פורומים » סיפור שכתבתי

כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.

• לפני חודשיים ימים טובים שוחי

  היו לה את העיניים היפיפיות והירוקות האלו, שהתחבאו מאחורי עפעפיים עייפות, היה לה מראה כמעט חתולי, היה לה את הגישה המתעלמת שגורמת לך לרעוד ולא לדעת איך להרגיש ולהתנהג, וכששאלתי, נהגה לומר שזה לא בכוונה, הייתי חייב להאמין לה. אבל, גם עם כל זה, כשהיינו לבד היה נראה ששנינו נדלקים, אבל היה הבדל בינינו- היא דברה, אמרה מה שרצתה, אבל אני, פחדתי, מסונוור מהביטחון הלא מוקצן שהיא שדרה.
  לאט לאט הפכנו לחברים טובים ונפגשנו לעיתים. לקראת הרונדו (מנהג מוזר של השמיניסטים לקשט את הרכבים שלהם ולירות אחד בשני עם רובי מים, ספרי חוטים, קצף וכולי) החלטנו לעשות אותו ביחד, ירדתי מהרכבת הקלה בבת ים, חיכיתי בתחנה וקראתי ספר, והיא הופיעה פתאום בראיה הפריפרית שלי, זה היה יום חם ולח, היא לבשה חזיית ספורט שחורה ומכנסיים שחורים קצרים וצמודים מאוד. יכולת לראות את הקנאה בעיניים של הנשים וכמעט להרגיש את הזרגים המזדקרים של הגברים, ולמרות שלא היינו ביחד, הרגשתי גאווה.
  הסתובבנו וקנינו כל מיני חומרי יצירה ברחבי העיר שלה, לאחר הקניות היא הכניסה אותי לביתה, דירה בקומה 20 עם נוף לחוף הים. לאחר שערכה לי טיול מוזיאוני לכל חפץ בחדר שלה, הקשבנו למוזיקה וצחקנו תוך כדי שתכננו, הכנו ושיפצנו קישוטים לרכב של אמא שלה (suv לבן חשמלי), ניצלתי את נשמת האומן שאבא שלי נהג להזכיר שיש לי בשביל ליצור קישוטים יצירתיים מאוד, הכל היה שווה את זה כשהיא אישרה את מילותיו של אבא שלי. השעות עברו ודיברנו על איך שהשקיעה תהיה יפה לראות מהמרפסת, היא הציעה שנראה את השקיעה, אבל לא הספקנו.
  היא הסיעה אותי חזרה הביתה כמה דקות אחרי שהיה אמור להיות לה מלווה לילה, פושעת.
  
  
  
