פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 1153 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנה ו-5 חודשים רציתי... אבל זה לא יקרה לעולם- הנה שני הורים שפגעו בי כל חיי ועכשיו חושבים שהם יכולים להכתיב לי את החיים... ;( פוליאנה :-)
שיר על בסיס השיר של- דור דניאל- רציתי. ;(
נמאס לי, נשבר.
רוצה רק להיות לבד.
בלי אף אחד.
לא רוצה עוד שום היכרות,
הכול טעות,
בכלל-
לא להכיר בחורים,
זה אותי לא ירים.
נמאס מההורים,
שהם תמיד חושבים,
שהם הכי טובים-
בעולם-
נותרו רק רגשות-
של עצבות ודיכאונות.
לא רוצה שום מגע משום גבר,
רוצה לבד להיות,
לחפש כבר דירות-
לא צריכה כאן שום משהו מעבר.
רציתי פעם אמא שתבין-
אבל זה לא יקרה בחיים אף פעם,
ומה זה בעצם הקשבה,
לא רוצה אהבה.
העיניים דומעות,
הלב בוכה מבפנים.
ניסיתי לשלוט,
לא רוצה שיראו בי,
על הפנים-
שכאובות.
לא רוצה שום גברים,
לא מאמינה לשום סיפורים.
לא רוצה עוד קשרים,
לא רוצה סתם דיבורים,
או דברים אחרים.
לא רוצה שום מגע עם בחור,
שיהיה איתי נוכח באותו חדר.
לא רוצה שום מילים, לא רוצה שום חיבור.
לא רוצה להכיר כבר שום גבר.
רציתי הורים שיגלו הזדהות,
ויבינו שלבד זה בסדר.
אבל הם רק גורמים לי להרגיש כמו טעות...
לחיבה אין שום זכר.
רציתי חיבוק מהורים אוהבים,
אין דבר כזה אפילו בסתר.
הדלת סגורה והרגשות כאובים,
ודמעתי בחדר.
https://www.youtube.com/watch?v=sL6cxOm6wzU" rel="nofollow">https://www.youtube.com/watch?v=sL6cxOm6wzU
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים פוליאנה :-) (ל"ת)
-
לפני שנה ו-5 חודשים פוליאנה סייג'
אני לא רוצה להגיב כי אני לא חושבת שיש לי משהו מועיל לומר, אבל אני לא יכולה להעמיד פנים שלא קראתי והבנתי את התמונה.
תראי, יש לי הורים טובים, אז אני אפילו לא יכולה לדמיין מה חווית ועד כמה זה קשה וכואב, אפילו אמפתיה אני לא מצליחה להרגיש מרוב שזה מאוד רחוק ממני.
אני מקווה שאת מטופלת ויש לך בסביבה בטוחה לעבד בה את מה שאת עוברת כרגע.
בקשר לנושא שבעיקר עליו כתבת, בנוגע לקשרים עם גברים ויחסים, נראה לי שזה לא רלוונטי עבור מישהי כמוך שעוד יש לה הרבה טראומה לעבד.
אנשים עם רקע כמו שלך לרוב לא נכנסים למערכות יחסים בריאות, הם נוטים לשחזר את מערכת היחסים עם ההורים שלהם.
אני לא אומרת שזה מה שקורה איתך ספציפית, אני אומרת שמבחינה לוגית... יש לך את כל הסיבות שבעולם לא לרצות מערכת יחסים, כי רגשית ופיזית את לא יכולה למצוא ביטחון באף אחד, כי ההורים שלך לא הראו לך איך לאהוב.
לא זוכרת איפה שמעתי את זה, אבל אומרים שילדה לומדת איך לאהוב את עצמה מאמא שלה, ואיך גבר צריך לאהוב אותה מאבא שלה.
כשהדברים האלה מתעוותים, כי מה שמוצג לילדה אינו נורמטיבי משום פרספקטיבה, אהבה הופכת להיות מאוד מסובכת וזה טבעי להרגיש דחייה מזה.
