פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 417 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני 9 חודשים סייג' (ל"ת)
-
לפני 9 חודשים לפעמים, גם כשזה כל כך ברור שמה שנעשה הוא לא בסדר, שגוי ופוגעני, עדיין אין לקיחת אחריות, התנצלות או בקשת סליחה. Hill
גם על התנהגויות ואמירות שזועקות- שהן פוגעניות.
ולכן, זה אומר המון עליו, על כך שידע לחזור ולהביע כוונת התנצלות/סליחה.
אין חוקים לנתק.
הוא גמיש, הוא זועק באילמות, ולעתים, אין דרך אחרת מלבדו.
באשר ל'אהבה', אנשים טועים לחשוב שמדובר במשהו תהומי, פעור עם יסודות מושתתים מדי, כשבעצם, זה די דבר קל לעשות, לאהוב מישהו. הרי זה מגיע בכל כך הרבה צורות ומאגד בתוכו גם רגשות אחרים שלעתים יכולים לגרום לא להבחין (כמו דאגה, אכפתיות) באמת הפשוטה, שלאהוב זה פשוט. הביטוי שלו זה כבר משהו אחר.
שמחה בשבילך שאמרת לו, למרות ההיפרדות.
ולגבי זה שהוא ממש צריך לפתוח את הלב בשביל לתקשר, בשביל לחזור להיות בקשר- זה יפהפה בעיניי.
לא הרבה אנשים פותחים את הלב שלהם בפני אחרים, גם כשיש חיבור טוב, גם כשיש כנות ואמת.
הדרך לעזוב.. לפעמים קשה יותר מהדברים עצמם שאנחנו חווים שגורמים לנו לרצות לעזוב.
אבל הדרך לא מוותרת עלינו, גם אם היא שונה מאיך שרצינו, היא שלנו, ולא משנה את מי עזבנו, עדיף הכרח מכוח ההישארות.
פינית מקום סאן, מקווה שייכנס משהו אחר, ולצד זאת, אם הוא יבחר לחזור, תוודאי שהטעויות שהוא עשה איתך, לא הופכות להיות הדרך עצמה.
☆
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 חודשים תודה היל. סייג'
מסכימה ומעריכה כל מילה.
זה אכן אומר עליו המון, ואני מניחה שזה מראה על למה היינו בקשר קרוב הרבה זמן.
בינתיים... אנחנו עדיין מדברים וצוחקים, אבל עבורי זה לא שווה לחידוש קשר.
כי אני יודעת שאני שומרת על מרחק, ושאין לי שום ציפיות ממנו, ושזה רק במקרה שאנחנו מדברים היום ואולי מחר לא נדבר.
אני כנראה הרבה יותר גמישה ממנו מבחינת איך שאני מסתכלת על ניתוק הקשר הזה.
❤
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 חודשים בגילי המופלג, Hill
אולי תלמדי אותי איך להפסיק לפתח ציפיות?
"לא לפתח ציפיות
לא לפתח אשליות
תגידי, את לא שמה אודם
לכבודי כמו מקודם
איזה יום עצוב..." :)
לפעמים אני שבויה של ציפיות, הן מניעות אותי לכדי עשייה, נותנות לי כוח להמשיך אף על פי המהמורות והמכאובים, החסמים והבלמים. זה תקף לגבי אנשים, זה תקף לגבי מצבים, בעיקר באקטיביזם שלי.
כנראה זה תוצר של ציפיות מבוססות תשוקה (במובן של פאשן למשהו, לא באופן מיני).
הייתי רוצה לפעמים לנטרלן אותן. אבל כנראה שהן יישארו בי אם אני רוצה להמשיך להגיע להישגים.
האקטיביזם שלי מגדיר אותי, לא יכולה להינתק.
לגבי איך שאת מסתכלת על ניתוק הקשר ממנו- כנראה שיש לך חוסן נפשי לא מבוטל ואת משתמשת בו בצורה נכונה, זה מדהים לטובה.
אני שונאת פרידות. גרועה בלהיפרד.
גם כשכבר איבדתי אחיזה רגשית ועשיתי את המעבר הנדרש ביני לבין עצמי.