  
  למחרת בבוקר בערך בשבע ירדתי לחנייה של הבית שלי וחיכיתי לה, כשהגיעה לא יכולתי שלא לתת חיוך גדול בראיה שלה, היא לבשה ביקיני כתום פרחוני מתחת למכנס קצר וחולצת בטן שחורה (שחור היה הצבע שלה), סדרנו מה שיכולנו לגבי הקישוטים כשהבנו שאנחנו צריכים לעלות לבית שלי ולהכין כיתוב יצירתי. הלכנו ברחבה מתחת לבית שלי, וזה כשהשמש האירה לה את העיניים והוציאה את כל הירוק הצהוב והחום מעמוק בתוך העין, חשבתי על עלה מואר בזמן השקיעה, וכמו עלה בסתיו, אני נושר, נופל בשבילה. היא חייכה אליי ואני ראיתי עתיד ורוד, בהיר, החיוך שלה קרן חזק יותר מהשמש, כמו ששלג מקרין את הקרינה של השמש חזרה לשמים, כך העור הלבן שלה עשה לעיניים שלי.
  זו הייתה הפעם הראשונה והיחידה שהייתה בביתי, ולאחר שעזבנו, החדר היה בלגן רועש מחלקי נייר נצנצים שמפוזרים בכל מקום, ומוזיקה רועשת שמרעידה את הקירות, היא התאהבה בארנב שלי שוקו, הוא באמת בוביל'ה.
  ירדנו חזרה לחנייה והתחלנו לסדר ולקשט את ה-suv, נגמר לנו הדבק הדו צדדי אז הכנו תחליף בעזרת דבק סלוטייפ שהדבקנו לעצמו כשהצד הדביק בחלק החיצוני של המעגל שנוצר. בזה השתמשנו כדי להדביק הכל, כולל את הכיתוב שחתכנו, ''12 שנים זה לא הולך ברגל'', הבדיחה היא שאנחנו ברכב, חשבתי שזה לא מובן עד כדי כך שרציתי להוסיף כיתוב בסוגריים- "(אנחנו ברכב)" אבל היא אמרה שזה קצת קרינג' ויכולתי להבין את הצד שלה.
  בדרך לבית הספר נפלו לנו חלקים מהקישוטים, וכל פעם יצאתי והחזרתי אותם, כמעט נדרסתי! צחקנו כל הנסיעה, הגענו למגרש החנייה וראינו את הרכבים של כולם, אנשים הפנו את מבטם למרכבה שלנו, עשינו slay ל-competition, ידענו שאנחנו הכי טובים. יצאנו עם הרובה מים שקנינו שעבד כמו פין של גבר מבוגר מגיל העמידה, פמפמת וכל מה שיצא היה השפרצה דלה (רציתי להביא דוש נייד ודלי מים, היינו מנצחים.), למזלנו העובדה שהיה לנו רובה הרתיע את החיילים.
  השתעממנו ונכנסנו לרכב, החלטנו לנסוע למרכז העיר, התוכנית המקורית הייתה להיפגש עם שמיניסטים מבתי ספר אחרים שאנחנו לא מכירים וביחד לצאת לחוף פלמחים, אבל לשמחתי שנינו לא היינו בעניין של אנשים אחרים באותו הרגע, אולי בכל רגע.
  הגענו לבית מאפה וקנינו סביח בתוך בורקס ופוקצ'ה, אכלנו אותם באוטו, ואז, הגיעה ההחלטה לטייל בקניון, וחיפוש החנייה התחיל. שעה שלמה של חיפוש חניה, במהלך החיפוש הפרח האדום הגדול שהדבקנו לצד הימני של המכסה מנועה של הרכב עף לנו תוך כדי נסיעה. עשינו סיבוב מיד, עצרנו כמה עשרות מטרים מהקישוט המהודר, רצתי מהר כדי לא להידרס מהרכבים שבאו, חשבתי שאם לא אגיע לפניהם, אולי הם ידרסו את הפרח העדין, כל כך מהר שבעת העצירה, נפלתי על הישבן, אבל, הפרח שרד, הייתי גיבור.
  לאחר סיבובים רבים חנינו במרחק הליכה של 5 דקות חמות ולחות מהקניון, נכנסנו ו…, מזגן. לאחר ההכרה הזאת נכנסנו לכל מיני חנויות בגדים בשביל למצוא שמלה לפרום בשבילה, השמלה שהייתה לה ירדה ברמה אחרי ששלחה אותה לתופרת לתיקון קטן. לקח פחות זמן משציפיתי לסיים את החיפושים, לבסוף לא מצאנו שום שמלה אבל כן לאחר שהייה באורבניקה שבה היינו כמו זומבי עייף ונסיכה בוהקת שצוחקת על העייפות שלי מצאנו פיג'מה כחולה וחיננית בשבילה, אפילו בשינה הייתה צריכה להרגיש חמודה. מובן.
  בדרך חזרה לרכב דיברנו על הזמנים המתאימים להשתמש במילה "cunt", היא השתמשה במילה כתיאור לבגד או אקססורי שמשדר ''זנותיות''. לדעתה בזמנים שאתה לא בטוח אם זה מתאים, עדיף שתגיד ''cunty" עם 'y', אני מניח שזה יותר מעביר את הכוונה מאחורי האמירה.
  
