פורומים » סיפור שכתבתי
כתבת סיפור למגירה? זה הזמן לשתף את קהילת הקוראים הישראלית ולקבל חוות דעת.
כתיבת הודעה חדשה בפורום סיפור שכתבתי
» נצפה 176 פעמים מאז תחילת הספירה.
-
לפני שנתיים ו-2 חודשים כמעט מורה ממורמרת gigi
שלא יעבדו עליכם- לא מקבלים כל אחת שיש לה דופק, המנהלים לא הופכים כל אבן כדי למלא את החוסר והחינוך לא נפגע בגלל ה"קריסה" של המערכת. שנה שלמה - כן, מהשנה שעברה - אני שולחת קורות חיים, מצלצלת לבתי ספר , נוסעת רחוק באוטובוסים, הולכת לראיונות , נותנת את הכי טוב שלי מציעה אפילו חינוך ומשרה מלאה מתפשרת על כל מה שנראה לי כביג נו נו כדי להיות כמה שיותר "בעלת דופק שיודעת עברית מספקת" אז שיראו שאני כאן , זמינה ומוכנה למלא את החוסר הנוראי שעומד לייצר קטסטרופה אני פאקינג ישו ממין נקבה שמוכנה לזבוח את עצמה על שליחות תיקון העולם ושלא תחשבו שאין מאחורי תואר מפונפן בהחלט יש שחור על גבי לבן נכתב שסיימתי תואר ראשון באמנות מטעם מכללה ^שם מפונפן* בירושלים אז הו-ריי לי אבל נראה לכם שלמנהלות היה אכפת? בדיוק להפך. זלזלו בי , הגחיכו את הניסיון שלי , הרימו גבה על כל דבר שאמרתי ובגדול - הציבו בפני חומה פעם אחרי פעם!!
ראיון להמחשה-
מנהלת: יש לך ניסיון בהוראה?
אני: כן, במסגרת התואר לימדתי שנתיים גם ביסודי וגם בתיכון.
מנהלת: (בחיוך מתקתק מתנשא של - אוי איזו חמודה) שמעי, נכנסת לכיתה ,נכון, אבל זה לא נחשב כי היית רק סטודנטית.
לימדת בנים , בנות או מעורב?
אני: בנות.
מנהלת: הממ זאת בעיה..הבנים יותר בעייתיים את יודעת.
אני: השיטות הן אותן שיטות.
מנהלת: (מהנהנת כמו ציפתה לתשובה הזאת) אז מהן השיטות שתשתמשי בהן לניהול כיתה?
אני: עונה תשובות באריכות עם נימוקים ברמה שלא תבייש פסיכולוגית ילדים.
המנהלת (קוטעת אותי בגסות): את נראית לי צעירונת, נחמדה מדי. אני לא חושבת שתצליחי לנהל כיתה.
אני: (המומה) למה את חושבת שלא אצליח? לא הייתי כאן אם הייתי חושבת שזה לא מתאים לי.
המנהלת (מצחקקת במבוכה): לא, אני בטוחה שזה..אממ טוב, אם את חושבת שתצליחי כל הכבוד.
אני רוצה למות מבפנים באותו רגע. היא גורמת לי לפקפק בעצמי כאילו אני באמת ילדה חסרת ניסיון וכלים וידע ובאה "לעבוד" עליה שיש לי משהו להציע.
אני רוצה לקום וללכת , אני מרגישה שבמוח או יותר נכון בלב כבר עשיתי את זה בזמן שגופי הפיזי עדיין יושב שם מול האידיוטית הזאת - אני חייבת לקום וללכת! למה שאשאר כשהיא כבר החליטה מיד שאני לא "מספיקה" לה? אני כמעט אומרת את זה אני כמעט מצילה את כבודי הנרמס אבל מחליטה שאולי , רק אולי הפעם זה יצליח לי. אני ממשיכה לשבת בנינוחות מזויפת וכמענה - נגד מעבירה את השאלות אליה כמו לרמוז לה - גם אני בוחנת אותך, גברת. אולי המקום
הזה הוא גיהנום בתחפושת של מקום תעסוקה בטוח? גם את יכולה לעבוד עלי במשחק הזה ואני צריכה לגלות , דרך התשובות שלך, אילו קלפים את מסתירה.. ואת יכולה להסתיר הרבה. את נראית נחמדה , את נראית אחראית, אבל אני חשדנית - אוקי , אני לא אבל אני חייבת להראות לך שגם לי גם יש דרישות אני לא שטיח שאת יכולה לדרוך עליו והוא יעופף באוויר בשבילך, צאי מהסרט שאת חיה בו!
