פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 546 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים שולה Rasta
גוף פרוותי וקטן, חתולי כזה… חלקו התחתון לבן, הפרווה למעלה שחורה. הזנב גם שחור. הפרווה מסביב לכפות הרגליים שלה אפורות. ראש קטן וצר. שפם לבן וארוך. אף קטן ורדרד. טורף על. מכונת הרג משומנת, יעילה, פראית אך אלגנטית. אצילית. היא זזה מתוך שינה, מותחת את גופה הקטן שהופך ארוך פי שתיים ברגע. היא מותחת רגליים ואצבעות וגם ציפורניים. קודם הזיזה את כפות רגליה הקדמיות כאילו היתה תקליטן במסיבה והיא בדיוק שורטת-משפשפת את התקליט. פעם אחרת לשה בצק. עכשיו שוכבת על צד ורגליה פרושות הצדה. מדי פעם היא מתהפכת ולפעמים נשארת לשכב על גבה רגליה הקדמיות באוויר וכפות הרגליים שלה מקופלות. עיוותים קטנים ברגל. נפנוף הזנב. אולי היא מעיפה סטירה למישהו עם הזנב המלכותי שלה. היא כזאת שולה. היא כל כך שקטה כשהיא ישנה. היא חמודה אפילו יותר. כשהיא ערה היא לא סותמת את הפה לרגע. שיט. היא מתעוררת. היא הרימה את הראש שלה והיא בוהה בי. היא מלקקת את עצמה בנונשלנטיות והיא יודעת שאנחנו קופי האדם הטיפשים לא יכולים לעמוד מול מראות חמודים שכאלה. היא סיימה ללקק את עצמה ועכשיו היא על ארבע בוהה אל חלל הדירה ותוהה. על מה היא חושבת? על מה חלמה? ראשה זז באחת לכיוון הדלת שמובילה אל החצר. החושים החדים שלה עלו על משהו? השפם שלה קצת רועד? טרף? שעשוע לשחק איתו להעביר בעזרתו זמן? אבל היא חתול, היא לא מבינה זמן מהו. היא קפצה מהספה אבל היא לא ממשיכה אל החצר, היא פונה ימינה אל פינת הקריאה של ג'ולין. עכשיו הכל ברור. כבר יומיים שהיא ישנה על השזלונג השחור שנמצא עם ג'ולין לפחות שלושים שנה. הוא ראה מקומות השזלונג. מוזר השזלונג, מוזר מאד. למראית עין הוא נראה לא נוח בשום צורה, לקח לי רגע להבין שצריך לשכב עליו. "אם שוכבים עליו איך הוא כיסא?" אני שואל את ג'ולין. "זה כיסא ארוך…" היא אומרת. קשה להתווכח עם ההגיון הפשוט הזה. על כיסא ארוך שוכבים כי הוא ארוך. על כיסא קצר, או רגיל אם תרצו, יושבים. אני יכול להבטיח לכם שאין שום דבר רגיל בכיסא הזה. הוא נראה לראשונה בשנות ה-20 של המאה הקודמת. אני משתמש במילה "נראה" כי הכיסא הזה לא שגרתי. באופן מסוים צורתו מזכירה את גוף האדם או עורב אפילו, אם כי קשה לי להאמין שבן אדם אחראי לדבר הזה. "את בטוחה שרכשתם את השזלונג?" אני שואל את ג'ולין, "אולי הוא פשוט הופיע בבית של סבא שלך." ג'ולין טוענת שלא. השזלונג נוח. כל כך נוח. יותר נוח משכיבה. עד שהכרתי את השזלונג "שכיבה" היתה הפעילות שהכי נהניתי לעשות עם הגוף שלי. מה יותר נוח מלשכב? שזלונג מסתבר… שולה עברה אל השזלונג והיא שוכבת במרכז שלו איפה שיש שקע כמו עמק והיא מכורבלת בתוך עצמה. מאז שעברה לשם חלפו שלוש שעות. היא עדיין ישנה. מדי פעם אני הולך להציץ עליה לראות שהיא בסדר. ג'ולין מסתובבת בדירה ומדי פעם חוזרת לשבת לידי על הספה והיא חושבת. מתכננת. מעלה רעיונות. היא מתרגשת כי נעם מצא דירה קבועה והוא סוף סוף יפנה את כל הציוד שלו. היא מתרגשת כי מתפנה הרבה מקום. היא כבר התחילה לסדר, לשנות מיקומים, להחליף, לנקות. על הרצפה יש דגם שהכינה מאריחים קטנים