אני ללא ספק מתחברת לשירה יותר ויותר בכל יום שעובר ואני גם מתחילה לחפש ספרים בז'אנר.
כנראה כי אני מתקשה לכתוב בסגנונות אחרים, שירה זה הדבר היחיד שזורם כרגע.
אני מנסה להפוך כמעט כל דבר פואטי או מעניין שעובר לי בראש לשיר ויש לי טיוטות של שירים שונים שעוד לא התבשלו והכול פשוט מתערבב.
זה פשוט הקטע שלי עכשיו נראה לי.
כי יש בזה המון דברים שאני אוהבת בכתיבה ומתקשה לחוות עם ז'אנרים אחרים.
יש בזה למידה, יש בזה גילוי של מיומנויות שונות, ובכללי אני יכולה לכתוב כל כך הרבה על שירה ומה שאני מקבלת מזה.
כל דבר שאני יוצרת בדרך הזה פשוט הופך לחוויה כל כך מעניינת ואם זה לא אז אני פשוט מניחה לזה להיות טיוטה עד שזה כן.
אני פשוט חושבת שאני לא מבינה שירה אבל מתחילה להבין את זה דרך כתיבת שירה.
והתהליך הזה מרגיש כל כך מייצב.
כי אני לומדת להתחבר ולהרגיש בדרך שיוצרת משהו שאני אוהבת, במקום שוב ושוב לחשוב על "הבעיות שלי".
אני פשוט כל כך שמחה שיש לי משהו לגדול לתוכו ומשהו שלא מגביל אותי.
אפילו כתבתי משהו על בחירות אומנותיות ואיך שכתיבת שירה מעניקה לי חופש דרך זה - אבל מכיוון שהסתבכתי עם איך לעזאזל מנקדים אומנותיות, זה פשוט נשאר כטיוטה ראשונית מאוד.
אז אני גם שמחה להיות בקטע של שירה, וגם שוברת ת'ראש.
כי השירה מוגבלת לשפה.
ויש לי עדיין הרבה רגעים של שבירה מסוים כשאיך שאני רוצה לבטא מילה מתברר כלא תיקני ובסופו של דבר אני מחליטה להשתמש במילה אחרת.
זה תהליך שמשגע אותי אבל גם מספק בי משהו שקשור לחווית השיגעון הבריא של כותבים.
להיות אובססיבית זה חלק ממה שאהבתי בכתיבה בעבר ואני מרגישה שעכשיו אני חווה את זה שוב.
אני חושבת שלקח לי לפחות 3 שעות לסיים את השיר, אם לא 4.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