אני: יש לכם כיתת אומנות, עם ציוד? יש לכם ליווי למורים חדשים?
המנהלת (מחייכת בשביעות רצון): ברור, יש כאן הכל, מה זאת אומרת? אנחנו דואגים לצוות המורים שלנו.
אני (לוחשת בשקט כדי שהיא לא תשמע): אוהו אני בטוחה שאת "דואגת"..למי שצריך..
המנהלת: טוב תראי אני צריכה לבדוק ככה כמה דברים (משפט מכובס ל-אני צריכה לבדוק כמה דברים אוכל לעשות כדי למצוא מישהי יותר מרשימה ככה אוכל להפטר ממך בהודעה מהירה של - מצטערים לא מתאים לנו) ואם זה יהיה רלוונטי (אם נאלץ להתפשר עלייך) ניצור איתך קשר.
אני (קמה ומחייכת חיוך מזויף סגנון ג'ם קארי): בסדר גמור, תודה רבה.. אשמח אם תצרי קשר.
עכשיו , גם כשהיו לי ראיונות נוראיים כאלה תמיד יצאתי משם בתחושה אופטימית מלאת הכחשה, קצת כמו חומר כימי במוח שממלא את הגוף תחושה חיובית והמוח נותן לזה צידוקים - אמרת את כל הדברים הנכונים, הראית בטחון, מצאת פתרונות טובים לסימולציות שנתנו לך (אולי תתקלי בהם כמורה), כך שבעצם - למה שלא יקבלו אותך? כל המילים הכנות מדי, חוסר האמונה שהביעו בך? זה רק זה - כנות מוגזמת..דאגה למערכת..חשוב להם לדעת שאת מתאימה לתפקיד..זה לא אישי וענית בדיוק כמו שצריך, בדיוק כמו שאמורים להגיב כדי להעלים הנחה מוטעית.. או רושם ראשוני מוטעה? לא משנה, זה הינו הך. חוץ מזה, יש מחסור במורים..לא?
עוד כמה ימים תפתח שנת לימודים חדשה ואני בחוץ, לא חלק, דחויה, מאלה ש"נפלו בין הכיסאות". בכתבות בעיתונים לא מפסיקים להרים מודעות לבעיות
הכוללות ילדים דחויים, ילדים שחוו חרם, ילדים שחווי בריונות ברשת, ילדים שלא ראו אותם , אכזבו אותם, לא אמרו להם שהם שווים מספיק, לא האמינו בהם ובכך "גזרו את דינם" וגם על המורים לא חסר. הם קרבנות , הם "מלאכים טובים" שנותנים הכל עד שזה כבר לא אפשרי, הם "ראויים ליותר" , הם בורחים בצדק, הם נלחמים על הזכויות שלהם הם והם והם. מה עם אלה שלא זכו להיכלל בקבוצת ה-הם הזאת!? למה אף אחד לא עושה כתבות על הסטודנטים ועל הקושי שלהם להיכנס למערכת מלכתחילה?! למה אתם משקרים לציבור ומטעים אותו שאין סינונים במערכת החינוך וש"מקבלים כל פרחה מהרחוב"?!
ובקשר ל"קריסה" של המערכת..אם כל היסודות בנויים רעוע לפעמים עדיף שהבניין יתמוטט כמה שיותר מהר כדי שיוכלו לבנות אותו מחדש.
הוסף תגובה | קישור ישיר להודעה
