פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 285 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 4 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני 4 חודשים "בכל פעם שעובר... אברהם
אותי מישהו עם כלב".
כך מתחילה טראומה, שמשפיעה לאורך זמן.
ודווקא לא מהכלב.
אלא מבני אדם, אשר פיהם דיבר שווא, וימינם ימין שקר.
סאן יקרה, לפעמים לומדים בדרך הקשה.
במיוחד מאנשים שנתת בהם אמון.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 חודשים ובכן, זה בהחלט נכתב על טראומה סייג'
אבל יותר מטראומה שמתחילה, זה קטע על טריגר לדבר מסוים.
חוויתי משהו שהזכיר לי חוויה מסוימת, משהו שאני עדיין מגיבה אליו, עם מטען, עם הדברים שאני סוחבת.
"בכל פעם שעובר אותי מישהו עם כלב" - זה בעצם רק דימוי, שאומר: "בכל פעם שמישהו מתנהג בצורה דומה לאיך שאתה התנהגת."
אני חושבת שהבנתי בשלב מסוים, שאני בכל אופן, אם אני לא מצליחה לפתור קונפליקט מסוים שמכביד עליי רגשית, יכולה למצוא אנשים שדומים לאנשים האלה שאיתם חוויתי את הקונפליקט, ולנסות לפתור את זה איתם.
אני באופן טבעי נמשכת לאנשים שמתנהגים בצורה שמזכירה לי מעגלים מסוימים בחיי, דברים שעדיין לא פתורים אצלי רגשית.
אבל אני חושבת שאני מתחילה ללמוד שברוב המקרים, גם עם האנשים הדומים אי אפשר לפתור את הקונפליקט.
כי הם דומים, הם אותו סוג של בני אדם, זה אותו אדם בגוף אחר.
ועל זה השיר, על לפגוש אנשים שהם פשוט - אותו אדם בגוף אחר, אבל לא בכל מובן, אלא במובן ספציפי שמשהו בי, באופן לא מודע, רוצה, על מנת לפתור ולשחרר.
אז אתמול מישהו התנהג אליי באותה הצורה, וזאת לא הפעם הראשונה שאותו אדם ספציפי מתנהג ככה, אז הגעתי לאיזשהו מצב של חוסר אונים רגשי.
וזה דחף אותי להשתמש בכתיבה על מנת לפתור את זה עם עצמי.
את השורה הראשונה כבר יצא לי לכתוב כמה שעות לפני שזה בכלל קרה.
כשהייתי בהליכה וראיתי מישהי מולי עם כלב והכלב הסתובב אליי והוא היה כל כך חמוד ולבן, זה גרם לי לרצות להתקרב אליו, ובזמן שהרגשתי ככה היא מבלי להביט לאחור, משכה ברצועה שלו והמשיכה ללכת.
ומשום מה זה הזכיר לי משהו מסוים, אז כתבתי את זה לעצמי, ואז בסופו של דבר השתמשתי בזה כדימוי כאן.
אז על זה הקטע, לא על אדם ספציפי, אלא על משהו שחוזר על עצמו שוב ושוב, שרגשית הרגיש לי דומה למה שראיתי וחוויתי.
אני אדם כזה שפועל ממקום של - לא משנה מה קרה, תמיד אפשר לדבר ולתקשר, אפילו במובן בסיסי של להגיד: "אני לא רוצה לדבר."
אבל לגמרי להתעלם, לגמרי לשתוק, לגמרי להישאר אדיש לצורך הזה של לפתור קונפליקטים ולהגיע להבנה הדדית - זה משהו שאני באופן אישי לא מסוגלת להבין ומגיבה אליו בצורה מאוד דרמטית.
והקטע הזה פשוט מדבר על זה, על התגובה והחוויה - שהיא מעבר לדבר עצמו שקורה ספציפית בהווה.
זה על מה שבדיוק עולה מהטריגר, ואיך זה מרגיש.
וזה גרם לי להרגיש טוב יותר לכתוב את זה.
כי באמת כתבתי את זה מתוך שוב לחוות טריגר שמכניס אותי למקום רגשי/מטאפיזי, שקשה להסביר.