  נכנסו לרכב ובדרך ליעד הבא, ישפרו סנטר (או לאשכנזים, מרכז עינב), הפרח היפיפה שלנו שוב ברח לנו, רק שהפעם היינו על כביש מהיר ודבר זה יכל לגרום לתאונה, למזלנו הפרח פגע לרכב מאחורינו בשמשה ולאחר דהייה קצרה נחת על הכביש. בלי קשר לדבר שהרגע קרה, רכב משמאלנו האיץ לידנו, היא הביטה קדימה לכביש בזמן שאני ראיתי שלושה בנות צעירות בגילנו מסתכלות עליה, כשראו שאני צופה בהן, הנערה ליד הנהגת שלפה גלוק משום מקום וחייכה אליי בשיגעון, מיד אמרתי לה ''היא הרגע שלפה אקדח!'' כמצופה היא הייתה מבולבלת, היא נבהלה, הסברתי שהאקדח היה כנראה רובה מים. הגענו לאזור, בפניה לחנייה רכב לפתע הגיע ועקף אותנו, היא כעסה קצת, אני זיהיתי את בפרצוף של האישה ברכב, זו הייתה האישה המבוגרת שעף עליה הפרח, הגיעה לנו שתעקוף אותנו ויותר.
  חנינו ויצאנו מהרכב, ראינו שכמעט כל הקישוטים נעלמו או נהרסו לגמרי, לצערינו ועם הרבה חרטה הורדנו כמעט את כל הקישוטים וגירדנו את הדבק מהרכב ניסינו לא להוריד את הצבע ביחד עם הסלוטייפ והדבק הדו-צדדי, אפילו הורדנו את הצדפה והפנינה שבנינו מנייר וקשרנו לאנטנה של הרכב. הכל לפח.
  נכנסו לאורבניקה, לפי מה שאמרה, החנות בישפרו יותר שופעת מבקניון, גילינו שהיא טועה ואמרתי,
  ''לפחות חווית איך זה לטעות פעם אחת לפני שתמותי''
  ענתה עם חיוך מבולבל, ''מה הכוונה?''
  ''אומרים שנשים אף פעם לא טועות''
  צחקנו ושינינו נושא לכל המוצרים סביבנו, היא אמרה שהיא רוצה לקנות מתנה לאבא שלה אז חיפשנו לו משהו לכמה זמן ואז איבדנו תקווה. על יד אזור הפיצ'פקס היא שאלה אותי, ''רוצה לקנות איתי מחזיקי מפתחות תאומים?"
  לאחר כמה רגעים של מחשבה אני אמרתי לה כמה שאני מעריך את מה שהיא אומרת לי ושנקנה מתישהו, בעבר היא סיפרה לי על כל מיני ידידים שהיו לה, הראתה לי כל מיני דברים שהם הביאו לה, היה לה מחזיק מפתחות תואם עם ידיד שכבר לא ידיד, אני לא רציתי להיות כמוהם, אבל ידעתי שבסוף אהיה.
  נסענו חזרה למרכז העיר לקראת סיום המפגש, היא אמרה שהיא צריכה להיפגש עם החבר הכי טוב שלה מאוחר יותר, אז נתתי לה לסיים את המפגש מוקדם. עצרנו לאכול גלידה, שאלתי אותה שאלה שתהייתי לגביה חודשים, ''למה חסמת אותי באינסטגרם'', ענתה, ''לך תקנה את הגלידות ואז אספר לך'', היא נתנה לי כסף לקנות לנו גלידה במרקט (שנינו היינו עניים אבל אני הייתי יותר). חזרתי עם מגנום שקדים בשבילה וטילון שוקולד בננה קטן בשבילי.
  היא סיפרה לי שהסיבה שחסמה אותי היא שידעה שניסיתי להרשים אותה,
  ''ראיתי שעשית לי stalk ל-highlights'' ''כאילו hellll nahhh nigga''
  ''נכון באמת עשיתי את זה''
  לקחתי את השירים שהיא פרסמה שהיא אוהבת והעלתי דברים שכוללים אותם, עשיתי דברים כדי להסיב את תשומת ליבה. היא אמרה שתוריד את החסימה. היא סיימה את הארטיק וקיבלה שיחה בטלפון מאיציק, חבר טוב של החבר הכי טוב שלה, היא שלחה לו תמונה של הלק ג'ל שלה ושל הרכב שקישטנו, היא דיברה איתו וכל מה שיכולתי לחשוב זה, אני והוא לא שונים, הוא בטח מעוניין בה, הרגשתי כמו שהרגשתי הרבה פעמים, הרגשתי רע, הרגשתי שאני רוצה לתקן את זה, אני לא רציתי לסיים ככה את הפגישה. היא סיימה את השיחה, אמרתי,
  ''רציתי לסיים את המפגש בבום, רוצה בסוף כן ללכת לים?''
  היא ענתה, ''עכשיו אתה אומר שאתה רוצה ללכת לים?'', ''אין לנו זמן''.
  כבר שיפר את ההרגשה שעשיתי משהו לגביה, בדרך הביתה דיברנו על בית הספר, אני השלמתי חלקים חסרים בקשר שלנו בעזרת מה שאמרה,
  ''אז היועצת אמרה לי שדניאל דיבר עליי איתה''
  ''אה, היא ציינה שאני דיברתי איתה עליך?''
  ''אה.. לא, אני מקווה שאמרת רק דברים טובים''
  ''הכי טובים''
  ''נווו מה אמרת?'', ''תספר''
  ''אני אספר לך בעתיד'', הייתי פחדן.
  לפתע נזכרנו שרציתי להביא לה ספר של בוקבסקי שעוד לא יצא לה לקרוא, הוצאתי אותו מהתיק שלי, וזה היה הרגע שגיליתי שזה לא היה הספר הנכון. אז היא אמרה,
  ''רוצה לעלות רגע הביתה ולהביא?''
  ''אין לי כוח לעלות ולרדת לבד'' ''בואי נעלה ביחד''
  ''ניגה אין לי כוח לזה''
  ''טוב לא נורא אני יעביר לך מתישהו''
  יצאתי מהרכב.
  ''ביי!''
  "ביי!!", רציתי להישאר שם לנצח.
  סגרתי את הדלת ונופפנו להתראות, וכשעברה מאחורי בחנייה, הסתובבתי ושוב נופפנו וחייכנו.
  
  
  
  

  ---

  הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה

  כותרת התגובה:
  תוכן התגובה:

  * אנא שים לב: מה ששנוא עליך אל תעשה לחברך. הקפד שלא לפגוע באחרים בהודעתך.