בסופו של דבר הוא תסכל אותי, אז רק אמרתי שאני כנראה אדבר איתו פחות ופחות, אז אני פשוט מנסה לשכוח מזה.
כן ראיתי צפרדע אחר כך, והיא לא הייתה צהובה, אבל אני עדיין חושבת שזה סימן כלשהו.
אני כן סומכת על עצמי, אבל זה מורכב עבורי, והפער גילאים בהחלט מורגש בהבדל בתודעה ובגישה.
מה שמשמעותי עבורי בקושי מובן לו, הדברים שאני לומדת עכשיו הוא כבר הספיק לשכוח, הוא לא ממש מביע שום דבר שעוזר לי לפענח את העניין, אני די לבד בסיטואציה הזאת מול השאלות שלו שעליהן אין לי שום תשובות.
אז הוא אמר משהו כמו "אני פה אם תתחרטי", ואני אמרתי "ביי, תודה על הכול" וזהו.
זה כואב לי יותר ממה שחשבתי, אבל מה אפשר לעשות.
אני כנראה אשכח מזה מהר ואעבור הלאה כאילו זה היה כלום, אבל זה עדיין עצוב בעיניי, איך שאני יכולה לוותר ככה על מישהו שאני מחבבת כמו שאני מחבבת אותו.
אבל אני אומרת לעצמי שלא כולם אמורים להיות חלק מחיי, ושאולי הוא פשוט מאוד דומה למה שאני רוצה ומחבבת אבל לא בדיוק מה שאני צריכה.
זה מעצבן, אני קצת שבורת לב, אבל יעבור לי מחר.
עדיף היום מאשר בעוד חודש.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
