באתי לעולם ביום זה-וזה, גדלתי במקום כזה-וכזה, השם שלי הוא גם של רבים אחרים והוא בכלל לא משנה, אני עשוי מאותן תרכובות פשוטות של מימן, חמצן, פחמן וחנקן, אותם חומרים המרכיבים את כל החיים על הכדור הכחול, ואחרים מחוצה לו. שאיפות הן ממני והלאה. יש לי אחת, אולי שתיים. גם רעיונות אין לי. יש בי הרבה פוטנציאל אבל מינימום חשק. אני מעשן לא באופן קבוע, שותה באופן מאד קבוע. אוכל בעיקר כדי לשרוד. בני אדם הם קוץ בתחת, מעייפים נורא, אני מעדיף את חברתן של דמויות מצוירות ומוסיקאים מתים. בשונה מההוא שלא הבחין בשום דבר אני דווקא מבחין בדברים, אני מבחין בהרבה דברים, בטוב וגם ברע, ובחוסר הצדק למשל. זה לא שאין לי דעות, יש לי כמה אבל אני פשוט לא מעוניין לדבר עליהן או חושב אותן רלוונטיות, באופן כללי אני ממעיט בדיבורים, אין בי הצורך שישמעו אותי או יקשיבו לי בדיוק כשם שאני לא מעוניין לשמוע או להקשיב לדעות של אחרים. אני בן להורים. אח בכור לשני אחים. אחרי שתים-עשרה שנות לימוד התגייסתי ואחרי שלוש שנים השתחררתי והפכתי רשמית לאדם עצמאי. אין לי מושג מה אני רוצה, רק קצת. מספיק בשביל להעמיד פנים שאכפת לי. שש שנים קודם לכן נכנסתי אל בר חשוך בתל אביב שם התחילה סאגה חדשה ומשמעותית בחיי. עזבתי את הלול ופרשתי כנפיים של עטלף. הצטרפתי לפעילי הלילה והכרתי עולם חדש ומעניין. הדבר הגדול הבא היה כשהחלטתי לכתוב ספר.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
