איפה את? מאז הפרידה לא נפגשנו חוץ מפעם אחת בים, לשיחה אחרונה
הצעתי לך לחזור, זוכרת? הסתכלת עליי במבט חצי מרחם חצי מחייך במבוכה, ואמרת שעדיף שלא, ושאת מאמינה שאמצא מישהי אחרת יש אומרים שראו אותך רצה באיזור גן סאקר עם תיק של כינור על הגב, בנעליים משופשפות ובחולצה כחולה עם פסי תחרה
אברהם אמר לי שראה אותך בבסיס, ושאת מחכה להשתחרר ושאת הולכת ללמוד באקדמיה למוזיקה בירושלים, עכשיו מנגנת ברביעיה. אני המשכתי לשרת במילואים, אני מאורס למישהי יפהפיה, אבל לא יותר יפה ממך. (לפני קצת יותר משנה כשנסענו באוטובוס לבית של ההורים שלי, כמה אנשים שישבו שם אמרו לנו; ״איזה זוג יפה״ זה נכון, באמת היינו זוג יפה.) עוד לא התגברתי עלייך אבל אני כבר לא בך. אני מקווה שתמצאי אהבה, שתדעי יפה שלי, אני כבר לא בך.
***
מה איתי אתה שואל? אני בסדר.. ממשיכה בלעדיך. מצליחה איכשהו. שורדת מיום ליום. אולי משהו בי דפוק אבל למרות שהיית כזה … לא יודעת. אידיוט. אני לא מצליחה לשחרר ממך. אני יודעת זה רעיל ברמות, ושעדיף לשחרר, פשוט הייתה לי תקווה שנחזור מתישהו אחרי השיחה ההיא בים אבל הבנתי שצפיתי בזמן עובר וחיכיתי יותר מידי וכבר אין למי לחכות, אתה כבר המשכת. מה מריר הוא צער הפרידה. אבל אני כבר לא בוכה עליך.
אני יודעת שיהיה לך טוב איתה, כל מי שאיתך מרגישה הכי אהובה ויפה ומחוזרת שאפשר. גם ככה כבר הגעת אליה בוגר יותר, אחרי שיצאנו, אחרי השביעי באוקטובר וכמובן המלחמה, ועזה. אני תמיד אזכור שאמרו לנו באוטובוס ההוא שאנחנו זוג יפה. אני מקווה שאתה חושב עליי לפעמים, מאחלת לך טוב, באמת באמת , ואם אלוקים שומע אותי -סדר לי פגישה אחת אחרונה. אפילו מרחוק לעורר בך קצת געגועים. אהבתי אותך פעם. רוצה להיזכר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
