אתמול חגגנו לג'ורג' יומולדת בחצות. הלכנו יחד עם ג'ורדי ו3 בנות, שישבו אצלנו בבר מוקדם יותר, אל בר על גג לא רחוק מאיתנו. שלושתן יפות. אחת מהן לבשה חולצה שחורה שלא היה בה הרבה בד והמעט בד שכן היה נישק ברכות את גופה הלבן והעדין שנדמה ועוצב על ידי פסל יווני מהמאה ה-2 לפני הספירה. מחשוף מרהיב היה לה וזוג שדיים בתוליים ויפים. הלילה לא הולכים לישון. הלילה אנגן לך על צ'לו שחור. הלילה נרוץ ונרקוד על גג תחת אור ירח ובטן של מטוסים. למחרת ב17:00 דפקה בדלת הבר אשה והיא מסמנת לי לפתוח. "פתוח" אמרתי לה ואני מסמן לה חזרה. היא פתחה את דלת הבר ושאלה אם ג'ורג' עובד כאן. "כן, אבל הוא יגיע מאוחר יותר. אני יכול לעזור?" שאלתי ואני לא כל כך בטוח מה קרה אבל ברגע אחד נחתה עלי עצבות או אולי אלף תחושות אחרות שהפכו לי את הבטן. "אני אמא שלו." אמרה, "הבאתי לו מתנה. יש לו יומולדת היום." היא חייכה ואני שמחתי לראות אותה מחייכת כי משהו אומר לי שהיא לא מחייכת הרבה. נזכרתי שלא מזמן יצאה מבית החולים אחרי אשפוז. "רציתי לתת לו בעצמי אבל הוא אמר שיגיע עוד שעה…" החיוך נעלם. "את רוצה שאשמור לו עליה עד שיגיע?" הלכנו יחד אל המונית ולאחר שהביאה לי את המתנה שאלתי לשמה. "קארינה. תשמור על המתנה שלו. בסדר?" "אל תדאגי" אמרתי, "שיהיה לך יום מקסים." "תודה כפרה. אתה חמוד." היא נכנסה חזרה אל המונית ולפני שסגרה את הדלת הודתה לבחור מהבר ממול על שעזר לה מוקדם יותר. היא נסעה משם ואני נשארתי לעמוד על הכביש עם תחושה שבין כאב לצער אוחז בידי את המיקסר-בלנדר החדש של ג'ורג' וחושב על אמא.
הוסף תגובה |
קישור ישיר להודעה