הדבר היחיד שאני לא מבינה, זה למה את מחפשת הזדהות, חיבה והבנה, בהורים שלך.
זה כמעט כאילו את עדיין מקווה למצוא באמא אמא אחרת, ובאבא אבא אחר, ואת זה אני כן יכולה להבין ולחוש אמפתיה, זה קורע את הלב.
אני מקווה שיום אחד את תוכלי לנתק את עצמך מהצורך הרגשי שיש לך מהאנשים האלו, כי לפי מה שכתבת... הם לא אנשים טובים.
זה טבעי עדיין לרצות לקבל מהם את מה שהם היו אמורים לתת, אבל זה למה אני מקווה שאת מטופלת כמו שצריך ומדברת על זה, כי בעיניי זה נראה שאת עדיין בתהליך שלהתאבל על אובדן של מה שלא היה קיים.
לא הרבה אנשים חושבים על זה, שחלק מאבל זה לא רק על מה שהיה ואבד, אלא על גם מה שלא היה, החסך.
אני לא מספיק יהירה כדי לחשוב שמשהו ממה שאני אומרת עוזרת, אבל אין לי משהו מעבר להגיד ואני רק יכולה לתאר לעצמי עם פתיחת התיקים שאת תחת הרבה לחץ ופחדים.
אז אני מקווה שאני יכולה לתמוך לפחות בטיפה, לפחות בלהראות נוכחות, כי מה שעברת נוראי אבל התהליך שאת עוברת עכשיו הוא משהו אחר, ודורש לו הרבה חוזק ואומץ.
מקווה שתמצאי את התמיכה שאת צריכה, תקווה שתדעי איך לדאוג לעצמך ולהעניק לעצמך קצת חסד, כי לא כל אחד יכול לעשות את מה שאת עושה כרגע.
אני חושבת שאת מתחשבת מדי.
אני במקומך הייתי מאמצת קצת מנטליות של "מותר לי בגלל מה שעברתי".
במקרה שלך אני חושבת שמותר לך לא לדאוג בנוגע ליחסים, ומותר לך לתת לעצמך להתבטא ללא חשש, ומותר לך להשקיע בדברים שגורמים לך להרגיש טוב, ובעצם - כל מה שאת רוצה להרגיש ולחוות שלא פוגע באף אדם - מותר לך.
אני לא אגיב על האובדנות, כי זה באמת נושא שהסיבות וההתמודדות איתו שונות אצל כל נפש, ואני מקווה שאת עושה משהו כדי להתמודד עם מה שקרה והוביל לזה ומדברת על זה עם אחרים.
בהצלחה פוליאנה, למרות שאין לי כל כך איך לעזור והרבה לומר, אני שמחה ששיתפת.
אני שמה שהגעת לשלב הזה שאת מרשה לעצמך להתבטא בנוגע לזה, ואני מקווה שאם זה עושה לך טוב אז תרשי לעצמך להמשיך.
זה אולי לא מרגיש לך ככה כרגע, אבל לדעתי את עושה דבר נהדר ואני בטוחה שאני לא היחידה שחושבת ככה, ואני מקווה שתוכלי לשמור על נפשך כמה שיותר בתהליך הזה.
בסוף הכול חולף, ובתור מישהי שהייתה קצת במקום הזה של תחזיות קודרות... אני יכולה להגיד לך שלא האמנתי שדברים יסתדרו ושיהיה לנו טוב בסוף, אבל זה קרה, ועבורי למרות שזה היה תהליך של שנתיים, עצם זה שהגעתי למקום הזה שבו החיים שלי הפכו הרבה יותר טובים משהם היו לפני, עדיין מרגיש כמו נס.
פשוט תדאגי לעצמך, במקום לחשוב על הנורא ביותר שיכול לקרות, תנסי לחשוב על איך זה יכול לשפר את חייך בטווח הארוך.
