חושבת שזה לא סותר, פשוט לרוב אנחנו לא מבחינים שזה מה שנעשה על ידנו, על ידי הפנים שלנו (פ' בשווא, אין לי כוח לנקד), על ידי נדבכי הנפש ההישרדותיים שלנו, לפעמים אפילו על ידי מאפיניים אישיותיים, אבל זה מתרחש. גם אם זה מרגיש אחרת.
מסכימה עם המשפט שלך- אני גם מאמינה שכל אדם שנוכח בנו, אפילו במובן הכי בסיסי, יש לו תפקיד והוא השתקפות של משהו לא פתור כפי שציינת, ואת יודעת היכן הבעיה? עם חברים, שהם למעשה אנשים שאנחנו מכניסים אלינו, סומכים עליהם, נותנים בהם אמון ולפעמים זה מהר מדי, חזק מדי, ולפעמים זו העמדת פנים אחת גדולה, או סתם טעות בפרשנות שלנו.
וכאן האכזבה היא גדולה, כי החברות היא עוגן שאנחנו מחפשים עבור עצמנו ולעתים היא סתם אשליה.
תודה על השיר, אהבתי מאוד, מכירה רק את הגרסה של ה- pretenders.
ותופתעי אבל אני בימי מוריסי/סמית'ס/ג'וני מאר כך שדייקת עד מאוד :) שוב תודה שבאת♡
הלכתי להניח את האת שלי ולפזר קצת אבק בת"א☆
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה