לאחרונה אני מהרהר הרבה במושג אהבה, כי זה ברור לי שרכושנות זה משהו שצריך להוציא מהמשוואה הזאת.
כשאנחנו בוחרים לתת לאדם אהבה כלשהי האם זאת באמת אהבה? או שאנחנו רק מייצרים אפליה לטובת האדם הזה בשביל להרגיש שאנחנו "אוהבים" אותו.
אני חושב שלאהוב באמת זה לקבל את מי שמולך ולתת לו יחס טוב בלי לנסות לתעדף אותו על מישהו או משהו אחר. פשוט לתת אהבה אמיתית בלי לדרוש משהו בחזרה, אם האדם הזה ירגיש טוב בקרבך כנראה שהוא יבחר להישאר וירצה להישאר, ולפעמים גם לא.
אבל כדי לאהוב באמת האם אני צריך להעניק לכולם יחס אוהב בלי שום אפליה? האם אני צריך להיות טוב לבריות רק בשביל למצוא אהבה אמיתית? אני לא חושב שרובנו יכולים בכלל להיות מושלמים רגשית ככה.
אני מבין שקודם כל אני צריך לאהוב את עצמי באמת ובתמים כדי שיהיה לי קל להוציא החוצה אהבה, אבל גם כשאני מרגיש שלם ואוהב כלפי עצמי לאחרונה אני פשוט מוצא את עצמי מתרחק מאנשים אחרים, נוח לי לתת להם אהבה עם גבולות מאוד ברורים אבל אני לא רוצה את הקרבה של אף אחד מהם, אולי אני אוהב את עצמי לאחרונה כל כך הרבה שאני פשוט לא רוצה שום רגש מאף אחד אחר. מספיק לי לתת מעצמי ולהתקדם קדימה.
אני יכול להרגיש לאחרונה מתי הרוח שלי קטנה ומכונסת בעצמה ומתי הרוח שלי גדולה, ואני מבחין בגורמים ומרגיש בשליטה על התחושות האלה, זה מסב לי הרבה גאווה. אבל אני חושב שאני דרך ארוכה מאוד מלהבין אהבה בין בני אדם, אני צריך לחקור את הנושא לעומק כדי לייצר עולם יפה סביבי.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
