יש הרבה שאני יכולה להגיד על כנות, כי זה משהו שהעסיק אותי מאוד לאורך תהליך הכתיבה.
אבל בקצרה, אני חושבת שכשיש לך ערך מסוים, ואתה משקיע בערך הזה יותר מחשבה ורגש, מעמיק את הקשר שיש לך לזה, זה כמו לטמון זרע באדמה - מתישהו יגדל שם עץ.
אכפת לי מאמת וכנות, כנראה קצת יותר מאדם ממוצע, ואכפת לי מכתיבה וביטוי, כנראה הרבה יותר מאדם ממוצע - אז החיבור של שניהם, של שני דברים שאני לוקחת מאוד ברצינות, בצורה קיצונית אפילו, זה מה שמאפשר לי לכתוב ככה.
אני אהיה כנה איתך, יש משהו מאוד מביך בלקחת דברים ברצינות...
אבל אם זאת האמת שלך, וזאת בהחלט האמת שלי, ואני לא יכולה להסתיר כשאכפת לי בדיוק כמו כשאני לא יכולה לשקר כשלא אכפת לי - אז אתה מתגבר על המבוכה שבלהיות רציני מדי לגבי דברים.
בעיקר דברים שאתה יודע, שאנשים אחרים לא מרגישים כלפיהם באותה התשוקה שאתה מרגיש, ואני מלאת תשוקה לכנות וכתיבה, והשילוב של שתיהן גורם לי להרגיש שפויה.
אז אני רק עושה את מה שגיליתי שהכי טוב לי ובריא לי, זה לא כזה מעורר השראה כשחושבים על זה ככה.
באחד הספרים האהובים עליי על כתיבה, הוא אומר משהו כזה: "וזה מה שאנחנו הסופרים עושים: אנחנו מכוונים בכתיבתנו אל האובססיות שלנו."
דרך הכתיבה שלי אפשר לזהות את האובססיות שלי, ואם אתה מזהה הרבה כנות, בעיניי זה בעיקר בגלל שיש לי אובססיה לכנות.
לא הייתי כותבת ככה אם לא הייתי מחזיקה מראש בכוונה להיות הכי כנה ומדויקת שאני יכולה, וזה משהו שיצא לי לתרגל מספיק פעמים כדי להרגיש איתו בנוח.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