נראה לי שזה למה אני חושבת שאת עושה דבר נהדר, כי בעיניי את בוחרת להיכנס לתקופה קשה ומפחידה מבלי לדעת מתי תצאי מזה, בשביל חיים טובים יותר בטווח הארוך.
לפחות, אני מקווה שאת רואה את זה ככה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים תודה רבה סאן3> 3> פוליאנה :-)
אני לא יודעת מה לכתוב, או מה לומר בכלל.
את טוענת שאין לך מה להגיב? את ריגשת אותי מאוד!
כן, אני מטופלת, האמת, גם תרופתית, כי זו תקופה מורכבת.
נכון לעכשיו אני גרה אצל אחותה של אמי.
ואתמול התעלמתי לחלוטין מבואם של שני ההורים- נעלתי את עצמי בחדר.
ועשיתי עוד מעשה שלא יעשה.
דאגתי להיות ללא בגדים במשך משהו כמו שעתיים.
והדלת נעולה.
בידיעה שהם לא יפרצו אותה.
בידיעה שההורים הדפוקים שלי לא ירצו לראות אותי ללא בגדים.
כי את מבינה, הם "דתיים" והם "לא רואים אותי בלי בגדים" כאילו שהם לא פגעו בצניעות הלא קיימת שלי מספיק.
לאורך כל הילדות...
אני אפילו לא בוכה.
לא שאיבדתי את המנגנון הזה, אלא פשוט, שלא אכפת.
אני בת שלושים כיום.
ואני מספיק בוגרת להחליט שיום אחד אמצא לי דירה משלי.
ויום אחד אגור וכרגע ללא בן זוג אפילו שיש לי אהבה באופק.
אבל אם זה לא הזמן הנכון מבחינתי, אז זה לא הזמן הנכון...
ויש לי גם עבודה מכילה ותומכת.
ויש לי סביבה אמפתית.
ויש לי מחנכת ומנהלת שדיי מודעות למצב ו- למרבה ההזיה בחיים שלי הן... רוצות אותי גם ככה.
ובכנות, אוהבים אותי מכל מקום ובכל מצב.
אבל ההורים שלי פגומים- בדיוק כמו בסרט החדש, מטילדה, לצערי.
אני הבת שאף אחד מהם לא רצה ושניהם שונאים ספרים.
אבא שלי במיוחד.
הדפוק הזה שהעמיד פנים שהוא מעריץ אותי בכל שלב, פתאום פתח את הפה והיה לו מוזר שרבתי.
כי הרי אני צריכה לדעת ש- "כל מי שאוהב ספרים הוא מטומטם ואינפנטיל".
ואז אמא שלי צועקת עליי שגנבתי את בעלה ו- שאני גם- עושה איתו את מה שאני עושה.
וזה יפה לא? זה בית דתי, כשר, למהדרין.
אוי כמה שהיא לא סובלת אותי וכמה שאני שמחה שיצאתי מהבית.
אבל אחים שלי עוד שם.
ואני מקווה ששניהם יגבשו עצמאות מהר מאוד.
כי אח שלי הוא- הוא יצא מהארון- וזה למה אמא שלי ה"דתיה" ואבא שלי ה"צדיק" שונאים אותו ואמא שלי ה"יקרה" לא שוחחה איתו כבר שנה וחצי והיד עוד נטויה. ובעבר הוא היה הילד המועדף.
ואחותי- המסכנה נעשתה שקרנית פתולוגית כמו שני ההורים. והיא מנוצלת רשמית כי היא צייתנית.
ילדה קטנה ומסכנה. יש לה כישרון בציור ברמה אחרת.
אבל אמא שלי מנצלת אותה לכל מטרה.
ואת שואלת עד כמה הגוף שלה יפה בעיני שניהם, מאוד יפה, עד שאבא שלי נוגע בה איפה שמתחשק לו ומתי שמתחשק לו וגם אמא שלי.
