אובססיית ניקיון? הצחקתם אותי. אין מצב. מקסימום מנקה קצת אבק, מעבירה סמרטוט רטוב על השיש וספונ'ה.
וחלונות. פעם בשנה צריך. מורידה חלונות, מתיזה חומר ניקוי, מנגבת בנייר מגבת וזהו. חלאס. רק שעכשיו רואים את האבק על בתריסים. נו, זה האובך שלפני פסח. מברשת נותות, קצת מים מבפנים ומבחוץ וזהו. פסח או לא פסח – אצלי תמיד נקי.
אה! והשאלטרים של החשמל. הם קצת דביקים מאצבעות של ילדים ומבוגרים. בשביל זה המציאו ספוג פלא. ויש קטן וזהו! לא צריך יותר.
אור השמש, כידוע, היא המלבין הגדול ביותר. וכשהשמש זורחת זה הזמן להוציא החוצה את שמיכות הפוך. גם את המזרון. סחיבה קטנה וזהו. מזל שלא התפתיתי לקנות קינג סייז. אה! וגם הוילונות. בקטנה. לוקח דקה להוריד אותם מהמסילה ואז השמש תעבוד במקומי.
המגירה שבשולחן העבודה מפוצצת בניירות ומסמכים. עשר דקות לעבור עליהם ולמיין. זורקת כל מה שהתאריך שמוטבע עליו הוא מלפני 10 שנים ויותר. לא עבודה בכלל. הכול בישיבה.
וזהו. איו יותר ניקיונות לפסח. נשארה רק הפינה הקטנה בחדר הנוסף שבה מגובבים כל הדברים שלעולם לא נשתמש. חמש דקות עבודה. להוציא אותם, לארגן ולהחזיר חזרה. לא נכנס? מגדילה רת שטח האחסון.
והחמץ. צריך להפריד. איזה גוי יסכים לקנות ממני את החמץ אם הוא לא מסודר במדף נפרד. על הדרך זורקת כמה שקיות קטניות שהתכולה שלהן מתנועעת באופן חשוד. ואם כבר פיניתי אז זה הזמן לנקות את התחתית שך המגירות. קופצת לסופר לקנות עוד מגבות נייר והניקיון מושלם.
אובססיה לפסח! הצחקתם אותי. כלום עבודה כי אצלי נקי כל השנה.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
