פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 241 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-3 חודשים רק יום רביעי? takuan
התעוררתי מבולבל, עם בחילה ובטן מתהפכת. כן זה האנגאובר.
לקח לי כמה שניות להבין שבכלל אמצע השבוע, מה אני עושה עם עצמי?
הכל היה בנוי כמו מגדל קלפים שהשקיעו בו שנה וחצי, וידיעה אחת באה ופשוט נשפה מעט אויר על המגדל והכל התמוטט.
היא שכבה עם מישהו. זה נכנס לי כמו אגרוף בבטן, אבל לא יכלתי להוציא ציוץ מהפה שלי, זה לא שהיא בבעלותי או משהו, היא חופשיה לעשות מה שישמח אותה, זה לא מה שאיחלתי לה? אולי אני פשוט אגואיסט?
אז עם בטן מתהפכת אני אבלה את שאר היום שלי בתחושה שאני כלום, רגשות מאוד אומללים צפים בתוכי, מחשבות על כך שאני אולי לא ראוי לאהבה, שאולי בחיים לא נאהבתי באמת, מחשבות שלא הייתי מאחל לאף אחד.
הכי גרוע זה שאין לי את מי להאשים, אבל משהו בטבע שלי פשוט נוטה להיות מגדל של אור לאנשים שרע להם, ובשניה שאני מסייע להם והם רוצים להתקדם קדימה אני שוב נשאר לבד. ואני האחרון שירצה להציג את האומללות שלו בצורה רומנטית כזאת.
זה כזה נורא להיות לבד? כל עוד האנשים שבחרתי סביבי מרגישים לי "שלי" אני מאוד מרוצה לבד, אבל לבד לבד? החושך הזה, השקט הזה, הוא מתחיל לנגוס בי עוד ועוד, באמת ובתמים חשבתי שכבר הנחתי את השלב הזה מאחוריי. אבל איכשיהו אני שוב שומע את הלחישה הזאת מעבר לכתף "אתה לבד".
למה זה אוכל אותי כל כך? האם אני באמת אוהב אנשים אחרים? או רק מוציא סיפוק מהחיבה שלהם כלפיי?
זה בסדר, אני חייב לשחרר את הכל, את כל הרגשות האלה, לתת לנהר לזרום.
כל מילה שיוצאת החוצה תצא ממני ולא תחזור, כל נשימה של ייאוש תעבור הלאה, מחר יהיה יום חדש, השמש בטוח תזרח שוב, אני יכול להתחיל מחדש שוב ושוב ושוב.
אני אתחיל בצעדים קטנים, קפה תהיה אופציה טובה, אם הבטן שלא לא תתהפך ממנו.... אולי אדחה את הקפה.
אני צריך להזיע את הרעל ממני, אז אני אצא לרוץ, אני אנקה את עצמי בקפידה, אני אכין אוכל בריא לצהריים.
אולי אני אבכה? אני כנראה לא אצליח, אני צריך למצוא דרך אחרת לתת לעצמי להתפרק.
אולי גם מדיטציה? אם המחשבות הרעילות שלי יצליחו להשתתק לכמה שניות בכלל.
ובינתיים זה בסדר, אני אבהה בתקרה, אני ארגיש כמו כלום עוד טיפה, זה לא כזה נורא להיות כלום, אף אחד לא מפריע לך. אתה פשוט צף שם.
כן.... רק עוד כמה דקות ואז נתעורר....
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-3 חודשים היי takuan סייג'
1. אתה לא אגואיסט כי אגואיסט זה אדם שחושב רק על טובתו האישית ולא מתחשב באחרים, ונראה לי שכן ניסית להתחשב לא?
2. אז אתה לא אגואיסט, אבל אני אהיה כנה, אתה נשמע כמו אדם שהאגו שלו נפגע, ושאיך שאתה מרגיש קשור יותר לאגו הפגוע שלך מאשר לרגש האהבה.
3. אתה לא כלום, אם אני מגיבה לך אתה בהחלט קיים, אבל אולי כדאי לך לחשוב קצת על מה גורם לך להרגיש קיים ומוערך, ומתי עשית משהו כזה לאחרונה.
4. אני לא חושבת שאתה יותר מואר מהאנשים שאתה מספק להם אור, כי דומה נוטה למשוך דומה, סביר להניח שיש בך את אותה האפלה שיש בהם, אז במקסימום לדעתי אתה אולי פשוט מרגיש יותר בנוח אם אנשים שאתה רואה כ"פחות" ממך; אתה חייב להודות שאם זה נכון, אז אתה לא כזה מואר אה?
5. מהמעט שכתבת כאן נשמע שיש לך בעיית היקשורת ושאתה משתמש באנשים אחרים כדי להרגיש יותר טוב לגבי עצמך, ושכנראה יש לך דימוי עצמי נוראי, כשהאגו שלך חזק אתה מרגיש מעל אחרים, וכהאגו שלך נפגע אתה מרגיש כמו כלום - זה כנראה סימן שאתה צריך לעבוד על להשתחרר מהאגו שלך.
ואני לא יודעת עד כמה אתה מכיר ויודע על מה אני מדברת כשאני מתייחסת לאגו, אז אני רק אגיד בקצרה שאני לא מדברת על אגואיסטיות, אלא על איך שאתה תופס את עצמך.
6. התגובה הראשונית שלי הייתה הרבה יותר אכזרית ובגלל זה אני ממספרת את מה שאני רוצה להגיד כדי לא להיסחף.
7. להתחיל מהתחלה שוב ושוב ושוב לא שווה שום דבר, אם אתה לא משנה משהו, ונראה שאתה נוטה לחזור על אותו דפוס שלא מאפשר לך לבנות לעצמך את היציבות הפנימית שלה אתה זקוק.
אמרת בעצמך לא?
מגדל קלפים.
8. אתה רק בן אדם, תתייחס אל עצמך ככה.
9. נראה שמשהו עשה לך טריגר, בעיניי טריגר הוא ה-הוכחה לכך שאתה מדחיק משהו, ועובדה פנית לסוג של הרס עצמי ובריחה דרך מה שזה לא יהיה שעשית אתמול.
10. אם אתה מרגיש מחורבן, זה כי יש לך פרספקטיבה מחורבנת, והפרספקטיבה שלך קשורה באופן ישיר לאיך שאתה מרגיש וחושב, כשאין קוהרנטיות בין החשיבה והרגש קשה לאדם לחוות זרימה ותחושת שייכות, לכן עליך לשנות את הפרספקטיבה שלך בכך שתעבוד על לשנות את איך שאתה מרגיש וחושב.
הדרך לעשות את זה כבר יותר מסובכת, העניין הוא לעבוד עם האנרגיה הנוכחית כמו שהיא, ולנסות להשפיע עליה, ממש כמו שנכנסים לחדר עמוס באנשים שקטים - ומנסים להשפיע עליהם לשוחח אחד עם השני.
הדרך היא לא לצעוק לחדר אתה מה שאתה רוצה, אלא להיות נוכח מפרספקטיבה אחרת, מפרספקטיבה של האדם האחד בחדר שיכול לשנות את האווירה על ידי כך שהוא ישמש דוגמה.
זהו, יום נעים.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
-
