פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 478 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה סייג' (ל"ת)
-
לפני שנה כמובן שאין לי זכות Hill
להביע דעת ועדיין, חשוב לי שתקראי את המילים שלי-
תנסי לנתק רגע את התחושות הקשות שעולות בך כשאת מרגישה שאנשים אחרים מעבירים ביקורת על הדרך בה בחרת לחיות את חייך, שהם מנסים לשנות אותך, שהם לא מבינים אותך ואת ההתנהלות שלך,
תנסי לנתק רגע את זווית המחשבה שלך שאת יודעת איך לנווט את הנפש שלך, לשלוט בה, בכאב שהיא חשה ואף להחזיק ראש מעל המים,
תקלפי את כל זה לרגע, שימי בצד ותקראי אותי-
אף נפש לא נועדה לחיות בסבל, לחיות מתוך תהום עמוקה ששרויה בה.
אף אדם לא אמור להסתפק בניסיונות שלו עצמו להציל את עצמו.
יש דרכים להשיל את הכאב הזה, לקלף את הכל ולהבחין בשורש שאת לא מודעת אליו, שורש שיכול למצוא מזור אמיתי.
מתנצלת על ההתפרצות, מקווה שאולי מתישהו, תניעי את עצמך לעבר. את אישה צעירה, מדהימה, חכמה ואינטלגנטית- לא מגיע לך להישאר בסבל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה אני יודעת היל. סייג'
כרגע אין לי הרבה מה להוסיף מהמצב שאני שרויה בו.
אולי רק שזה מרגיש שאין שום דבר שמישהו יכול לעשות, כולל אני.
אני לא יודעת באיזה שלב אני בתהליך הזה, אבל נראה לי שכרגע אני שואלת את עצמי למה אני סובלת.
זה קשה לא להרגיש אשמה על כך שאני מרגישה עד כדי כך גרוע.
אבל התחלתי להאמין ביכולת של הנפש לרפא את עצמה, אז כרגע אני בעיקר מנסה לא להפריע לעצמי, לזוז מהדרך.
אני חושבת שהאשמה היא מכך שברור לי שאף אחד לא אמור לסבול ככה, אז זה מעלה שאלות של "האם זה בגללי?", "האם יכולתי לעשות משהו אחרת?".
אבל אני לא מצליחה לחשוב בדרך הזאת, להרשיע את עצמי.
אמרת שיש דרכים להשיל, ואני אוהבת את המילה הזאת, "דרכים".
ו
אני לא יודעת להבחין עדיין בין כאב לסבל, אני לא בטוחה אם אני באמת סובלת או שפשוט כואב לי.
כרגע זה מרגיש שאני סובלת, אולי זה בגלל השאלות המייסרות שעוברות בראשי והבלבול שאני שרויה בו, אבל אני לא מאמינה שהסיבה לסבל שלי היא אותה אחת שבגללה גם כואב לי.
להרגשתי, אלו זירות שונות.
כי אני יכולה להעלים את הסבל ברגע, אבל הכאב עדיין יישאר.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה המוח מחווט כך Hill
שככל שתחווי יותר מדבר כלשהו, הוא יסגל לעצמו תבנית מסוימת שאליה הוא יכניס מחשבות שיתרגמו להתנהגויות ולרגשות, וכל אלו יתרגמו לדפוסי התנהגות שלבסוף יעצבו את האופי; האישיות שלך.
משמע- לא, סאן, לא יכולת לעשות משהו אחרת. ברגע שחווית עוד ועוד מאותה חוויה שלילית היא נצרבה בך באופן שכתבתי מעלה. וכן, כשזה בעוצמות מסוימות, בתדירות מסוימת, בשילוב תכונות אופי מסוימות והעדרן (זו נקודה חשובה), בהעדר תחושת מסוגלות מפותחת, בהעדרות של מאפיינים אחרים שמבססים חוסן נפשי להתמודדות, בהעדרות הנוכחת הזו- המוח שלך יוביל אותך לאותן תחושות קשות כל פעם מחדש. (כימיקלים, בין היתר).
מכאן- את לא אשמה על כך שאת מרגישה רע, על כך שאת לא מסוגלת להוציא את עצמך מהסטייט הזה.
שאת לא מצליחה להתרומם. את לא אשמה.
מכבדת את האמונה שלך 'ביכולת של הנפש לרפא את עצמה', *אבל*- את מוכרחה לדעת שהנפש צריכה כלים, צריכה להשיל מעצמה אוטומטים, חיווים.
הנפש לא יכולה להמשיך לצעוד באותה הדרך ולהגיע לתוצאות שונות.
הנפש לא יכולה לרפא את עצמה לבד. לרוב לא. כי כשהיא מתפקדת בצורה תקינה, היא יודעת להתמודד עם נפילות והיא לא מוכתבת על ידם, גם כשמתקשים וסובלים. זה חלק מהאנושיות שבנו, זה טבעי.
אבל כשזה נהפך לדפוס, אולי התנהגותי, אולי כימיקלי, אולי משהו אחר (יש עוד הרבה אחרים שהדפוס הזה יכול להיות מאופיין בהם), זה ניתן לריפוי על ידי טיפול וטיפול הוא מושג רחב, אבל כדאי שתדעי שטיפול יכול לעקור שורש, להצמיח משהו חדש.
יש הרבה אופנים אחרים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה אני לא חושבת סייג'
שיש לנפש שלי בעיה להתמודד עם נפילות.
הרי נפילות זה כל מה שאני מכירה, אז זה הדבר שהכי קל להתמודד איתו.
בסופו של דבר אני לא מרגישה שהחיים מכאיבים, אני לא מרגישה שמשהו שקורה בחוץ מכתיב לי איך להרגיש בפנים, אני פשוט לא בסדר ואני לא חושבת שזה כזה קל לומר למה.
אני יוצאת מהסטייט הזה, אני לא מרגישה תקועה בכאב או סבל, זה לא מרגיש כמו קו הבסיס שלי או משהו.
זה פשוט... אני לא מכירה תחושות דומיננטיות חיוביות.
גם כשהכול בסדר, אני עדיין לא בסדר, אני עדיין מתקשה לחוש שלווה גם אם כולם כולל אני עוזבים אותי במנוחה.
התמודדתי עם הרבה נפילות, עם הרבה רגעים קשים, אבל הפעם - זה לא משהו כזה.
כי כלים יש לי, להרגשתי, אני יודעת איך להתמודד.
אבל אני עייפה מלהתמודד.
זה הכול מרגיש כל כך קשה, ללא סיבה הגיונית.
ואני לא מרגישה שירדתי לאנשהו, שנפלתי מאיפשהו... אני מרגישה שאני פשוט לא אוהבת את זה.
להרגשתי, מה שמכאיב לנפש שלי, קשור הרבה יותר לדברים שלא קורים, מאשר לדברים כן קורים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
-
-
-