תודה על ההתייחסות אברהם.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 חודשים סיפור דומה מקבלת שבת ״בתנועה ליהדות מתקדמת״ אלפי
לפני שנים אחדות הציעה מישהי מחוג מכרי לנסוע ״לחווית קבלת שבת״ במושב רמות בדרום הגולן. חוויה מיוחדת מטעם ״היהדות הרפורמית....״
הגענו למושב רמות בשעות אחר הצהרים והתארגנו בחדרים.
בלובי כבר פגשנו דמות מעניינת ששלפה מאחד מארגזיה המפוזרים סביבה ״תפילין״, וכרכה אותם סביב זרועה בלהט שנאה וזעם, והוסיפה שהיא עושה את זה כל יום.
כאשר יצאנו לרחבת הדשא המוריקה, אותה גברת מפוקפקת כבר עמדה במעגל עם שאר המשתתפים שרובם הגיע מתל אביב וערכה קבלת שבת המונית.
בה אנשים משתחווים בתנועות תיאטרליות עמוקות בגופם וכורעים כריעות משונות, מעין מחווה אלטרואיסטי, וכל זאת, כדי לקבל את השבת, כאילו השבת היא ישות רמת מעלה.
הם גם טרחו ללמד את האנשים את הצעדים הכוריאוגרפים הנכונים, ומסכנים היו אלו שלא תפסו את הנעשה, כאילו היו אנשים מדרגה נחותה.
טוב, לאחר שהסתיים חזון פאגני נפרץ זה, התפזרו האנשים עם ההודעה הבאה: ״לקראת השעה שמונה תוגש בחדר האוכל ארוחת ערב שבת חגיגית״.
וכך פרשו מרבית האנשים לחדריהם.
והיו שרצו להתרועע ולתהות על קנקנם של אנשים חדשים, ונשארו במרחב הציבורי.
אחת הבנות שהשתכנה בחדרנו היתה אחת מהן.
לאחר פרק זמן של גישוש במרחב הציבורי היא הגיעה לחדר ודמעות בעיניה.
״מה קרה?״ שאלתי, ״מדוע את בוכה?״
״הם לא כבדו אותי בבמבה,״ היא אמרה ודמעות בעיניה.
- ״דברנו בלובי וצחקנו, וכאשר מישהו הוציא במבה מתיקו ושתף את החברים הסובבים, חשבתי שגם אני בניהם אז בקשתי קצת, והוא סרב ואמר לא!"
ושוב היא החלה לבכות, ושום דבר לא עזר, לא הכבודים שהצענו לה בחדר ולא המילים שדיברנו אל ליבה - אדם נפגע מדחייה.
ושום שריון לא מגן באותו רגע לא תואר שני בפסיכולוגיה, ולא שאר תארים מתקדמים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 4 חודשים שרשרת עבודות זרות זעירות... כּ.
הבָּמָה: פולחן הצורה.
השבת כ“ישות”: הענקת חיוּת לא אישית לדבר.
הכוריאוגרפיה: סּמיכה עיוורת לתבנית.
הּ.כּיב.ו.דּ בחטיף: תלות בהכרה חיצונית.
בכולן חסר החיבור הּ.פּנּיּמּ.יּ: יּ.
האנרגיה מופנית ל“צלמים”..
היא זורמת החוצה..
לצלמים במקום לשורש.
ולכן כאשר אחד מהם נסדק..
מתרחש שבר נפשי מיידי.
כּ.אדם..
היא לא זוכה לפירור הכרה..
הּ.צלּם נשבר בּהּ.
אז איפה נדרש תיקון?
פירוק במות, החזרת הכָּבוֹד פּנּיּמּ.הּ ו..
חיבור ישיר לּ.. יּ.
תיקונים:
הּ.בּמּ.הּ..פולחן הּ.צוֹר.הּ.
לפרק את המזבח החיצוני, לשבור את “שם” הצלמית ולפנות חלל לחיבור אמיתי לּ.. יּ.
[דִּבֶּר.יּ.םּ יּ.בּ ג] בּג רציני.. :)
"וְנִתַּצְתֶּם..