ולה אין מושג מה זה פגיעות מיניות כי היא היחידה שמעולם לא יצא לה לא לשמור שבת, או כשרות, או צניעות.
וזה טוב, זה מותר. והיא בת 20 את מבינה, לכן זה בסדר.
אבל מה שבסדר זה שהיא תראה פסיכיאטר.
אבל אמא שלי תמיד רגילה להאשים אותי בכל דבר. יושבת ומצותת לכל שיחה ומתנהגת כמו ילדה קטנה ודפוקה בת 4 שמעולם עוד לא התגברה על כך ששונאים אותה בצדק.
אבל אבא שלי עוד יותר נוראי ממנה. הוא אוהב אותה. והיא השטן בהתגלמותו. וברגע שיש לשטן עבד, אז גם העבד הוא לצערי רע ומרושע...
ועכשיו כששניהם בבית, ואין פוצה פה ומצפצף, אבא שלי מוזמן לשלוח אליה ידיים מתי שמתחשק לו ולאמא שלי מותר לגעת בה איפה שהיא רוצה.
נהדר... חיים דפוקים... אני רק מחכה לעובדת הסוציאלית שתקלוט שהבעיה הרצינית זו לא אני.
אחרי הכל, קיבלתי אישור להמשיך וללמד כמה שרק אצליח.
אבל אחותי... אח שלי שרירי וחזק- הוא יכה את אמא שלי אם היא תפגע בו, וגם את האבא.
אבל לה אין הגנות. ובגלל שהם ההורים שלי ושלה.
להם מותר.
אצלה, זה בסדר.
אבל יש לי תקווה, כולם מעורבים בכך. ויום אחד אמא שלי תעשה איזו טעות באמצע הרחוב, או שאבא שלי יתפרק, כי נעלמה להם הבובה שהם הכי אוהבים לגעת בה בכל איבר מוצנע וליהנות מכך, או פשוט רק להביט, כמה שהם רק רוצים.
אז ברגע זה הם רוצים בחזרה את הבובה, ואת הכסף גם. הכל. ופתאום, הם לא מקבלים.
סליחה על הסיומת האופטימית לא אוטפימית המרירה ולא הכי מתוקה- אני מנסה בכל כוחי כי הכל טוב וכולם מעורבים.
פשוט, עד שלא אראה את הפסיכיאטר מעניק לאחותי אחר כבוד תרופה פסיכיאטרית מושלמת או מוציא אותה בתור ילדת אומנה, או סוגר את שני המשוגעים האלה בבית חולים פסיכיאטרי- גהה למשל, אז אני לא מוכנה לשתוק.
פה מתרחש משהו איום ונורא.
ומחובתי- להגיב.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים עכשיו את ריגשת אותי סייג'
אין מה להגיד, את עושה עבודה נפלאה ומחזיקה מעמד.
שמחה גם שפירטת יותר על הניצול המיני, זה באמת עוזר להבין וזה נשמע שההורים שלך פשוט חולים בראש.
ביטאת את עצמך נהדר, שומעים שבתוך הקושי יש לך עוצמה גדולה, ואותי באופן אישי זה מאוד שימח.
אני מקווה שאחותך תהיה בסדר, אם היא לא מבינה מה עושים לה אולי זה עניין של מנגנון הגנה גם ולא רק החינוך הדתי, ואני חושבת שאת בתור מישהי שעברה את אותם הדברים כמוה יכולה לדבר איתה ולהגיד שמה שקרה לך וקורה לה הוא לא נורמטיבי, ושאם היא לא רואה את זה שתנסה לדבר על זה עם מישהו מחוץ למשפחה.
שוב, התבטאת נפלא בעיניי.
באמת תודה על השיתוף הפתוח והכנה, לא מובן מאליו.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים ואני גם מורה בין היתר חח פוליאנה :-)
בואי אספר לך קצת על בית הספר ואשמח אותך ואולי קצת גם תתעודדי עוד.