בגוונים של כחול אותם היא מתכננת להדביק על חלק מהקיר שיוצא קצת מעל הטלוויזיה והמזנון. את אחד המשקופים צבעה בסגול. היא מתכננת לצבוע עוד הרבה דברים. עכשיו היא מסדרת את הספריה בפינת הקריאה. "מה? הערתי אותך… סליחה…" היא מלטפת את שולה בעדינות וחוזרת להסתובב בדירה, מביטה על אזורים פוטנציאלים, על הקירות, על חלונות ומשקופים. "אני חושבת לצבוע את רצפת הפרוזדור. היא מכוערת." שולה חזרה לישון. את כל הספרים הספיקה להוריד מהספריה. הם על הרצפה עכשיו. בין הספרים מצאה ציור של אגרטל כחול מלא חינניות. נעם לא אהב את הציור הזה. נעם לא אהב הרבה דברים. ג'ולין תלתה את הציור. היא עמדה על כיסא מתקפל כדי להגיע לנקודה גבוהה על קיר מעל משקוף. קמתי מהספה חיבקתי אותה, תמכתי בגופה. היא מלטפת את שערי. היא מחייכת אליי ואני נמס. היא שוב פעם בפינת הקריאה והיא מסדרת את הספרים ומדי פעם מראה לי ספר שמצאה וכמעט שנשכח, נפל בין הספריה אל הקיר מאחוריה. אחד מהם "ההרצאה האחרונה" מאת פרופסור רנדי פאוש. איזו חוכמה הייתם חולקים עם העולם אילו ידעתם שזו ההזדמנות האחרונה שלכם לעשות זאת? אם נגזר עליכם למות מחר, להיעלם מן העולם, מה תרצו להשאיר כמורשתכם? אחר "דוקטור דוליטל והאגם הנעלם", הספר צהוב ואת האבק והשנים הרבות שחלפו מריחים בקלות. "הנביא" מאת חליל ג'ובראן, "התפסן בשדה השיפון". הספה התמלאה בספרים. לוח שחמט גם והלוח באמת נראה כמו שדה קרב אחרי ששולה נשענה עליו. החיילים מפוזרים על הלוח ועל הספה כמו גופות. אתמול העברתי לג'ולין שיעור שני בשחמט. בשיעור הראשון למדנו את שמות החיילים ואיך הם זזים. בשיעור השני למדנו את עקרונות השחמט. שלושה עקרונות חשובים. כשסיימנו את השיעור קמה מהספה ובדרך אל החדר פשטה מעליה את החולצה ואני אחריה כמו עש לאש.
ג'ולין עצרה לקפל כביסה ואחרי שהחזירה מעט בגדים לארון נזכרה שרצתה לטאטא את חדר השינה. אני ממשיך לצפות בפודקאסט של לקס פרידמן. הוא מארח את סאם האריס. האם השפה שלנו, המוגבלת יש לומר, מגבילה את התפיסה שלנו לגבי עצמנו והסביבה? אחראית באופן מסוים לתודעה שלנו, לחוויות שלנו? ג'ולין כבר הספיקה לנקות ולהבריק את השירותים. "סוף סוף הם נקיים." היא אומרת, "ולא מריחים כמו תחת של הומלס." היא מדברת על נעם. גם את המדפים של הארון מתחת לכיור בחדר הרחצה הספיקה לרסס ולנקות. "רק במדף של נעם היו ג'וקים…" היא מסתובבת בדירה מחדר לחדר, מזיזה, מרימה, מנקה והיא מרוצה ומחוייכת. ארבעים וחמש דק אחרי 16:00. קבענו לסרט ב 19:00. "פשיעות קטנות" של ווס אנדרסון והיא מתרגשת. "הייתי רוצה שהבית שלי יהיה סרט של ווס אנדרסון." אמרה לי שלשום כשהזמינה את הכרטיסים. היא בדרך לשם. היא גם התאימה בגדים ספציפיים לכבוד המאורע, כאלה שמתאימים לאופי האקסצנטרי של אנדרסון, לבחירות הלא שגרתיות שלו בכל הנוגע לבימוי ולאמנות שלו בפרט.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה-
לפני שנתיים ראיתי את ' ממלכת אור הירח' ו' מלון בודפשט'. אושר
במאי מוצלח ומלנכולי כמו החתולה ' שולה'.
מקווה שתכתוב חוות דעת על ספרים חדשים שקראתה.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה -
לפני שנתיים הסגנון שלך סייג'
-
לפני שנתיים תודה סאן. Rasta
-
-
