פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 331 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 5 חודשים "הגמר הגדול" עמנב
"הגמר הגדול" (La grande finale)
לא מדובר ב"גמר הגדול" של טורניר ספורטיבי, אלא באירוע פרטי שלי.
ספרי "פנינת השומרון", יצא לאור בדפוס ב-500 עותקים. מניסיוני עם ספרי הראשון בעברית שיצא לאור – "אל מקורות הגנגס" – החלטתי מלכתחילה שאשווק את הספרים בעצמי ולא בחנויות הספרים.
עברו חמש שנים. והודעתי לאשתי שאחרוני העותקים של הספר נמכרו.
"חייבים לחגוג", שמחה אשתי, "כמו שחגגנו בסיום המכירה של הספר הראשון".
"מסכים בהחלט, ונזמין גם את אחותי ובן זוגה".
"אני אזמין לנו מקום במסעדה ביום שישי", סיכמה אשתי הפרקטית, שרגילה "לתקתק" עניינים.
ביום חמישי, יום לפני המפגש המתוכנן, גיליתי שני עותקים נוספים בתא המטען של המכונית, שנעלמו מעיניי קודם לכן.
"לא נבטל את המפגש המתוכנן במסעדה. גם שני העותקים האלה יימכרו", אמרתי לאשתי, מבלי לשער מראש באיזו מהירות זה אכן יקרה.
ביום שישי חגגנו ואף גילינו לאורחינו שהחגיגה מוקדמת במקצת, בשל התגלותם של שני העותקים הנוספים.
בבוקר יום ראשון יצאתי לסידורים. בחנות הראשונה שאליה הלכתי, לא היו עדיין קונים. בעל החנות שאתו רציתי לשוחח, היה עסוק בשיחת טלפון ואני התיישבתי בכיסא מולו והמתנתי בסבלנות.
הבהרתי לו את הבעיה שבגינה הגעתי, וכאשר סיימנו את שיחתנו, שאלתי אותו אם אפשר לעניין אותו בספר שלי.
"אני לא קורא ספרים", ענה.
"חבל. למה אתה לא קורא?"
"מקטנות לא אהבתי את הלימודים ולא אהבתי לקרוא, ואני היחיד מבין אחיי שאין לו השכלה אקדמית. אבי, שהיה איש דתי ורצה שאעמיק בגמרא, ניסה לשכנע אותי לקרוא, אך לא הצליח. הוא היה מוכן אפילו שאתחיל לקרוא ספרים חילוניים והביא לי אחד מספרי 'חסמבה', אבל גם אותו סירבתי לקרוא".
"אתה לא יודע מה אתה מפסיד", אמרתי. "למשל כיום, במצב המזופת הנוכחי, אנשים מחפשים להם מפלט, סוג של 'אסקפיזם', ויש כאלה שמוצאים אותו בקריאה. בזמנו, היו כאלה שאמרו לי אחרי שקראו את ספרי 'אל מקורות הגנגס', שהם הרגישו שכאילו אני לוקח אותם לטיול אתי".
הכתפתי את ילקוטי וביקשתי להיפרד לשלום, אך בעל החנות קם וליווה אותי אל הדלת.
"אתה יודע מה?" אמר על מפתן החנות כשיצאנו, "אני בכל זאת אקנה ממך את הספר".
"זה כבוד גדול עבורי למכור לך, שלא קראת ספר מימיך, את הספר. ממש עשית לי את היום".
"אני אקרא אותו, אני מבטיח, ואחר כך אעביר אותו לאשתי, שמאוד אהבת לקרוא".
כל שנותר לי הוא לקוות שאכן יקרא.
למחרת, ביום שני, פגשתי אישה שניסיתי לעניין אותה בספר כשנפגשנו לראשונה, וגם היא אמרה לי שאינה קוראת ספרים. אני שב ופוגש אותה לפעמים, אך בפגישותינו הבאות לא העליתי שוב את הנושא. ביום שני שוב נפגשנו וסיפרתי לה ולחברתה, שנותר לי עותק אחד בלבד מן הספר.
ללא היסוס וללא הרהור שני אמרה לי שהיא תקנה ממני את הספר.
"אבל אמרת לי שאת לא קוראת ספרים", אמרתי.
"נכון", השיבה, "בילדותי הייתי קוראת הרבה, ממש 'תולעת ספרים', ואפילו הייתי קוראת מתחת לשמיכה עם פנס, אחרי שכיבו לי את האור בחדר"
"באמת? גם לי זה היה קורה", אמרתי
"אבל", הוסיפה, "מזה עשרים שנה שלא לקחתי ספר ביד, ולכבוד הוא לי לרכוש ממך את העותק האחרון".
"את ממש מכבדת אותי", אמרתי, מופתע מאוד מן התפנית אצלה.
סגרנו את ה"עסקה", וגם במקרה שלה, אני מקווה שאכן תמלא את הבטחתה ותקרא.
גם אם רק אחד משני הרוכשים האחרונים, יקרא את ספרי, זכיתי ב"מצווה".
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 חודשים איזה יופי! המורה יעלה
כיף גדול לעשות שינוי אצל אנשים מחוויה טראומטית להסכמה.
מזכיר לי שזה "עשה לי את היום" ששיכנעתי אנשים להשתתף במשחק גמד ענק שאירגנתי, שהם היו חיילי קבע די ציניים ולא שומרי מסורת בכלל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 חודשים תודה עמנב
תודה רבה על המשוב המרנין, יעלה. נכדתי סיפרה לי בשבוע שעבר שגם הם שיחקו ב"גמד-ענק" בביה"ס שלהם. כל טוב ובשורות טובות, עמוס.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 5 חודשים מקווה ש... המורה יעלה
-
-
-
