלפחות הוא לא השליך אותך כאילו את כלום, כאילו את דבר חסרת משמעות וזה דבר טוב, זה אומר שאחרי שתעברי את תהליך ההיפרדות שלך ממנו, תחלימי ותמשיכי הלאה. הכי חשוב, תותירי אותו מאחור.
    כי לפעמים עדיף להיפרד, להעלם.
    להישאר אבק ברוח.
    

    ---

    הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

    כותרת התגובה:
    תוכן התגובה:

    * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
    

    • לפני שלושה שבועות תודה היל סייג'

      

      סייג'

      הסוף בהחלט לא היה אכזרי, זה פשוט היה בנקודה שבה אני באמת באמת לא רציתי לסיים את הקשר.
      אבל אני כן זוכרת שהייתה שיחה על איך שאני מרגישה שהוא לא מכבד אותי, שאני לא יכולה להיות בקשר עם מישהו שלא מכבד אותי, ושהייתי בקונפליקט כי רציתי שהוא יכבד אותי והייתה לי את ההבנה שהדרך היחידה להשיג כבוד זה לעזוב.
      ואז ממש באותה שעה זה פשוט קרה.
      לא רציתי את זה, אבל ככה יצא, כן הייתה שיחה על זה בעיקר כי אני רציתי שיחה על זה, ואחרי זה לא נשארה לי ברירה אלא פשוט לקבל את זה שהוא לא רוצה קשר איתי יותר.
      
      אז מה שאני מנסה להגיד, זה שיש משהו במה שאת אומרת בנוגע לאמונה הזאת שאם מישהו עוזב זה כי יש חלק בנו שרוצה.
      זה פשוט קשה כי בכל פעם שאני חושבת על כמה שאהבתי אותו וחיבבתי אותו, אני מתחילה לבכות.
      אבל זה משתפר, מצטמצם, נהיה רק רגע של בכי במקום דאון של ימים.
      

      ---

      הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

      כותרת התגובה:
      תוכן התגובה:

      * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.
      

      • לפני שלושה שבועות את Hill

        

        Hill

        ידעת לבחור בעצמך, סאן.
        וזה כל כך חשוב, כל כך. בטח כשעומד מולך מישהו שאת אוהבת.
        ואת יודעת מה? זו אהבה אמיתית. כי בין היתר אהבה היא בחירה.
        אהבה היא טובה ומיטיבה עם החולקים אותה ביניהם. היסודות שלה לעולם לא יכולים להיות הרסניים.
        כל גרסה אחרת של רגש שאינו מטיב, הוא פן של אגו, של מכאובים והנעות אחרות של הנפש.
        
        ובאשר לבכי, לפעמים זה הביטוי הכי עמוק שיש, עומק שבא לידי ביטוי בהחסרת הפעימה הזו, מבפנים.
        וזה ימשיך להשתפר סאן, זה דפנטלי ימשיך.
        
        
        

        ---

        הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

        כותרת התגובה:
        תוכן התגובה:

        * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.