אֶ.ת (א עד ת) מִזְבְּחֹתָם..
וְ.שִׁבַּרְ.תֶּ.ם אֶת מַצֵּבֹתָם..
וַ.אֲשֵׁ. רֵ. יּ. הֶםּ תִּשְׂרְפוּן בָּאֵשׁ.
וּ.פְסִילֵי אֱלֹהֵיהֶם..
תְּגַדֵּעוּן.
וְ.אִבַּדְ.תֶּ.ם אֶת שְׁמָ.ם..
מִן הַמָּקוֹם הַהוּא".
השבת.. כּ."יּש.ו.ת"..
העצמת הּ.חפץ.
להעדיף חסד פנימי ודעת.. א-ל,
ולא פולחן העולה חיצ.ו.נית.
[הּוֹשע ו ו]
"כִּי חֶסֶד חָפַצְתִּ.יּ..
וְ.לֹא זָבַח וְדַעַת אֱלֹהִים מֵעֹלוֹת".
הּ.כּור.יּ.אוֹג.רפ.יּהּ..
סּמיכה עיוורת לתבנית.
לפרוץ את “הצעד הנכון”..
ולקרב את הלב אל הדיבור.
העבודה: מלמטה-למעלה".
[יּשע.יּהּוֹ כּ.טּ יּ.ג]
"וַיֹּאמֶר אֲדֹנָ.יּ..
יַעַן.. (טומן ראשו בחול)
כִּי נִגַּשׁ הָעָם הַזֶּה בְּפִיו..
וּ.בִשְׂפָתָיו כִּבְּד.וּ.נִ.יּ..
וְ.לִבּוֹ..?
רִחַק מִ.מֶּנִּ.יּ..
וַ.תְּהִי יִרְאָ.תָם אֹתִ.יּ..
מִצְוַת אֲנָשִׁים מְ.לֻמָּדָ.הּ".
הּ.כּבּו.דּ בחטיף..
תלות בהכרה חיּצ.וֹ.נּ.יּ.ת.
להחזיר את “המשקל” מן זולת מתחלף..
אל מקור יציב: ביטחון בּ: יּ.
[יּרמּ.יּהּוֹ יּ*ז ז*]
"בָּרוּךְ הַגֶּבֶר..
אֲשֶׁר יִבְטַח בַּיהוָה.
וְ.הָיָה יְהוָה מִ.בְטַח.וֹ"..
----------
נרחיב..
ניתוק מהתלות בּ..“אלילי-במה/כבוד”.
שבירת הצלמים בכלל.
[דִּבֶּר.יּ.םּ הּ ז]
"לֹא יִהְיֶה לְךָ אֱלֹהִים אֲחֵרִים עַל פָּנָ.יּ".
הלב הנשבר עצמו, הוא הקרבן הקובע.
ערך פנימי מול חיצוני.
[תהּיּ.לּיּ.םּ נּא יּטּ]
"זִבְחֵי אֱלֹהִים..
רוּחַ נִשְׁבָּרָה.
לֵב נִשְׁבָּר וְ.נִדְכֶּה.
אֱלֹהִים..
לֹא תִבְזֶה".
צניעות (ה͏.צניע.ה) קושרת יּ-הּ..
פנימה.. אל המעשה.
דרך של איזון.
[מּיּ.כּ.הּ ו.. ח]
"הִגִּיד לְךָ אָדָם..
מַה טּוֹב.
וּ.מָה יְהוָה דּוֹרֵשׁ מִמְּךָ:
כִּי אִם עֲשׂוֹת מִשְׁפָּט..
וְ.אַהֲבַת חֶסֶ.דּ.
וְ..הַ.צְנֵעַ לֶכֶת עִם אֱלֹ.הֶ.יּ.ךָ".
נּסּ.כּ.םּ:
[הושע *יּדּ* הּ]
"אֶרְפָּא מְשׁוּבָתָם..
אֹהֲבֵם נְדָבָה..
כִּ.יּ שָׁב אַפִּ.יּ מִ.מֶּנּ.וּ"..
------------------------------
https://youtu.be/lnZTVUUwgpY?si=GiuCXvwWYtgPoM0Y
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