אה, ואני גרה אצל דודה שלי כרגע- אז הכל בסדר, באמת (חוץ מהם- ובאמת התבטאתי בצורה מאוד חופשית- מקווה שלא יותר מדי מילים לא יפות כי... זאת לא אני).
אז בבית הספר יש כיתה- כיתה של תלמידים עם אוטיזם, מעט תלמידים בבית ספר רגיל.
יש תלמידה שהיא נהדרת,
גם מתמודדת התמודדות נפשית, אבל חוץ מזה היא מדהימה.
אז לימדתי גיאומטריה- לימדתי מדעים ולימדתי גם מולדת.
ואת הכל עשיתי רק כדי לגרום לה להצטרף ומה שלא הלך בבוקר הלך בצהרים ועד לסוף היום כשנפרדתי ממנה, היא הייתה מאושרת.
גם כן, הצטלמה עם דגל ישראל.
אז היא מדהימה.
ובכנות- היא מאוד אינטלגנטית ברמה מטורפת והיא רק בת שבע! ו- היא כבר מעכשיו ממחזרת, שומרת על המערכת האקולוגית ורוצה להיות טבעונית וצמחונית ביחד, אפילו שהיא זקוקה לחלבונים. מטורף לא?
ויש תלמיד חכם ואינטלגנט ברמה גבוהה גם הוא, הוא עצמו, לא זקוק לתרופה נפשית ו- הוא מדהים ממש!
התלמיד הזה- הבין ש- הפוך על הפוך, אם הוא לא משתתף בשיעור- זה עונש.
אז הצעתי לו שתי ברירות- או שהוא משתתף בשיעור- אפילו ש- זו לא החוברת ולא העמוד ולא המקצוע שהוא רוצה כרגע.
או שהוא פשוט יושב בצד- אבל אין סיכוי שהוא מצטרף אחר כך!
התלמיד הגיע לשיעור שותק כמו דג ופתאום נכנס, התלהב, נהנה, שיתף ופשוט היה מאושר.
במיוחד ששיעור מולדת הגיע לאוספים ולמדבקות ולגולות ולאוסף המכתביות ששמרתי מהיסודי- כשהייתי אולי בת גילו.
אז- אני נהניתי וגם הם.
אז הורים... צער גידול הורים... שהם לא הכי שפויים ובכנות- הם פשוט לא שפויים.
הלוואי שאצליח- אני משוחחת עם כל מי שניתן מחוץ למשפחה כולל משטרה וכולל עובדת סוציאלית, פסיכולוגית ופסיכיאטר- והלוואי אמן שהם יצאו לי מהחיים ו- שאחותי פשוט תקבל תרופה פסיכיאטרית- היא זקוקה לזה כמו אוויר לנשימה- והעניין הכי מעצבן- זה שזה משני ההורים- שניהם... איך לומר... לא העיפרון הכי חד בקלמר- והגנטיקה שלהם הוכיחה את עצמה כמתכון בטוח למוח לא משהו. אבל- בכנות, תרופה להרגעה, אפילו לזמן שהוא לא נצח, ואחותי תתאזן. אבל חשוב לי לערב את הרווחה על מנת שיוציאו אותה מהבית. אני רק מחכה לתשובה מהעובדת הסוציאלית שלי. בזמן כזה- זה נראה כמו נצח. אבל הלוואי אמן וזה יקרה בקרוב. אם לא- אני לא אחכה למשיח, אני אפעל.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים מקווה לטוב. בהצלחה לשתיכן. סייג' (ל"ת)
-
לפני שנה ו-5 חודשים תודה ענקית סאן פוליאנה :-)
תודה גדולה מאוד מאוד- ו- בהמשך אני מקווה להעלות לכאן גם תכנים יותר חיוביים.
תודה!
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנה ו-5 חודשים שבת שלום 3> סייג' (ל"ת)
-
-
-
-
-
-
-
-