אבל כאמור, זה חלק מהחיים. קלישאתי ככל שזה יהיה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני 9 חודשים זה נושא כל כך מורכב ומעניין סייג'
אבל אני די עייפה, אז אני רק אענה את מה שאני חושבת כרגע על ציפיות.
אני חושבת שזה תלוי איך את רואה ציפיות, ואם את חושבת שזה טוב שיש לך ציפיות.
כי אם את רואה את הציפיות שלך כמשהו שהכרחי, משהו שמניע אותך, אז מן הסתם שלא תוכלי להרפות מהציפיות.
בכללי בחינת מניעים לדעתי, היא חלק מהעניין.
אז אם תבחני רגע את הסיבה ללמה יש לך ציפיות ולמה את מאפשרת לעצמך ציפיות, אולי תוכלי לראות דרך לא לעודד אותן.
אז בוא נבדוק רגע את הרעיון שאולי ציפיות זה משהו שהכריח ומניע.
האם ציפיות זה מה שבאמת מניע אותך להשיג דברים?
לא באמת... זה הרצון שלך, ואני חושבת שברוב המקרים אם לא כולם, אנחנו רוצים דברים בגלל איך שהם גורמים לנו להרגיש.
אבל אם אנחנו מוכנים להגיד "אני אהיה בסדר גם בלי להשיג את הדבר הזה. אני אנסה כמה שאני יכולה כי אני באמת רוצה את זה, אבל אני מוכנה לכך שזה לא יקרה כמו שאני רוצה." - אז אנחנו לא מצפים לשום דבר פתאום.
אנחנו לא מצפים להצלחה או כישלון, אנחנו לא נקשרים לתוצאה מסוימת או צורה מסוימת של תוצאה.
אנחנו פתוחים לכל סוג של הצלחה, לכל סוג של כישלון, וזה מאפשר לנו לקבל את התוצאות כמו שהן, והתגובה הרגשית שלנו לתוצאות - תהיה מדודה ואובייקטיבית.
כי לא הרשנו לעצמנו להיקשר לסיפור מסוים, שבסופו אנחנו מקבלים משהו מסוים, ובדרך מסוימת.
אני חושבת שצריך להבין גם את הנזק שציפיות עושות.
להתייחס למשהו כאילו הוא אמיתי, כאילו הוא חייב להיות אמיתי, ולחשוב על זה כדבר שאנחנו רוצים והכי רוצים - מאוד מגביל אותנו, ולא מאפשר לנו להגיב בצורה מדודה לתוצאות שונות.
כי זה בלתי אפשרי להיות לגמרי ללא ציפיות, אבל ציפיות ראליות, שאנחנו נהיה בסדר עם התוצאה, מובילות לאכזבה מדודה.
כי להיות מוכנים לאכזבה, ולא לפתח ציפייה, לא אומר שהסכמנו לעצמנו לרצות את מה שאנחנו רוצים פחות, או שעבדנו עבור התוצאה שאנחנו רוצים פחות ממה שהיינו יכולים.
זה רק אומר, שהרשנו לעצמנו לרצות, מבלי לדייק את זה ולהגביל את זה בצורה שיוצרת ציפייה ספציפית מדי, שבוודאות תוביל לאכזבה כלשהי, כי היינו יותר מדי ספציפיים לגבי מה שאנחנו רוצים.
אבל אם מה שאנחנו רוצים, זה פשוט תוצאה שאנחנו נרגיש בטוב איתה, בין אם היא חיובית או שלילית, אז יש פחות סיכוי לאכזבה דרמטית.
כי כבר הסכמנו לכל תוצאה אפשרית, וזה לא אומר שלא נלחמנו מספיק עבור התוצאה שאנחנו רוצים, זה רק אומר שהיינו גמישים לגבי איך שאנחנו רוצים להרגיש בסופו של דבר.
זה נשמע הגיוני?
כי די מאוחר עכשיו, אז אני ממש לא בטוחה בעצמי, רק משתפת מחשבות חלקיות בנושא.
כי באמת, יש כל כך הרבה מה לדון על ציפיות.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
